אריקה האגינס
 | |
| לידה |
1951 (בת 73 בערך) וושינגטון די. סי., ארצות הברית  |
|---|---|
| מדינה |
ארצות הברית |
| השכלה |
אוניברסיטת לינקולן |
| בן או בת זוג |
ג'ון האגינס |
| מספר צאצאים |
3 |
|
www | |
  | |
אריקה האגינס (לבית ג'נקינס;[1] נולדה ב-5 בינואר 1951) היא פעילה ומחנכת אפרו-אמריקאית. האגינס נמנתה בעבר בין מנהיגי מפלגת הפנתרים השחורים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחילת דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האגינס נולדה בשם אריקה ג'נקינס בבוושינגטון הבירה, הילדה האמצעית מבין שלושה במשפחה. לאחר סיום לימודיה בתיכון ב-1966, האגינס למדה במכללת המדינה צ'ייני, ואז עברה לאוניברסיטת לינקולן, שם פגשה את מי שעתידה הייתה להינשא לו, ג'ון האגינס, שלחם במלחמת וייטנאם. האגינס סיימה תואר שני בסוציולוגיה.
הפנתרים השחורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגיל 13, השתתפה האגינס במצעד לוושינגטון למען תעסוקה וחירות, אז נולדה בה התודעה שברצונה לפעול למען עמה. היא הצטרפה למפלגת הפנתרים השחורים בשנת 1968, בגיל 18.[2] האגינס הפכה לאחת ממנהיגי סניף לוס אנג'לס ומאוחר יותר הובילה את סניף המפלגה בניו הייבן, קונטיקט יחד עם שתי נשים נוספות, ק'תלין קליבר ואיליין בראון.[3] כתוצאה של סכסוך דמים בין הפנתרים השחורים לארגון מהפכני שחור US Organization, אשר הוצת על ידי הבולשת הפדרלית,[4] בעלה ג'ון האגינס נורה למוות עם עוד עמית, אלפרנטיס "באנצ'י" קרטר, ב-17 בינואר 1969 בקמפוס של UCLA.[5]
משפטי הפנתרים השחורים בניו הייבן[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1969, חברי תא הפנתרים השחורים של ניו הייבן עינו ואז רצחו את אלכס ראקלי, חבר מפלגה בו הם חשדו שהוא מודיע של הבולשת. האגינס הרתיחה את המים בהם השתמשו המענים של ראקלי. יחד עם מייסד הפנתרים השחורים, בובי סיל, האגינס הואשמה ברצח, חטיפה וקשירת קשר.[6] במהלך המשפט שלה, היה ניתן לשמוע את קולה של האגינס בהקלטה של החקירה של ראקלי, אשר הושמעה על ידי התביעה.[7] המשפט עורר מחאות ברחבי ארצות הברית, בעיקר על ידי קהילות שחורות ופעילי זכויות אדם, אשר לא האמינו שחברי הפנתרים השחורים יכולים לקבל משפט צדק. כתוצאה, בחירת חבר המושבעים הייתה הארוכה ביותר בתולדות המדינה. במאי 1971 המושבעים הגיעו למבוי סתום של 10 בעד זיכויה ו-2 בעד הרשעתה של האגינס, ולא נערך לה משפט חוזר.[8]
המשך דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך השנתיים בהן חיכתה האגינס בכלא למשפט, כולל חלק מזמן זה בבידוד, היא למדה מדיטציה כאמצעי להתמודד עם מצבה וההפרדה מבתה התינוקת. מאז שחרורה מהכלא, היא הפכה את הפרקטיקה הרוחנית לחלק מהאקטיביזם שלה, והחלה לפעול כנואמת, מנחה, ובהדרכה לחינוך למען שחרור, לא רק של שחורים אלא של כל קבוצת דיכוי המבוסס על מגדר, גזע, גיל, מיניות או תרבות. כשיצאה מהכלא ב-1971, הפכה לעורכת וכותבת עבור עיתון הפנתרים השחורים. ב-1974, יצא ספר שירים פרי עטה, שתיארו את חוויות הכליאה והשחרור שלה. הספר, Insights and Poems, נכתב בשותפות עם יואי ניוטון, ממנהיגי ומייסדי הפנתרים. מאז, הופיעו שיריה ומאמריה במגוון כתבי עת וספרים.
בשנת 1972, היא עברה לקליפורניה ושם נבחרה למועצת הפיתוח הקהילתי בעיר ברקלי.[9] היא הייתה המנהלת של בית הספר הקהילתי של מפלגת הפנתרים השחורים באוקלנד בין השנים 1973–1981. בתקופה זו, היא הייתה לאישה הראשונה והשחורה הראשונה (מכל מגדר) להיבחר למועצת החינוך של מחוז אלמדה.
החל משנת 1981, עשר שנים אחר שחרורה מהכלא, חזרה האגינס לבתי הכלא כדי לשתף עם אסירים, ובמיוחד בני נוער, את פרקטיקת המדיטציה שלה ולשתף אותם בחוויותיה במערכת המשפט והכליאה. כשראתה שהשיטה שלה זוכה להצלחה, הרחיבה את פעילותה גם לבתי ספר ומרכזים קהילתיים.
בשנות ה-1990, בשיא המודעות למחלת ה-AIDS, הצטרפה האגינס בתור האישה הראשונה בארגון לפרויקט שאנטי, כרכזת פרויקטים. היא פיתחה תוכנית תמיכה לנשים וילדים בעלי צבע החיים עם HIV/AIDS בשכונות המצוקה של סן פרנסיסקו. אחר כך סייעה בהקמת תוכניות תמיכה בכל רחבי העיר עבור הומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים החיים עם HIV/AIDS.
מאוחר יותר, הייתה האגינס לפרופסור לסוציולוגיה בלייני קולג' שבאוקלנד ובקולג' העירוני של ברקלי.[10] בנוסף, היא הרצתה באוניברסיטאות סטנפורד, קורנל, ואוניברסיטת קליפורניה. בין השנים 2003–2011, שימשה כפרופסור ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת סן פרנסיסקו סטייט ובאוניברסיטת קליפורניה סטייט. בין 2008–2015 שימשה כפרופסור לסוציולוגיה ולימודים אפרו-אמריקאים במכללות הקהילתיות של מחוז פרלטה.
מאז, פועלת האגינס כמנחה במסגרת World Trust, ארגון ללא מטרת רווח אשר פועל למיגור גזענות באמצעות סרטים, תוכניות לימוד וסדנאות. האגינס בעיקר מנחה מפגשים שמטרתם לעורר דיאלוג, שהיא מאמינה שהוא הכרחי לטרנספורמציה גלובלית, ומשתמשת בסרטונים שמתעדים את ההשפעה של מערכות אי-שוויון גזעי.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
האגינס נישאה ב-1967 לג'ון האגינס, מנהיג לשעבר של סניף הפנתרים בלוס אנג' לס, קליפורניה. בתם, מאי האגינס, נולדה כשהאגינס הייתה בת 20.[11] תוך 3 חודשים מהולדתה של מאי, האגינס התאלמנה כאשר ג'ון האגינס נורה על ידי קבוצה יריבה בקמפוס של אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, בינואר 1969. להאגינס יש גם שני בנים, אחד מהם בנו של ג'יימס מוט, הסולן של The Lumpen, להקת השירה של הפנתרים השחורים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אריקה האגינס
אריקה האגינס, ברשת החברתית פייסבוק
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Valerie Woods
- ^ https://www.erickahuggins.com/bio
- ^ Hine, Darlene (1998). A Shining Thread of Hope. New York, NY: Broadway Books. pp. 298. ISBN 0-7679-0111-8.
- ^ Gentry, Curt, J. Edgar Hoover: The Man and the Secrets. W. W. Norton & Company (2001) p. 622
- ^ "Are We Better Off? | The Two Nations Of Black America | FRONTLINE". PBS.
- ^ Alan Lenhoff (20 במרץ 1971). "Testimony Continues in Seale, Huggins Trial". Michigan Daily.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Paul Bass, Black Panther Torture “Trial” Tape Surfaces, New Haven Independent, Feb 21, 2013
- ^ Paul Bass; Douglas W. Rae (2006). Murder in the Model City: The Black Panthers, Yale, And the Redemption of a Killer. Basic Books. ISBN 9780465069026.
- ^ Jet, Jun 29, 1972
- ^ "bio cont'd". Erickahuggins.com. אורכב מ-המקור ב-2011-12-10.
- ^ "Former Black Panther Visits UK | UK College of Arts & Sciences". As.uky.edu. 2011-03-23.