ארון יבסייביץ' שינדר
 | |
| לידה |
23 באוקטובר 1911 אומן, גוברניית קייב, האימפריה הרוסית   |
|---|---|
| פטירה |
22 באוקטובר 1984 (בגיל 72) חרקוב, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית ברית המועצות  |
| מקום קבורה |
Third City Cemetery |
| השתייכות |
 הצבא האדום |
| תקופת הפעילות |
1931–1933 1942 – 1945 |
| דרגה |
 סטרשינה (רס"ל) |
| תפקידים בשירות | |
| ע' מפקד כיתת חבלנים ביחידת הנדסה | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
|
מדליה על ההצטיינות בקרב (27.04.1943) מדליית העוז (25.03.1944) עיטור הכוכב האדום או עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה מדרגה שנייה (03.09.1944) גיבור ברית המועצות (מס' 5639; 27.02.1945) עיטור כוכב הזהב עיטור לנין עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה מדרגה ראשונה (08.05.1945)[1][2] ומדליות אחרות | |
| תפקידים אזרחיים | |
| מוכר | |
| הנצחה | |
| מצבת זיכרון בבית הקברות של אומן | |
  | |
אַ(ה)רוֹן יֶבְסֶיֶיבִיץ' שִנְדֶר (ברוסית: Арон Евсеевич Шиндер; 23 באוקטובר 1911 - 22 באוקטובר 1984) היה יהודי סובייטי שעוטר כגיבור ברית המועצות על פועלו כעוזר מפקד בכיתת הנדסה של הצבא האדום במהלך מלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בעיר אומן שבגוברניית קייב של האימפריה הרוסית במשפחתו של פועל. סיים 4 כיתות לימוד ועבד כמוכר בחרקוב.
עבר שירות סדיר בצבא האדום בין השנים 1931–1933. לפי המסמכים של העיטורים התגייס ב-22 או ב-23 ביוני 1941 ונפצע ב-18 באוגוסט אותה השנה, כנראה בחזית המערבית. חזר לשירות במרץ 1942 והגיע בספטמבר אותה השנה לחזית וורונז' ובהמשך חזית הערבה[4].
בהיותו ברגימנט סיור מס' 537 המעוטר במסגרת אוגדת סיור מס' 160 (שלאחר הקרבות הללו באפריל תעוטר ותשנה את מספרה ל-89) ב-29 בדצמבר 1942 ובין 10 ל-13 במרץ 1943 הסיר פגזים ומוקשים, עזר בכך לקדם את התקדמות בחזית באזור גולובאיה קריניצה וליובוטין (כעת גבול בין המחוזות וורונז' וחרקוב. על פועלו זה זכה למדליה על הצטיינות בקרב.
במסגרת שירותו ברגימנט סיור מס' 270 המעוטר של אוגדת סיור מס' 89 המעוטרת על כך שביצע פעילות דומה ללא פגיעות בנפש ליד אורחיי ב-23 באוגוסט 1944. על כך הוענק לו ב-3 בספטמבר באותה השנה עיטורי הצטיינות "עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה מדרגה שנייה" ו- "עיטור הכוכב האדום".
בהתקדמות כוחות הצבא האדום במסגרת הפעילות בתוך גיס סיור מס' 26 המעוטר על שמה של פומרניה במסגרת התקדמות ארמיית ההלם החמישית כנגד הפגזות כוחות ורמאכט כוח הנדסה אליו השתייך ב-14 בינואר 1945 עבר על קרח דק ופתח גשר ממוקש על נהר פיליצה ליד עיירת מיכלוב ובהמשך עבר לצדו השני של הנהר ושמר על צליחת שאר הכוחות.
על כך ועל הגבורה שהציג במהלך הקרבות הוענק לו בצו נשיאות ברית המועצות מ-27 בפברואר 1945 עיטור "גיבור ברית המועצות" בתוספת עיטור לנין ועיטור "כוכב הזהב".
בין 19 ל-25 באפריל אותה השנה במסגרת הסרת מוקשים (כ-220 בספירה לאחר מכן) בנה עם כיתתו מעבר על אפיק ישן של נהר אודר מה שאיפשר לבצע צליחה ללא אבדות ועל כך הוענק לו "עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה מדרגה ראשונה".
סיים את המלחמה בקרבות על העיר דרזדן. בשנת 1946 השתחרר מן השירות וחזר לעירו. הצטרף למפלגה הקומוניסטית ב-1948. בשנות החמישים עבר לקייב, סיים לימודיו במכון לתעשייה הקלה של העיר ועבד כמהנדס במכון הממשלתי לתכנון התעשייה הקלה של קייב.
נפטר ב-22 באוקטובר 1984. קבור בבית הקברות מספר 3 של העיר.
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אשתו שרה.