אריה אבידן-וייס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אריה אבידן-וייס
Arie Avidan.png
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 19 באפריל 1928
יאשי, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 במרץ 1997 (בגיל 68) עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע כללי
לאום ישראלישראל  ישראל
ספורט
ענף ספורט טניס עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אריה אבידן-וייס (19 באפריל 1928 - 21 במרץ 1997[1]) היה טניסאי ישראלי, מחלוצי הטניס הישראלי. שמונה פעמים אלוף ישראל בטניס (1948-1947, 1953-1950, 1956-1955) וחבר נבחרת גביע דייוויס של ישראל.

בשנת 1986 זכה אבידן-וייס בעיטור, חבר כבוד של איגוד הטניס בישראל[2].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבידן-וייס נולד ביאשי שברומניה ובשנת 1933 עלה עם משפחתו לארץ ישראל.

אלוף ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1947 זכה אבידן-וייס בתואר אלוף ישראל בטניס ליחידים, הראשון בקריירה שלו, מתוך שמונה תארים בסך הכל. הוא ניצח במשחק הגמר את רפאל גורניצקי ב-4 מערכות (10-8, 3-6, 4-6, 1-6), שניצח במשחק חצי הגמר את האלוף היוצא, מרדכי אפל[3]. שנה לאחר מכן הוא הגן על תוארו לאחר שניצח במשחק הגמר את נעים רג'ואן ב-5 מערכות[4].

בשנת 1949 ייצג אבידן-וייס את ישראל בגביע דייוויס ביחד עם יהודה פינקלקראוט, רפאל גורניצקי ויעקב בונטמן לראשונה בתולדות מדינת ישראל. הנבחרת הפסידה לנבחרת דנמרק 5-0 במשחק שנערך בקופנהגן[5]. הוא היה חבר נבחרת גביע דייוויס של ישראל עד לשנת 1960 ושיחק במסגרת זו ב-23 משחקים וניצח פעמיים.

בשנת 1955 זכה אבידן-וייס בשלושת התארים האפשריים באליפות ישראל בטניס, ביחידים, בזוגות גברים עם דויטש ובזוגות מעורבים עם אדית כהן-מינץ[6].

אבידן-וייס נפטר ב-21 במרץ 1997. הותיר אחריו ארבעה ילדים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]