You'll Never Walk Alone

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

You'll Never Walk Alone (אנגלית: לעולם לא תצעדי לבדך) הוא שיר שנכתב על ידי צמד הכותבים רוג'רס והמרשטיין למחזמר "קרוסל". הצגת הבכורה של המחזמר ושל השיר הייתה ב-1945. מאז צבר השיר פופולריות רבה, זכה לגרסאות כיסוי והתפרסם הן כשיר המושר בטקסי סיום של בתי ספר תיכוניים רבים בארצות הברית והן כשיר אוהדים באצטדיוני כדורגל, בפרט של ליברפול מאז תחילת שנות ה-60 של המאה ה-20. השיר אף הגיע לראש מצעד הלהיטים הבריטי שלוש פעמים (1963, 1985 ו-1996), בכל פעם בביצוע שונה. בעקבות הפרסום כשיר עידוד בכדורגל, הפך שם השיר למטבע לשון ולסיסמת עידוד המופיעה בכרזות ובשלטים המביעים תמיכה ונאמנות בלתי מותנית בקבוצות ספורט שונות (גם כאלו שאוהדיהן אינם שרים את השיר) ובאנשים (בדרך כלל אנשי ציבור).

קרוסל[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר מושר במחזמר קרוסל פעמיים. בפעם הראשונה שרה אותו נטי, בת דודתה של הדמות הנשית הראשית במחזה, ג'ולי, כדי לעודד אותה לאחר שבעלה של ג'ולי, בילי, הדמות הגברית הראשית, דוקר עצמו למוות בעקבות ניסיון שוד שנכשל בביצועו. הפעם השנייה היא בסיום המחזמר כאשר הוא מושר לכיתה בטקס סיום של בית הספר התיכון בה לומדת לואיז, בתם של בילי וג'ולי. בתמונה זו, חוזר בילי לארץ ומעורר השראה בנערים ובנערות בעזרת מילות השיר. בסצנת הסיום שרה את השיר ג'ולי והמקהלה מצטרפת אליה.

בהפקה המקורית בברודוויי שרו את השיר כריסטין ג'ונסון (נטי) וג'אן קלייטון (ג'ולי) עם המקהלה. כריסטין ג'ונסון הייתה זמרת אופרה מצליחה שערכה גיחה להשתתפות במחזמר ורוג'רס והמרשטיין כתבו שיר זה (וגם שיר נוסף במחזמר, "June is Busting Out All Over") במיוחד עבורה. בסרט, שהופק על פי המחזמר ויצא למסכים ב-1956, שרו את השיר קלרמיי טרנר (נטי) ושירלי ג'ונס (ג'ולי). בעקבות סצנת הסיום, בה מושר השיר בטקס סיום של תיכון, הפך השיר לסטנדרט בטקסי סיום בתיכונים בארצות הברית.

כבר בהופעות הראשונות של המחזמר בברודוויי (הבכורה הייתה באפריל 1945) קיבל השיר פירוש ומשמעות רגשיים ויחודיים מעבר להקשרו ולתפקידו ב"קרוסל". לחלק גדול מהצופים במחזמר היו באותה עת קרובים ואהובים בחזיתות השונות של מלחמת העולם השנייה והשיר נסך בהם עידוד ותקווה.

גרסאות כיסוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצלחת המחזמר ופרסומו של השיר הביאו לכך שבמשך 18 השנים הראשונות שלאחר בכורת המחזמר (1945) יצאו לו גרסאות כיסוי על ידי מיטב זמרי ארצות הברית. פרנק סינטרה הקליט את גירסתו כבר ב-1945 והקליט גרסה נוספת ב-1963. כמוהו הקליטו את השיר גם מריו לנצה, לואי ארמסטרונג, פרי קומו, נינה סימון (ביצוע אינסטרומנטלי), מהליה ג'קסון, ג'ודי גרלנד, שירלי בייסי, דוריס דיי (כשיר הנושא באלבום בעל אותו שם) ואחרים. ב-1963 זכה השיר לפרסום רב ולמעשה, לחיים חדשים, עם יציאת גירסת הכיסוי של הלהקה הליברפולית המצליחה ג'רי והפייסמייקרס. העיבוד המוזיקלי המוצלח וקולו בעל הגוון המיוחד של סולן הלהקה, ג'רי מרסדן סחפו במהירות את הקהל האנגלי והאירופי והשיר שהה ארבעה שבועות רצופים בראש מצעד הלהיטים הבריטי.

גם לאחר הלהיט של ג'רי והפייסמייקרס המשיכו אמנים שונים להקליט גרסאות כיסוי והמפורסמים בהם הם: ריי צ'ארלס, פטי לבל, The Righteous Brothers, אלביס פרסלי (כשיר הנושא באלבום בעל אותו שם), טום ג'ונס, ארת'ה פרנקלין, שלושת הטנורים, ג'וני קש ואלישה קיז.

בנובמבר 1996 בוצע השיר על ידי צמד השחקנים הבריטי רובסון וג'רום בהפקתם של מייק סטוק ומאט אייטקן והגיע למקום הראשון במצעד הלהיטים הבריטי.

בשנת 1997 ברברה סטרייסנד הוציאה את אלבומה Higher Ground ובדקה 3:25 של השיר הראשון באלבום, Medley: I Believe / You'll Never Walk Alone, הזמרת מתחילה את הגרסה שלה לשיר You'll Never Walk Alone. היא גם שרה את השיר כהפתעה בסיום טקס חלוקת פרסי האמי בשנת 2001 כמחווה לנספי מתקפת הטרור במגדלי התאומים בניו יורק בספטמבר 2001.

המנון אצטדיונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שערי שאנקלי באצטדיון אנפילד

מיד לאחר הצלחת הלהיט בביצוע להקת המרזיביט הליברפולית "ג'רי והפייסמייקרס", הפך השיר להמנונה של קבוצת הכדורגל ליברפול ואוהדי הקבוצה שרו אותו באצטדיון אנפילד לפני שריקת הפתיחה במשחקיה הביתיים של הקבוצה. המילים "You'll Never Walk Alone" אף מתנוססות בראש "שערי שאנקלי" בכניסה לאצטדיון אנפילד.

על הדרך בה הפך להיט המצעדים להמנון אוהדי הקבוצה יש שתי גרסאות. שחקן העבר של ליברפול, טומי אוונס, טען כי בקיץ 1963 העניק ג'רי מרסדן, סולן הלהקה, למנהלה של ליברפול, ביל שאנקלי, את התקליטון שעמד לצאת אל השוק, במהלך מסע אימונים של טרום העונה. שאנקלי אהב את השיר והעיתונאים שהצטרפו למסע והיו צמאים לכל סיפור עיתונאי כתבו לעורכים באנגליה כי הלהיט הקרוב של ג'רי מרסדן אומץ על ידי הקבוצה כ"שיר המועדון".

לעומתו, סיפר ג'רי מרסדן לרדיו ה-BBC כי בשנות ה-60 נהג הדי ג'יי באצטדיון אנפילד לנגן לפני שריקת הפתיחה את "עשרת הגדולים" של מצעד הלהיטים הבריטי בסדר עולה. אוהדי יציע העמידה (ה"קופ") נהגו לשיר בקול את השירים הפופולריים יחד עם מערכת ההגברה של האצטדיון. כך היה גם בשבועות בהם שהה השיר בצמרת המצעד, אלא שגם כאשר ירד השיר מעשרת הגדולים המשיכו האוהדים לשיר אותו.

עוד אוהדים של קבוצות כדורגל אימצו את השיר אחרי אוהדי ליברפול. בהולנד היו אלו אוהדי פיינורד וטוונטה אנסחדה ובסקוטלנד היו אלו אוהדי היברניאן וסלטיק. אוהדי סלטיק טוענים כי הם אלו שהיו הראשונים ששרו את השיר כשיר עידוד, שלוש שנים לפני אוהדי ליברפול, בעת שהשיר היה ידוע רק בשל המחזמר ממנו הוא לקוח, אולם, הדעה המקובלת רואה את אוהדי ליברפול כראשונים.

במאי 1985, לאחר אסון ברדפורד סיטי, בו נספו 56 אוהדי כדורגל אנגלים באצטדיון בברדפורד, ארגן ג'רי מרסדן קבוצה גדולה של מוזיקאים בריטיים מתחום הפופ והרוק שכונו "The Crowd" ויחד הם ביצעו גרסה חדשה של השיר שההכנסות ממכירתו יועדו לתמיכה במשפחות הנספים. בחודש יוני הגיע הביצוע המחודש לראש מצעד הפזמונים הבריטי.

ג'רי מרסדן שר את "You'll Never Walk Alone" באצטדיון וומבלי לפני משחק הגמר של גביע ה-FA שנערך ב-1989 בין ליברפול ובין אברטון. הייתה זו מחווה לאוהדי הקבוצה ש-96 מהם נספו באסון הילסבורו במשחק חצי הגמר בין ליברפול ובין נוטינגהאם פורסט.

אזכורים בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]