אקדח תופי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Disambig RTL.svg המונח "אקדח תופי" מפנה לכאן. לערך העוסק באלבום של הביטלס, ראו Revolver.
אקדח תופי תוצרת קולט

אקדח תֻּפִּי (אנגלית: Revolver) הוא אקדח שבו התחמושת מאוכסנת בתוך תוף. לרוב יהיו בתוף האקדח שישה כדורים, אך יש דגמים עם חמישה וכן עם 10 כדורים ויותר. אקדח תופי הוא פיתוח של אקדחים רב-קניים.

אקדח גאסר מונטגרין M1880 ששימש בהגנת נשר

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד האתגרים בפיתוחם הראשוני של כלי נשק היה התמודדות עם אורך הזמן הנדרש לטעינת הנשק מחדש לאחר שנורה. בזמן שהיורה טען מחדש, הנשק היה חסר תועלת, מה שאפשר ליריבו לתקוף. פותחו מספר גישות לפתרון בעיה זו, המוקדמת ביותר הייתה כלי נשק מרובי קנים שאפשרו שתי יריות או יותר מבלי לטעון מחדש. כלי נשק מאוחרים יותר כללו קנים מרובים שהסתובבו לאורך ציר אחד.

אקדח בריח פתיל מסתובב בעל שלושה קנים תועד בוונציה החל משנת 1548 לפחות. במהלך סוף המאה ה-16 בסין המציא ז'או שי-ז'ן את חנית אקדח המוסקט בעלת חמישה קנים. בערך באותו הזמן, הדגמים המוקדמים ביותר של מה שמכונה כיום אקדח תופי יוצרו בגרמניה. כלי נשק אלה כללו קנה אחד עם גליל מסתובב המחזיק את אבקת השריפה והכדור. זמן קצר לאחר מכן החלו יצרני נשק אירופיים רבים לייצר אותם, בעיצובים ותצורות שונות. עם זאת, כלי נשק אלה היו מסובכים, קשים לשימוש ויקרים למדי, וככאלה הם לא זכו לתפוצה נרחבת.

בתחילת המאה ה -19, אקדחים מרובי קנים בשם "קופסאות פלפל" היו פופולריים. במקור הם היו אקדחים טעוני לוע, אך בשנת 1837 המציא בונה הנשקים הבלגי מריאט קופסת פלפל חסרת פטיש עם הדק-טבעת וקנים הניתנים להסרה.

בשנת 1836, סמואל קולט האמריקאי רשם פטנט על אקדח תופי פופולרי שהוביל לשימוש נרחב באקדחים תופיים. לדברי קולט, הוא הגה את הרעיון לאקדח כשהיה בים, בהשראת הכנן בעל מנגנון הראצ'ט, שגרסה שלו שימשה באקדחיו כדי לסובב את הגליל על ידי טריקת הפטיש. מנגנון זה סיפק דרך אמינה וניתנת לשחזור לטעינת הכדורים וייתר את הצורך לסובב את הגליל באופן ידני. האקדח התופי התפשט בעיקר בשל יכולתו של קולט כאיש מכירות, אך השפעתו התפשטה גם בדרכים אחרות. איכות הבנייה של אקדחי החברה שלו הייתה לשם דבר, ומפעליה בארצות הברית ובאנגליה הכשירו כמה דורות של יצרני כלים ומכונאים אחרים, שהייתה להם השפעה רבה על מאמצי ייצור אחרים במחצית המאה הבאה.

אופן הפעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל לחיצה על ההדק מתבצעות הפעולות הבאות:

  1. הפטיש, שבקצהו נוקר, נדרך לאחור;
  2. באותו הזמן התוף מסתובב והתא הבא (שבתוכו הכדור) מתמקם מאחורי הקנה ומול הפטיש והנוקר;
  3. הפטיש משתחרר, נופל קדימה והנוקר מכה בפיקת התרמיל;
  4. הפיקה הנקורה מציתה את אבק השריפה שבתוך התרמיל ועקב כך הקליע נלחץ לתוך הקנה ונורה מקצהו. התרמיל הריק נותר בתא.

צורת פעולה זו של מנגנון הירי, שבה לחיצה על ההדק מבצעת את שתי הפעולות, דריכת הפטיש לאחור והפלתו קדימה, נקראת "פעולה כפולה". "פעולה כפולה" היא צורת ההפעלה השלטת באקדחים תופיים. יתרונותיה הם מוכנותו התמידית של הנשק לירי, מבלי שיהיה צורך לדרוך אותו לפני כן, הקטנת הסיכון לפליטת כדור והעובדה כי התרמיל הריק נותר באקדח ולא נפלט לרצפה. חסרונה הוא שהשיטה מסורבלת ומקשה על הדיוק, מאחר שהכוח שנדרש לשלב הדריכה של הפטיש מקשה על שמירת הכוונת על המטרה.

באקדחים תופיים, שבהם מנגנון הירי פועל ב"פעולה כפולה", ניתן לבצע את פעולות 1 ו-2 לפני הירי על ידי משיכה ידנית של הפטיש לאחור עד לעצירתו ואז להמתין לרגע שבו נדרש לירות. במצב זה, הירייה מתבצעת על ידי לחיצה קלה ועדינה על ההדק, ובכך ניתן לדייק יותר בירי הכדור הראשון.

צורת פעולה של מנגנון הירי, שבה חובה קודם לדרוך את הפטיש לאחור לפני כל ירייה, ולחיצה על ההדק גורמת רק לנפילת הפטיש קדימה, נקראת "פעולה בודדת".

בעבר היו אקדחים תופיים שיכלו לבצע ירי ב"פעולה בודדת" בלבד, אולם, כאמור, כיום מנגנון הירי ברובם המוחלט של האקדחים התופיים פועל בעקרון "הפעולה הכפולה".

יתרונות וחסרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהשוואה לאקדח מוזן מחסנית, לאקדח התופי כמה חסרונות:

  • מיעוט כדורים בתוף לעומת אקדח מוזן מחסנית. זהו חסרונו המרכזי והוא בא לידי ביטוי בתחומי האבטחה ואכיפת החוק. מיעוט הכדורים הזמינים לירי ברצף אחד פוגע משמעותית ביכולתו של היורה לפגוע בגורם המאיים שמולו ולנטרלו גם אם פגע בו.
  • טעינת כדורים איטית. כדי לטעון מחדש אקדח תופי יש לפתוח אותו, להוציא את התרמילים הריקים מהתאים ואז לשוב ולטעון כל תא בכדור חדש. בהשוואה לכך, באקדח מוזן מחסנית כל שיש לעשות הוא להוציא את המחסנית הריקה באקדח ולהכניס מחסנית מלאה.
  • לחיצת הדק קשה (באקדח תופי שמנגנון הירי שלו פועל ב"פעולה כפולה") או, לחלופין, דרישה לביצוע שתי פעולות בכל ירי (באקדח תופי שמנגנון הירי שלו פועל ב"פעולה בודדת").
  • קושי מהותי בהחרשת הירי. בשל מבנהו, המחייב את סיבוב התוף בין כל ירייה, קיים מרווח זעיר בין השפה הקדמית של התוף לבין הקנה. לכן, בזמן הירי נפלטים חלק מגזי הבעירה של אבק השריפה שבכדור דרך מרווח זה ותורמים לרעש הירי. מכאן שהתקנת משתיק קול בקצה הקנה, כפי שנעשה באקדחים מוזניי מחסנית, איננה מחרישה את קול הירי בצורה מספקת. כדי להתמודד עם בעיה זו פותחו מספר מצומצם מאוד של אקדחים תופיים הניתנים להחרשה. לדוגמה, Nagant M1895.
  • עוצמה מופחתת ביחס לכמות החומר הנפץ ההודף, מאותה הסיבה הנ"ל, פליטת חלק מגזי ההדף דרך המרווח בין התוף לבין הקנה מקטינה את עוצמת הירי.

לעומת חסרונות אלה, יש לאקדח התופי גם כמה יתרונות:

  • מנגנון ירי אמין והיעדר מעצורים כתוצאה מגריפה או פליטה לקויות של הכדור. בהשוואה לאקדח מוזן מחסנית, שבו מנגנון הירי מורכב יותר והאקדח חשוף למעצורים בירי בגלל הצורך לפנות מבית הבליעה תרמיל ריק ולגרוף מהמחסנית כדור חדש, הרי שמנגנון הירי של אקדח התופי פשוט להפליא ומכאן שהוא מועד פחות לתקלות. יתרון זה היה בעבר משמעותי יותר, אולם כיום מנגנוני הירי של אקדחים מוזני מחסנית שופרו והפכו אמינים מאוד, כך שמשקלו של יתרון יחסי זה פחת.
  • תחמושת חזקה יותר. בגלל מבנהו, ניתן להטעין באקדח תופי כדורים בעלי תרמיל ארוך, כלומר תחמושת חזקה יותר, כגון תחמישי המגנום לסוגיהם והספיישל. תחמושת חזקה יותר משמעה כוח עצירה רב יותר, דיוק וטווח.
  • בטיחות רבה יותר בזמן אחסון וטיפול בנשק. לחיצת ההדק הקשה, שהיא אחד ממאפייני האקדח התופי, מפחיתה משמעותית את הסיכון שהאקדח יפלוט כדור עקב לחיצה בהיסח הדעת על ההדק, בזמן טיפול בנשק או טלטולו ממקום למקום.
  • טיפול מהיר במעצור כתוצאה מתחמיש עקר. תחמיש עקר הוא כדור שעקב פגם ביצורו או באחסונו איננו יורה את הקליע שלו כאשר הפיקה ננקרת. באקדח מוזן מחסנית הטיפול במעצור כזה כולל יציאה מתמונת כוונות, דריכה חוזרת של הנשק, כניסה מחדש לתמונת כוונות ולחיצה על ההדק. באקדח תופי הטיפול הוא פשוט לחיצה חוזרת על ההדק, כך שהכדור הבא בתוף נורה. שיטות יצור, בקרת איכות והבטחת איכות מודרניות בתהליך יצור תחמושת לאקדחים, הביאו לעליה משמעותית באמינות התחמושת ולכך שמעצור עקב תחמיש עקר הוא מאורע נדיר. לכן, גם יתרון זה משמעותי היום פחות.
  • גמישות בתכנון מבנה ומיקום הקת. מאחר שגודל הקת אינו מוגבל על ידי מידות המחסנית ומיקומה אינו קשור למיקום מנגנון הירי, ניתן לעצב קת בתכנון ארגונומי יותר או לבעלי כף יד קטנה או אצבעות קצרות.
  • קל יותר לניקוי ולתחזוקה. עקב פשטות מנגנון ההפעלה ומיעוט החלקים של אקדח תופי, קל יותר לנקות אותו לאחר הירי ולהחליף חלקים שנפגמו. לקלות הניקוי תורמת גם העובדה כי בניגוד לאקדח מוזן מחסנית כדוגמת "עיט המדבר" אין החזרה של חלק מגזי השריפה שנוצרים בירי, לצורך הפעלת מנגנון האקדח ולכן הצטברות הפיח קטנה יותר.
  • עלות נמוכה יותר. פשטות המנגנון ומיעוט החלקים מביאים גם לכך שעלות היצור, ועקב זאת גם עלות הקניה, של אקדח תופי נמוכה ביחס לאקדח מוזן מחסנית מקביל.
  • גמישות רבה יותר בתכנון מבנה הקדח. מנגנון הירי של האקדח התופי אינו מסתמך על רתע או החזרת גזים בזמן הירי, כדי לפעול. לכן, קל יותר לתכנן אקדח תופי כך שניתן יהיה להחליף בו בין קנים באורכים או במאפיינים שונים.
  • קלות תפעול ביד אחת. תפעול אקדח מוזן מחסנית מצריך שתי ידיים, כדי לטעון מחסנית חדשה וכדי לדרוך את הצינה. לעומת זאת, תפעול האקדח התופי מתבצע באמצעות יד אחת בלבד. עובדה זו מקבלת משנה חשיבות במצב בו בזמן חילופי אש, נפגעת ידו הדומיננטית של היורה והוא נאלץ להמשיך להגיב בירי תוך שימוש ביד אחת בלבד.

באקדח תופי נהוג לסמן את הקליבר באינץ' (2.54 ס"מ). סוגי התחמישים הנפוצים באקדחים תופיים: 0.22, 0.38 רגיל וספיישל, 0.357 מגנום, 0.44 מגנום, 0.45 מגנום.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אקדח תופי בוויקישיתוף