אצטדיון אנפילד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנפילד
Anfield, 20 October 2012.jpg
מראה האצטדיון מבפנים
מיקום ליברפול, אנגליה
קואורדינטות 53°25′51″N 2°57′39″W / 53.430819444444°N 2.9608277777778°W / 53.430819444444; -2.9608277777778 קואורדינטות: 53°25′51″N 2°57′39″W / 53.430819444444°N 2.9608277777778°W / 53.430819444444; -2.9608277777778 
אבן יסוד 1884
נפתח ספטמבר 1884
עלות הבנייה 555,099 ליש"ט (1884)
בעלים ליברפול
מפעיל ליברפול
משטח דשא
קבוצות ליברפול
מושבים 54,074[1]
ממדי משטח 101 × 67 מטר
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
השלט "זהו אנפילד". רבים משחקני ליברפול נוגעים בשלט כאשר הם עוברים מתחתיו כאמונה למזל טוב

אנפילדאנגלית: Anfield) המוכר לפעמים כאנפילד רואד הוא אצטדיון כדורגל באזור אנפילד בליברפול, אנגליה. האצטדיון המדורג על ידי אופ"א כאצטדיון 4-כוכבים, הוא ביתו של מועדון הכדורגל ליברפול - אחד מהמועדונים המצליחים ביותר באנגליה, המחזיק ב-18 תוארי אליפות אנגליה ו-5 גביעי אירופה.

"מבצר אנפילד", מחזיק במוניטין כאחד מהמגרשים הקשים ביותר לקבוצות האורחות. המנג'ר ביל שאנקלי, שהיה אחראי לשליטתה של הקבוצה בכדורגל האנגלי בשנות ה-70 וה-80, הציב שלט המצהיר "זהו אנפילד" (This is Anfield) על הקיר מעל היציאה מחדרי ההלבשה למגרש, שמטרתו הייתה "להזכיר לשחקנים שלנו עבור מי הם משחקים, ולהזכיר לשחקני היריב מול מי הם משחקים". יציע הספיון קופ (או "הקופ") הוא המפורסם באצטדיון, וידוע בשל שירת האוהדים שבו. בשנות ה-60 וה-70 היה קיים באנפילד "חדר הנעליים" המפורסם, גומחה קטנה שהפכה למסורת ליברפולית. עוד באנפילד נמצא השער המפורסם, עליו טבוע המשפט - "לעולם לא תצעדי לבדך" (You'll never walk alone), שמבוסס על שיר האוהדים המפורסם ביותר שלה, וזה שהפך למזוהה עימה מכל - You'll Never Walk Alone.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1882 נאלץ מועדון הכדורגל אברטון למצוא מגרש סגור למשחקיו עקב בעיות שכירות - המועדון שיחק בעבר במגרשים הציבוריים בסטנלי פארק. בדיון שנערך במלון סאנדון (Sandon) באברטון, הצליח המועדון לשכור מגרש בסמוך לכביש המנזר. כעבור שנתיים, ביקש מהם הבעלים לעזוב את המגרש וג'ון הולדינג עזר להם למצוא מגרש מחברו ג'ון אורל בכביש אנפילד, סמוך לסטנלי פארק. המשחק הראשון שוחק ב-28 בספטמבר 1884, כאשר אברטון ניצחה את ארלסטאון 0-5.

ב-8 השנים הבאות הזרים הולדינג כספים למועדון ושיפר את המתקנים והיציעים. מספר הצופים הגיע ל-8,000 וב-1888 הפכה אברטון לאחת הקבוצות המייסדות של הליגה האנגלית. הולדינג הפך למעורב יותר במועדון, והתעקש ששחקני הקבוצה ישתמשו בבית המלון שלו למלתחות לפני ואחרי משחקים. ג'ון אורל איים להפסיק את שכירות המגרש ב-1891, אלא אם יבוצעו שינויים מסוימים. בישיבה שנערכה ב-15 במרץ 1892, הולדינג הפסיד בהצבעה והמועדון החליט לעזוב את המגרש. הוקצבה מיד קרן בגובה 1,517 ליש"ט לרכישת קרקע חדשה. המקום שנבחר היה גודיסון פארק מצפון לסטנלי פארק, פחות ממייל מאנפילד, שנרכש לבסוף תמורת 8,000 ליש"ט.

שיא הצופים במשחק אחד - 61,905 צופים - נרשם ב-2 בפברואר 1952 במשחק במסגרת הסיבוב הרביעי של גביע ההתאחדות מול וולבס.

בשל קשיים בהרחבת האצטדיון מעבר לגבולותיו הנוכחיים בשל סמיכותו למבני מגורים, חששה ליברפול כי יהיה עליה לעזוב את האצטדיון. התוכנית, שאושרה בפברואר 2005, הגיעה לאישור מועצת העיר ליברפול כשנה מאוחר יותר, כדי להבטיח שהאצטדיון החדש - אצטדיון סטנלי פארק - יעמוד בתקנות הבנייה, אולם התוכנית לבניית אצטדיון נגנזה בשל קשיים בגיוס ממון לבנייתו. כמו כן, הועלו הצעות לבניית אצטדיון משותף עם היריבה העירונית אברטון, אך אלו נדחו על הסף על ידי מועצת המנהלים של ליברפול ב-2005.

בספטמבר 2014 אושרה על ידי העירייה תוכנית להרחבת תכולת האצטדיון, אשר השלב הראשון שלה יצא לפועל ב-8 בדצמבר של אותה שנה, והסתיים בספטמבר 2016, במסגרתו התווסף מפלס מושבים נוסף ליציע המרכזי שהגדיל את תכולת האצטדיון ל-54,074 מקומות ישיבה. השלב השני של התוכנית, שטרם זכה לאישור סופי, כולל הוספה של מפלס מושבים נוסף ליציע אנפילד רואד שיגדיל את תכולת האצטדיון לכ-59,000 מקומות ישיבה.[2]

היציעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1906 ליברפול ופרסטון נורת' אנד החליפו באופן רשמי את שם אחד היציעים לספיון קופ, על שם גבעה בדרום אפריקה עליה התרחש קרב מפורסם במהלך מלחמת הבורים השנייה, בו ספגו הכוחות הבריטיים אבידות קשות (הרבה מהנופלים היו בני העיר ליברפול). באצטדיונים רבים נוספים אומץ השם "קופ" לאחד מהיציעים. עם זאת, בניגוד לדעה הרווחת, האצטדיון של ארסנל הוא הראשון במסורת זו.

בתכולתו המקסימלית, הכיל היציע כ-30,000 צופים, והיה אחד מהיציעים החד-דרגתיים הגדולים בעולם. בפולקלור המקומי נטען כי האוהדים בקופ היו יכולים "לשאוב את הכדור לתוך השער" אם ליברפול היו תוקפים לצד זה - וברוב המקרים, ליברפול שיחקה במחצית השנייה של משחקים לכיוון הקופ. תכולת היציע הוקטנה באופן משמעותי מסיבות בטיחותיות בעקבות אסון הילסבורו ב-1989, ובשנת 1994 נבנה היציע מחדש כיציע ישיבה בלבד ומכיל כיום 12,409 צופים.

היציעים האחרים באצטדיון הם:

  • היציע המרכזי - שופץ ב-1973 והורחב בשנים 2014-2016. מכיל 18,700 מקומות ישיבה.
  • יציע המאה - ידוע במקור בשם קמלין רואד. אף על פי שהמועדון רכש את כל שאר הבתים ברחוב והחזיק אותם ריקים משנת 1981 לשם הריסתם ובניית היציע החדש, סירבו ג'ואן ונורה מייסון לעבור מביתם - עד שהושג הסכם בסוף 1990. כל הבתים בקמלין רואד נהרסו לשם בניית יציע המאה החדש שנפתח לכבוד חגיגות המאה של המועדון ב-1992, עם תכולה מרבית של 11,762 מקומות ישיבה.
  • יציע אנפילד רואד - שופץ ב-1998, עם תכולה של 9,074 מקומות ישיבה, כולל אזור השמור לאוהדי הקבוצה האורחת הנמצא בשכבה התחתונה ומכיל קרוב ל-2,000 מקומות ישיבה. היציע משותף גם לאוהדי הבית שיושבים בשכבה העליונה הממוקמת מעל ליציע אוהדי החוץ.

אלמנטים נוספים באצטדיון הם אנדרטה לזכר 96 האוהדים שנהרגו באסון הילסבורו וכן פסל של ביל שאנקלי, כמו גם שני שערים בשתי הכניסות לאצטדיון - שערי שאנקלי ופייזלי, הנקראים על שמם של שאנקלי והיורש שלו, בוב פייזלי. זרקורים הותקנו בשנת 1957 והופעלו לראשונה במשחק מול אברטון. עמוד הדגל הענקי המותקן בקופ שימש במקור כתורן של הספינה SS Great Eastern, אחת מספינות הברזל הראשונות.

תמונה פנורמית של אצטדיון אנפילד

משחקים בינלאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר משחקים בינלאומיים שוחקו באנפילד, כולל משחקי "בית" של ויילס במסגרת טורנירי מוקדמות גביע העולם והיורו. המגרש אירח גם 4 משחקים במסגרת יורו 1996. המשחק הבינלאומי האחרון ששוחק באנפילד התקיים ב-1 במרץ 2006 - משחק ידידות בין אנגליה לאורוגוואי, בו ניצחו המקומיים 1-2.

תאריך קבוצה מארחת תוצאה קבוצה מארחת הערות
2 במרץ 1889 אנגליה 1-6 אירלנד אליפות הבית הבריטית
27 במרץ 1905 אנגליה 1-3 ויילס אליפות הבית הבריטית
13 במרץ 1922 אנגליה 0-1 ויילס אליפות הבית הבריטית
20 באוקטובר 1926 אנגליה 3-3 אירלנד אליפות הבית הבריטית
11 בנובמבר 1931 אנגליה 1-3 ויילס אליפות הבית הבריטית
16 בספטמבר 1944 אנגליה 2-2 ויילס אליפות הבית הבריטית
23 בספטמבר 1959 אנגליה 1-0 הונגריה עד גיל 23
27 בנובמבר 1963 אנגליה 1-4 מערב גרמניה עד גיל 23
12 באוקטובר 1977 ויילס 2-0 סקוטלנד מוקדמות גביע העולם
25 בפברואר 1981 אנגליה 0-1 אירלנד עד גיל 21
13 בדצמבר 1994 אנגליה 0-2 אירלנד בינלאומי דרג ב'
13 בדצמבר 1995 אירלנד 2-0 הולנד פלייאוף יורו 1996
11 ביוני 1996 איטליה 1-2 רוסיה יורו 1996 - בית ג'
14 ביוני 1996 צ'כיה 1-2 איטליה יורו 1996 - בית ג'
19 ביוני 1996 רוסיה 3-3 צ'כיה יורו 1996 - בית ג'
22 ביוני 1996 צרפת 0-0 הולנד רבע גמר יורו 1996 (צרפת ניצחה 4-5 בפנדלים)
5 בספטמבר 1998 ויילס 2-0 איטליה מוקדמות יורו 2000
10 ביוני 1999 ויילס 2-0 דנמרק מוקדמות יורו 2000
24 במרץ 2001 אנגליה 1-2 פינלנד מוקדמות גביע העולם
17 באפריל 2002 אנגליה 0-4 פראגוואי ידידות
1 במרץ 2006 אנגליה 1-2 אורוגוואי ידידות

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]