אריה רוטמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אריה רוטמן
אין תמונה חופשית
לידה 1921
וינה, אוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2006 (בגיל 85 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום ישראלי
תחום יצירה ציור, תחריט
פרסים והוקרה פרס הרמן שטרוק (1966) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אריה רוטמן (14 בפברואר 19217 בדצמבר 2006)[1] היה צייר, מאייר ואמן תחריט ישראלי. נולד בווינה ועלה לישראל ב-1940. רוטמן, ממקימי קיבוץ עין המפרץ, היה מזכיר ארגון הפסלים והציירים של הקיבוץ הארצי וכמו אמנים רבים בני דורו היה אוטודידקט. זוכה פרס הרמן שטרוק לשנת 1966.

רישומיו הראשונים נעו בין גרפיקה דקורטיבית לתיאור של חיי הקיבוץ. בעבודותיו עסק רוטמן באקזיסטנציאליזם ושאלות קיומיות לצד סוציאליזם, דת וזהות יהודית.

בהמשך בולט גם היחס האמביוולנטי שלו לסוציאליזם ושברו, ועיסוקו הנרחב במעמדו של האמן האינדיבידואל למול הקולקטיב הקיבוצי. ביצירותיו משולבים סיפורי תנ"ך וניכרת בהן חיבתו לשפות בכלל ולשפה העברית הכתובה בפרט.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריה רוטמן נולד בווינה בשנת 1921. הוריו היו יהודים אורתודוקסים, אך לא נישאו דרך שידוך. אביו, יעקב, היה תלמיד ישיבה עסק בפרנסות מזדמנות עד אשר חלה בשחפת והתאשפז תכופות. אמו, שרה, נאלצה  לחלק את זמנה בין גידול הילדים לבין פרנסתם והמצוקה בבית הייתה קשה. למרות הדלות הפיזית, עולמם הרוחני היה עשיר וההורים חינכו את ילדיהם על סיפורי התנ"ך, ידיעת השפה העברית ואהבת ארץ ישראל והיה ברור לרוטמן כי עתידו שם[2].

ההורים קיוו להעניק לילדיהם השכלה רחבה אך בגלל מצוקה כלכלית רק רוטמן הלך ללמוד בגימנסיה העברית בווינה, שם התוודע והצטרף לתנועת השומר הצעיר. במקביל לשיפור במצבה הכלכלית של משפחת רוטמן התדרדר המצב הפוליטי באוסטריה. בליל הבדולח הסתתרו אריה ואביו במחסן בגינה והאם שניסתה להציל את כלי הכסף מבית הכנסת בו נהגה להתפלל המשפחה, הוכתה באכזריות. לאחר ליל הבדולח היה ברור כי עליהם לעזוב את וינה בהקדם האפשרי.  

הוריו של רוטמן החליטו לעלות לישראל וב- 1939 עם פרוץ המלחמה. הם החלו את המסע בסירה בנהר הדנובה, אך הנהר קפא והם נתפסו ונרצחו על ידי הנאצים. רוטמן הגיע לישראל בשנת 1940 באנייה הילדה, נתפס על ידי הבריטים ושהה חצי שנה במחנה מעצר בעתלית. במחנה למד עברית ואף השתתף בקורס רישום עם הצייר איזידור אשהיים, אשר לימים ניהל את בצלאל.

החיים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוטמן וחבריו השתקעו בקיבוץ עין המפרץ שהיה אז לדבריו "כמה בתים וחולות"[2]. בשנים הראשונות בארץ הוא עבד בשדה וברפת ולאחריהן גבר בו הרצון ליצור. בשנת 1944 רוטמן החל להשתתף בתערוכות של ארגון הציירים והפסלים של "הקיבוץ הארצי". רישומיו הראשונים נעו בין גרפיקה דקורטיבית לתיאור של חיי הקיבוץ. בשנים 1953–1955 היה רוטמן מזכיר ארגון הציירים והפסלים של הקיבוץ הארצי. כמזכיר הארגון הוא דאג לארגון ימי עיון, כנסים ותערכות לאמנים.  

לקראת הבחירות לכנסת השלישית הוא ארגן קבוצת אמנים שעצבה כרזות תעמולה[3]. בין השנים 1959- 1958 עבד רוטמן כמאייר במשמר לילדים[4][5].

אמנות התחריט[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שנים של יצירה ולימוד עצמי, ב-1959 יצא רוטמן לשנת השתלמות באקדמיה ז'וליאן בפריז. בשיטוטיו בגלריות ובמוזיאונים התוודע אל התחריט. רוטמן פנה ללמוד תחריט באקדמיה ושיתף פעולה עם בית דפוס קטן בו למד את סודות המקצוע. בעל המקום הדריך אותו ולימד אותו על מגוון החומרים עד שרוטמן עזב את האקדמיה והתמסר לעבודתו בבית הדפוס[2]. מאוחר יותר, הוא התקבל לסדנה של האמן ג'וני פרידלנדר, בה פגש אמנים מרחבי העולם ולמד את טכניקת הדפסי הנחושת. בפריז החל רוטמן ליצור את שפתו הייחודית.  

בשנת 1962 הוצגה התערוכה הראשונה של רוטמן בגלריית גולדמן בחיפה. לאחר תערוכה זו ותערוכות נוספות בארץ ובחו"ל, החלו תחריטיו להימכר ולאחר שכנועים רבים נעתר הקיבוץ לאפשר לו לעסוק באופן מלא באמנות[2].  

בשנים 1973–1976 לימד בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה ומ- 1976, במשך 5 שנים, לימד בסדנת ההדפס של אגודת הציירים והפסלים בבית האמנים בתל אביב. בשנת 1979 הקים את סדנת ההדפס של המכון לאמנות במכללת אורנים. הסדנה היום הקרויה על שמו.  

ב- 1987 נסע לניו יורק להשתלמות במכון פראט והתרשם מציורי הגרפיטי אשר הזכירו לו את חיבתו לכתב כציור. מלא השראה, הוא יצר סדרת תצריבים צילומיים המשלבים צילומי גרפיטי מרחובות ניו יורק ובהם מופיע הומוקלוס (דמות האדם הקטן שיצר) המייצג את הבלבול וחוסר האונים שחש האדם בעיר הגדולה. עם חזרתו לקיבוץ, בשנות התשעים, הפסיק בהדרגה ליצור תחריטים וחזר אל הרישום הקווי שאפיין את ראשית דרכו האמנותית ואל הציור בצבעי מים. בעבודתו המאוחרת יש התפכחות מאשליית ההשתייכות החברתית והכרה בבדידותו של האדם כמצב קיומי[2].

אריה רוטמן נפטר בשנת 2006, בגיל 85, ממחלת הסוכרת, בקיבוץ עין המפרץ. הותיר אחריו ארבעה בנים ובת.

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1966 – גלריה דוגית, תל אביב
  • 1967 – גלריה גרינפילד, ניו-יורק
  • 1969 – גלריה ספראי, בוסטון
  • 1969, 1980 – מוזיאון עין חרוד
  • 1975 – גלריה מבט, תל אביב וגלריה ארטא, ירושלים
  • 1981 – מוזיאון רמת גן
  • 2013 – מוזיאון הכט, חיפה

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר "Billiongraves"
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 שיר מלר-ימגוצ'י - אוצרת, אריה רוטמן - אמן התחריט, מוזיאון הכט - אוניברסיטת חיפה, 2013
  3. ^ איש קצוות: אריה רוטמן: אמן תחריט, התנועה הקיבוצית
  4. ^ משמר לילדים לט"ו בשבט וגם חידה, tarbut-yeladim.blogspot.co.il
  5. ^ תולדות משמר לילדים - אוטוביוגרפיה חלקית, tarbut-yeladim.blogspot.co.il