נבחרת גביע דייוויס של ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נבחרת גביע דייוויס של ישראל
ישראלישראל
נבחרת גביע דייוויס של ישראל לשנת 2009
נבחרת גביע דייוויס של ישראל לשנת 2009
מידע כללי
התאחדות איגוד הטניס הישראלי
השתייכות אזורית אירופה/אפריקה
דירוג ITF
נכון ל-5 בפברואר 2024
27
שינוי מדירוג קודם:  ‎+4‏
דרג נוכחי לבית עולמי 1
קפטן יוני ארליך
מפגשים היסטוריים
שנה ראשונה 1949
מפגש ראשון:
דנמרקדנמרק דנמרק 5–0 ישראל ישראלישראל
(קופנהגן, דנמרק; 28 - 30 באפריל 1949)
מפגש אחרון:
יפן 3–2
סטטיסטיקה קבוצתית
שנים במפעל 68
מפגשים 121
מאזן ניצחונות 52 - 70
שנים בבית העליון 12
הישג שיא חצי גמר (2009)
שיאים אישיים
מירב הניצחונות יחידים שלמה גליקשטיין (31 - 13)
מירב הניצחונות זוגות יוני ארליך (27 - 12)
מירב הניצחונות סה"כ שלמה גליקשטיין (44 - 22)
הזוג המצליח ביותר אנדי רם ויוני ארליך (19 - 5)
הכי הרבה שנים יוני ארליך (20)
הכי הרבה מפגשים יוני ארליך (39)

נבחרת גביע דייוויס של ישראל היא נבחרת הגברים של ישראל בטניס, המורכבת מהטניסאים הבכירים של המדינה.

הדירוג הנוכחי של נבחרת ישראל בדירוג נבחרות הגברים של גביע דייוויס, הוא המקום ה-27 בעולם, נכון ל-5 בפברואר 2024, עלייה של 4 מקומות לעומת דירוג קודם.[1]

הישג השיא של נבחרת ישראל, הוא העפלה לשלב חצי הגמר בבית העליון של גביע דייוויס בשנת 2009.

ישראל משחקת בגביע דייוויס החל משנת 1949. במשחקה הראשון הנבחרת שכללה את אריה אבידן-וייס, יהודה פינקלקראוט, רפאל גורניצקי ויעקב בונטמן הפסידה לנבחרת דנמרק 0–5 בקופנהגן. הניצחון הראשון של הנבחרת הושג על ידי אלעזר דודמן וגבריאל דוביצקי בשנת 1963 על נבחרת טורקיה 1-4 באיסטנבול. בשנת 1987 העפילה לראשונה לבית העליון, והשיגה בו ניצחון בכורה, 3–2 בחוץ על צ'כיה[2]. ברבע הגמר נוצחה 0–4 בהודו (המשחק החמישי לא התקיים). הנבחרת נשארה בבית העליון במשך 5 שנים, עד שנת 1991 ולאחריה חזרה לבית זה עוד 5 פעמים, בשנים 1994, 2008-2010 ו-2013.

לצד הצלחות ידעה הנבחרת גם כישלונות. בשנת 1999 נשרה ישראל בפעם הראשונה בתולדותיה לבית 2, הדרג השלישי בחשיבותו בגביע הדייוויס אחרי הפסדים לנבחרות פינלנד ואוקראינה. בשנת 2000 הנבחרת הייתה על סף ירידה לבית 3, הדרג הרביעי בחשיבותו בגביע הדייוויס. הנבחרת פיגרה 1–2 ביום התחרויות האחרון מול בולגריה ורק שני ניצחונות ביום התחרויות האחרון מנעה מהנבחרת הידרדרות לבית 3.

סגל נוכחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לפברואר 2023

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוות מקצועי[עריכת קוד מקור | עריכה]

2007[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיבוב הראשון ניצחה נבחרת ישראל את לוקסמבורג 5–0.

בסיבוב השני נבחרת ישראל גברה על נבחרת איטליה 3–2, בהתמודדות שהוכרעה כבר ביומה השני, הודות לניצחונות יחידים של דודי סלע ונעם אוקון, וניצחון בזוגות של הצמד אנדי רם ויוני ארליך. קהל רב הגיע לצפות בנבחרת. במשחק הזוגות המכריע 4,500 צופים כמעט ומילאו את אצטדיון הטניס ברמת השרון. הניצחון הקנה לנבחרת ישראל את הזכות לשחק משחק פלייאוף על ההעפלה לבית העליון.

במשחק הפלייאוף על העלייה לבית העליון פגשה ישראל במשחק ביתי את נבחרת צ'ילה וניצחה 3–2 כאשר דודי סלע (המדורג 69) ניצח את פרננדו גונסאלס המדורג 6 בעולם ואת ניקולס מאסו, האלוף האולימפי מאתונה, ואנדי רם ויוני ארליך מנצחים במשחק הזוגות את פרננדו גונסאלס ומאסו, האלופים האולימפיים בזוגות, בתוצאה 10–8 במערכה החמישית, במשחק שארך קרוב לחמש שעות והסתיים זמן קצר לפני כניסת צום יום הכיפורים. בעקבות ניצחון זה, חזרה נבחרת ישראל לבית העליון בפעם הראשונה מזה 14 שנה.

2008[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשחק הראשון שנערך בשנת 2008 (8–10 בפברואר) הפסידה נבחרת ישראל ברמת השרון לנבחרת שוודיה 2–3 במסגרת שמינית גמר גביע דייוויס ובכך החמיצה את ההזדמנות לעלות לרבע הגמר לראשונה מאז 1987. ישראל הובילה 1–2 לאחר ניצחון של רם וארליך בזוגות, ובמשחק המכריע ניצח הראל לוי 6–0 במערכה הראשונה את יונאס ביורקמן הוותיק, אך נוצח בשלוש המערכות הבאות ובמשחק. במשחק ההישרדות בבית העליון שנערך ברמת השרון ב-19–21 ספטמבר גברה ישראל על נבחרת פרו 4–1 ובכך הבטיחה את הישארותה בבית העליון לשנת 2009.

2009[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוהדי הנבחרת חוגגים לאחר עלייה לחצי גמר גביע דייוויס

בשלב הראשון, נבחרת ישראל הוגרלה לשחק בחוץ נגד נבחרת שוודיה. השוודים החליטו לערוך את המשחק במאלמה ללא קהל בשל חשש מהפגנות של הקהילה המוסלמית המקומית. במפגש עצמו ניצחה הנבחרת 3–2 בזכות שני ניצחונות של דודי סלע (על תומאס יוהנסון שזכה באליפות אוסטרליה הפתוחה, והיה מדורג בעשיריה הראשונה בעולם, ועל אנדראס וינסיגוורה, שחקן טופ-50 לשעבר שפרש וחזר במיוחד למפגש זה), ניצחון אחד של הראל לוי (על וינסיגוורה) במשחקי היחידים. במשחק הזוגות הפסידו אנדי רם ואמיר חדד 1–3 לצמד השוודי אספלין (20 בעולם זוגות) ולינדשטט (17 בעולם זוגות). כל הניצחונות הושגו במשחקים של חמש מערכות. בעקבות הניצחון עלתה ישראל למקום השמיני בדירוג הנבחרות והעפילה בפעם השנייה בתולדותיה (ולראשונה מאז שנת 1987) לרבע גמר המפעל, בו אירחה את נבחרת רוסיה (המדורגת ראשונה בעולם) ביולי 2009. המפגש התקיים בהיכל יד אליהו בתל אביב.

ברבע הגמר, ניצחה נבחרת ישראל את נבחרתה של רוסיה לאחר שני ניצחונות ביחידים של הראל לוי ודודי סלע על איגור אנדרייב ועל מיכאל יוז'ני בהתאמה, שניהם בארבע מערכות, וניצחון של אנדי רם ויוני ארליך על מאראט סאפין ואיגור קוניצין במשחק הזוגות בחמש מערכות, כך שישראל ניצחה בהתמודדות כבר ביום השני ועלתה לראשונה בתולדותיה לחצי גמר גביע דייוויס בו משחקות ארבע נבחרות הטניס הטובות בעולם. ביום השלישי התקיימו עוד שני משחקים לפרוטוקול בשיטת הטוב משלוש: דודי סלע פרש במהלך המשחק מול איגור אנדרייב עקב פציעה ביד, והראל לוי ניצח את איגור קוניצין במשחק שקבע את התוצאה הסופית על 4–1 לישראל.

בחצי הגמר פגשה ישראל את ספרד, אלופת 2008. המשחק התקיים במורסיה, ספרד, משום שהמפגש הקודם בין הנבחרות היה בישראל בשנת 1996 במסגרת רבע גמר בית אירופה/אפריקה 1. נבחרת ישראל הפסידה לספרד 1–4, לאחר שספרד הבטיחה את ניצחונה כבר ביום השני כאשר דוד פרר מנצח את הראל לוי, חואן קרלוס פריירו מנצח את דודי סלע והצמד אנדי רם ויוני ארליך מפסידים לטומי רוברדו ולפלסיאנו לופז. ביום השלישי של התחרות הצליח הראל לוי לנצח את פלסיאנו לופז וזכה בנקודת כבוד עבור ישראל.

2010[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2010 שיחקה נבחרת ישראל בסיבוב הראשון של הבית העליון במשחק חוץ על מגרשי חימר מול נבחרת צ'ילה. דודי סלע והראל לוי הפסידו בשני משחקי היחידים הראשונים לניקולס מאסו ופרננדו גונסאלס. אנדי רם ויוני ארליך ניצחו במשחק הזוגות. ביום השלישי הבטיחה צ'ילה את ניצחונה בעקבות הפסד 0–3 של דודי סלע לפרננדו גונסאלס. מאוחר יותר הפסיד הראל לוי לחורחה אגילאר וההתמודדות הסתיימה בתוצאה 4–1 לצ'ילה.

ב-16 בספטמבר שיחקה נבחרת ישראל במשחק הישרדות בבית העליון מול אוסטריה. סדרת המשחקים נערכה בהיכל יד אליהו בתל אביב על מגרש קשה מול קהל של 6,500 צופים. במשחק הראשון הביס דודי סלע 0–3 את היידר מורר. במשחק השני הביס יורגן מלצר (מדורג 13 בעולם) 3-0 את הראל לוי. ביום השני של ההתמודדות עלתה נבחרת ישראל ל-1–2 כאשר הצמד אנדי רם ויוני ארליך ניצחו במשחק הזוגות 0–3 את מלצר ואלכסנדר פייה. ביום השלישי והאחרון של ההתמודדות הביס מלצר את דודי סלע 0–3. במשחק המכריע במצב של 2-2 הפסיד הראל לוי לאוסטרי מרק פישר. בעקבות הפסד זה, ירדה ישראל לבית האירופאי-אפריקאי 1 בשנת 2011.

2011[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2011 החלה ישראל את משחקיה בסיבוב השני של הבית האירופאי-אפריקאי I, בעקבות היותה אחת מארבע הקבוצות המדורגות בבית זה. בסיבוב זה ישראל ניצחה את פולין 3-2. במפגש זה ערך אמיר וינטרוב את הופעת הבכורה שלו בנבחרת הדייוויס. בעקבות ניצחון זה, ישראל עלתה לפלייאוף העלייה לבית העליון.

במשחק הפלייאוף שנערך בספטמבר באצטדיון קנדה ברמת השרון אירחה הנבחרת את קנדה. אמיר וינטרוב הפתיע בניצחון על מילוש ראוניץ', המדורג במקום ה-30 בעולם, אבל הפסדים של דודי סלע ליאשק פוספיסיל ושל אנדי רם ויוני ארליך לפוספיסיל ודניאל נסטור במשחק הזוגות (הפסד ראשון בבית אחרי 6 שנים לצמד הישראלי) הביאו את ישראל לפיגור של 1–2. דודי סלע הישווה את התוצאה בניצחון על פטר פולנסקי, שהחליף את ראוניץ' הפצוע, אבל במשחק המכריע הפסיד וינטרוב לפוספיסיל וקנדה ניצחה במפגש 3–2.

בעקבות ההפסד ישראל שיחקה גם בשנת 2012 בבית האירופאי-אפריקאי 1.

2012[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל ניצחה נבחרת ישראל את נבחרת פורטוגל 2–3, בסיבוב השני בבית האירופאי-אפריקאי 1, ועלתה למשחקי העלייה לבית העליון.

בשלב זה נצחה ישראל את יפן בטוקיו 3-2 והעפילה למשחקי הבית העליון לשנת 2013. ביום הראשון של ההתמודדות דודי סלע הפסיד לגו סואדה. אמיר וינטרוב ניצח את טצומה איטו, שהחליף את קיי נישיקורי שנפצע בכתפו. אנדי רם ויוני ארליך ניצחו את איטו ויוג'י סוגיטה ביום השני והעלו את ישראל ליתרון 1–2. ביום השלישי הפסיד דודי סלע לנישיקורי. וינטרוב ניצח במשחק המכריע את סואדה והוביל את ישראל לניצחון 2–3 וכך לאחר שנתיים בבית האירופאי-אפריקאי 1, ישראל חזרה לבית העליון ב-2013.

2013[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת ישראל הפסידה 0–5 לנבחרת צרפת במשחק הראשון בבית העליון. בעקבות ההפסד התמודדה ישראל נגד נבחרת בלגיה על הזכות לשחק בבית העליון ב-2014, והפסידה 2–3 לאחר שכבר הובילה 2–1 אחרי היום השני של ההתמודדות. בעקבות ההפסד ישראל התחילה את שנת 2014 בבית 1 באזור אפריקה/אירופה.

2014[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל ניצחה נבחרת ישראל את נבחרת סלובניה 1–3. בספטמבר הפסידה ישראל לארגנטינה 2–3, במשחק בית שנערך בפלורידה (עקב מבצע צוק איתן), ולא העפילה לבית העליון.

2015[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ הפסידה ישראל לרומניה 0–5 בהתמודדות שנערכה ברומניה. אמיר וינטרוב ויוני ארליך לא שיחקו עקב פציעה.

ביולי ניצחה נבחרת ישראל את נבחרת סלובניה 2–3 במפגש שנערך בהיכל קבוצת שלמה בתל אביב, ובכך הבטיחה את הישארותה בבית האירופאי-אפריקאי 1.

2016[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ הפסידה ישראל להונגריה בתוצאה 2–3, לאחר שהתוצאה הייתה 0–3 לאחר משחק הזוגות. באוקטובר אירחה ישראל את שוודיה ברמת השרון וניצחה 3–1. בכך הבטיחה את הישארותה בבית האירופאי-אפריקאי 1.

2017[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר בגביע דייוויס 2017 הפסידה ישראל לפורטוגל בתוצאה 0–5. במפגש זה ערכו דניאל צוקרמן וישי עוליאל את הופעת הבכורה שלהם בנבחרת.

בספטמבר 2017 הפסידה ישראל לאוקריאינה בתוצאה 0–5 במפגש שנערך ברמת השרון. במפגש זה ערך מור בוליס את הופעת הבכורה שלו בנבחרת. בעקבות ביצועי הנבחרת התפטר קפטן הנבחרת אייל רן מתפקידו לאחר ששימש בתפקיד במשך 12 שנים. הראל לוי מונה להחליפו בתפקיד הקפטן.[3]

באוקטובר פגשה ישראל את רומניה ברמת השרון למפגש על ההישרדות בבית האירופאי-אפריקאי 1. ישראל ניצחה בתוצאה 5–0. היה זה ניצחונו הראשון של הראל לוי כקפטן הנבחרת בהתמודדות הראשונה שלו, כמו גם ניצחונו הראשון של עידן לשם במשחק קובע בגביע דייוויס.

2018[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר ניצחה ישראל במשחק חוץ את נבחרת גביע דייוויס של דרום אפריקה 3–2[4] בעקבות הניצחון נקבע שישראל לא תרד לבית האירופאי-אפריקאי 2. באפריל הפסידה ישראל לנבחרת צ'כיה.

2019[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר הפסידה ישראל לנבחרת שוודיה 1–3.

2021[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2020 נצחה ישראל את נבחרת טורקיה בפלייאוף העלייה לבית העולמי 3–1. במשחק הראשון בבית העליון במרץ 2021, הפסידה ישראל לאוקראינה 2–3.

2022[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ ניצחה ישראל את דרום אפריקה 3–1 ועלתה למשחקי הבית העולמי I. בספטמבר הפסידה לצ'כיה 1–3.

2023[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות ההפסד בבית העליון, שובצה ישראל למשחק נגד לטביה בפלייאוף הבית העולמי, וניצחה אותה 3–2 במפגש שהתקיים בלטביה בפברואר 2023.[5] בספטמבר ניצחה נבחרת ישראל 2-3 במפגש ביתי מול נבחרת יפן.[6]

שיאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דוד (דדי) הרניק, 60 שנות דייוויס: ההיסטוריה של עם ישראל בגביע דייוויס 2009-1949, כנרת בית הוצאה לאור, תש"ע 2010.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]