אריה פלקוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אריה פלקוב
אין תמונה חופשית
לידה 25 במאי 1919
רזקנה, לטביה
פטירה 19 באפריל 2012 (בגיל 92)
ירושלים
מדינה לטביה, ברית המועצות, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ידוע בשל היותו אסיר ציון ומסורב עלייה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אריה (ליב) פלקוב (25 במאי 1919, רזקנה19 באפריל 2012, ירושלים) היה סירובניק סובייטי, אסיר פוליטי, מפעילי התנועה היהודית בלטביה הסובייטית למען חופש היציאה לישראל.

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלקוב נולד בשנת 1919 ברזקנה, במשפחתו של שמרל מובשביץ 'פלקוב (21 בדצמבר 1879 – אוגוסט 1941), סוחר ובעל בית, ופרומה רובינובנה גורדינה (1883 או 1884 – אוגוסט 1941); אח – רובין שמרלביץ פלקוב (14 בינואר 1913 – אוגוסט 1941), מורה. אביו, אמו ואחיו של אריה פאלקוב נספו בשואה.

הדוד של אריה פאלקוב – זאב וולף גורדין היה נחשב למומחה הטוב ביותר לעברית בלטביה.

פלקוב למד בחדר, מגיל שמונה היה חבר בארגון "השומר הצעיר", בגיל שלוש עשרה עבר לבית"ר, ארגון נוער שנוצר על ידי זאב ז'בוטינסקי, שם מילא את תפקיד מזכיר ה"קן" (זה היה שם התא ב"בית"ר"). בשנת 1938 סיים את לימודיו בגימנסיה היהודית הממלכתית ברזקנה. לאחר שהחליט לעזוב לארץ ישראל באופן בלתי חוקי, פלקוב התחיל לעבוד במחסן דלק במטרה לצבור את הסכום הדרוש של 650 לאט לשלם עבור הגירה בלתי חוקית. בארץ ישראל הוא רצה להתקבל לאוניברסיטה העברית, אך התוכניות לא התגשמו עקב כניסת כוחות סובייטים ללטביה.

פעילויות בברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 1940, לאחר שצבר את הסכום הדרוש לתשלום למבריחים, מנסה פלקוב ללא הצלחה להפליג לשוודיה על סירת דייגים. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה בתחילת יולי 1941, הוא ברח מהצבא הגרמני המתקרב לעיר הולדתו על אופניים לאופוצ'קה, כפר במחוז קלינין. מאופוצ'קה הוא פונה לאזור ליפצק, שם עבד בקולחוז.

פלקוב מחליט להגיע לארץ ישראל דרך איראן, בזמן שהוא מסתתר, עבר דרך גורקי ואסטרחן לבאקו. משלא הצליח לסכם עם המבריחים האזרבייג'ניים, פלקוב מגיע לסטאלינבאד בחיפוש אחר יהודי בוכרי המעביר אנשים מעבר לגבול אפגניסטן. כשלא מצא את מבריח, הוא שוחה עם קבוצת יהודים מעבר לנהר פיאנג ', הגבול הטבעי של ברית המועצות ואפגניסטן, ונופל לידי משמר הגבול האפגני. האפגנים חושדים שהבורחים הם מרגלים סובייטים ומעבירים אותם לידי משמר הגבול הסובייטי.

במשך שמונה חודשים פלקוב נמצא בחקירה של הנ.ק.וו.ד ובשנת 1942 הוא נידון לעשר שנות מאסר ולחמש שנות גלות. הוא ריצה את עונשו במחנות שונים בקזחסטן וברוסיה, מאז 1948 – במחנה מיוחד לאסירים פוליטיים. בעת שהיה במחנה מיוחד הוא הסברה ציונית בקרב אסירים יהודים, הכין, בהוראת סגן ראש המחנה לעבודות תרבות, שתי הרצאות של שלוש שעות על מדינת ישראל.

משנת 1951 עד 1956 בגלות באזור קרסנויארסק עבד בייצור אדני רכבת.

באפריל 1956 הוא שוחרר וחזר ללטביה עם איסור זמני להתגורר בריגה. הוא שהה אצל בת דודה ז'ניה טולצ'ינסקאיה, לאחר מכן התגורר זמנית בביתו של בן דודו זאב וולף גורדין. בריגה הוא ארגן לימוד תורה לצעירים, תולדות ישראל תוך מתן תשומת לב מיוחדת לחינוך הפטריוטי של ילדים. הוא היה אחד מממריצי ההתכנסויות של הנוער היהודי ביער רומבולה והנצחת אתר הרצח ההמוני של יהודים.

לאחר שקיבל אישור שהייה בריגה פלקוב התקבל לעבודה כמנהל מחסן. במטרה לצאת לישראל דרך פולין, הוא התחתן נישואים פיקטיביים עם אישה מווילה שהייתה בעלת אזחות פולנית בעבר, אך הרשויות לא שיחררו את בני הזוג פלקוב לפולין.

אריה פלקוב הלך בתדירות גבוהה לפגישות עם השר הפנים של לטביה הסובייטית בדרישה לשחררו לישראל, כתב יותר מאלף מכתבים לאלכסיי קוסיגין, לליאוניד ברז'נייב, לניקולאי פודגורני, למערכת העיתונים פראבדה ואיזבסטיה, בה ביקש לתת לו לצאת מחוץ לברית המועצות.

פלקוב תמיד קיבל סירוב, למרות פניות לנציגים רבים של הקהילה העולמית. בשנת 1967 הורשה לעזוב, ועלה לישראל ערב מלחמת ששת הימים.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר עלייתו לארץ, פאלקוב התגרש מאשתו הפיקטיבית. הוא השתתף ב־8 בספטמבר 1969 במסיבת העיתונאים של העולים החדשים יחד עם יוסף קוזקובסקי, דב שפרלינג, לאה סלובינה, יוסף שניידר, דוד גרבר ומרדכי לפיד. במסיבת העיתונאים דיברו על התעוררות התודעה הלאומית בקרב יהודי ברית המועצות.

בישראל אריה פלקוב התיישב בירושלים ועבד בבנק דיסקונט. הוא התחתן בפעם השנייה עם שרה ממשפחה יהודית שעלתה מעיראק. פלקוב הפך לפעיל של ארגון "מעוז" לסיוע ליהודי ברית המועצות שנלחמו נגד המחנות הסובייטים ולמען חירותם של אסירי ציון. למד היסטוריה של ישראל הקדומה באוניברסיטת העברית.

אריה פלקוב הוא מחבר ספר הזכרונות "פתח לי את שערי הצדק", שפורסם בשנת 1999 בעברית (פלקוב, אריה. פתחו לי שערי-צדק. ירושלים: א. פלקוב, 1999.)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פלקוב, אריה. פתחו לי שערי-צדק. ירושלים: א. פלקוב, 1999.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]