ארביטוקס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לוגו התרופה ארביטוקס

ארביטוקסאנגלית: Erbitux), או בשמה הגנרי: סיטוקסימאב (Cetuximab), היא תרופה אנטי-סרטנית המיועדת לטיפול בסרטן גרורתי של המעי הגס ובסרטן ראש צוואר.

התרופה משווקת בארצות הברית על ידי חברת ImClone Systems, ומחוץ לארצות הברית על ידי תאגיד מרק.

המחקר שהביא לפיתוח התרופה נערך במכון ויצמן למדע, ולאחר מאבק משפטי נקבע שהפטנט שבבסיס התרופה שייך לחוקרי המכון: פרופ' מיכאל סלע, ד"ר אסתר הורויץ וד"ר אתי פירק.

מנגנון פעילות משוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדמיה ממוחשבת של קישור התרופה לחלבון EGFR. מולקולת EGFR (בסגול בצד שמאל של התמונה) קשורה על ידי זרוע של נוגדן צטוקסימב (ארביטוקס, חום וכחול, בצד ימין של התמונה)

ארביטוקס היא נוגדן רקומביננטי כימרי, הנקשר לאזור החוץ תאי של הקולטן EGFR. בעקבות הקישור נמנע זירחונו של הרצפטור ופעילותו מעוכבת. מכיוון ש-EGFR חיוני להפעלתם של חלבונים אחרים, השימוש בארביטוקס מעכב את פעילותם של לפחות 33 אנזימי קינאז ובעקבות זאת מעוכב גידול התא; מופחתת הפרשת אנזימי מטלו-פרוטאז אל המטריקס הבין תאי (matrix metalloproteinase), המאפשרים לתאים הסרטניים לצאת מן הרקמה בה הם אחוזים ולפתח גרורות; מופחתת הפרשת VEGF, חלבון המעודד צמיחת כלי דם חדשים התומכים בהתפתחות הגידול; והתא עובר לתהליך של מוות תאי מבוקר (אפופטוזיס).

ארביטוקס מורכבת מהאזור המשתנה (Fv) של נוגדן עכברי ספציפי ל-EGFR ומהאזור הקבוע השייך לנוגדן אנושי מסוג IgG1. משקל המולקולה הוא בערך 152 קילודלטון (kDa). הנוגדן מיוצר בשורת תאי מיאלומה עכברית.

ניסויים בבעלי חיים הראו כי ארביטוקס מעכבת גידולים סרטניים המבטאים את החלבון EGFR.

אופן השימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארביטוקס משווקת כנוזל שקוף המכיל 2 מיליגרם תרופה במיליליטר נוזל. התרופה ניתנת בעירוי תוך ורידי, המינון המומלץ ההתחלתי הוא 400 מיליגרם למטר מרובע שטח פנים (נקבע על פי משקל וגובה במטופל). אחוז מסוים של מטופלים סובל במינון זה מתופעות לוואי בלתי נסבלות, ובמקרים אלו מומלץ להוריד את מינון התרופה.

ניסויים קליניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוצאות ניסוי קליני בחולי סרטן ראש צוואר
  • ניסוי קליני (שלב שלוש) בחולי סרטן תאי קשקש מתקדם של הראש והצוואר, שהשווה חולים שטופלו בארביטוקס וקרינה לעומת חולים שטופלו בקרינה ותרופת פלצבו, הראה עלייה בשרידות החציונית מ-29.3 חודשים בקבוצת הביקורת ל-49.0 חודשים בקבוצת הטיפול.[1]
  • ניסוי קליני (שלב שלוש) נוסף בחולי סרטן תאי קשקש מתקדם של הראש והצוואר, השווה בין חולים שטופלו בארביטוקס בנוסף לכימותרפיה מסוג ציספלטין, לבין חולים שטופלו בציספלטין ותרופת פלצבו. הניסוי הראה עלייה בשרידות החציונית מ-8.0 חודשים בקבוצת הביקורת ל-9.2 חודשים בקבוצת הטיפול, אך ההבדל בשרידה לא היה משמעותי מבחינה סטטיסטית. 26% מן החולים הגיבו לשילוב בין התרופות, לעומת 10% בלבד בקבוצת הביקורת. מתוך החולים שטופלו בארביטוקס התועלת הגדולה ביותר אובחנה בחולים שפיתחו פריחה עורית.[2]

תופעות לוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פריחה עורית - היא תופעת הלוואי הנפוצה ביותר. הפריחה באה לידי ביטוי באדמומיות, פצעונים, אקזמה והתקלפות עור. מופיעה מספר ימים לאחר הטיפול ונעלמת בסופו. ניתן להקל על הפריחה באמצעות טיפול תרופתי.
  • עייפות
  • בחילות והקאות - מופיעות זמן קצר לאחר העירוי. ניתנות להקלה באמצעות טיפול תרופתי.
  • שלשול - עלול לגרום להתייבשות. מומלץ להרבות בשתייה, וניתן להקל על ידי טיפול תרופתי. אם אין שיפור והשלשול מאיים על חיי החולה הטיפול מופסק.

תופעות לוואי נדירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוויות נגד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ארביטוקס אינה יעילה בחולים שאינם מבטאים את החלבון EGFR.
  • ארביטוקס אסורה לשימוש באנשים שנמצאה בהם רגישות לנוגדן עכברי.
  • ארביטוקס אסורה לשימוש בחולים שפיתחו תגובה אלרגית לתרופה בטיפול קודם.

השפעתו של ארביטוקס על עוברים ויונקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ל-ERGR תפקיד בהתפתחות עוברית, לכן מומלץ לנשים הנוטלות את התרופה שלא להיכנס להריון. בנוסף, מומלץ לנשים הנוטלות את התרופה שלא להניק.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארביטוקס בוויקישיתוף

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי