הפנתרים השחורים (ארצות הברית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הלוגו של תנועת הפנתרים השחורים

תנועת הפנתרים השחוריםאנגלית: Black Panther Party - בתרגום מילולי: מפלגת הפנתר השחור) בארצות הברית היה ארגון פוליטי רדיקלי שעמד בראש החץ של התובעים מאבק לשינוי חברתי בארצות הברית. היה זה הארגון השחור היחיד בהיסטוריה של המאבק השחור באמריקה שהיה חמוש ובעל סדר יום מהפכני. הארגון הטיף לגאווה אתנית -גזעית שחורה למול הרוב הלבן ודרש שנויים מהותיים בדפוסים החברתיים בין הגזעים בארצות-הברית של שנות ה-60. מנהיגי הארגון נהגו להסתובב עם אקדחים וכלי נשק באופן גלוי. הארגון התמודד על אהדה בקרב הקהילה השחורה למול קולות מתונים יותר של מנהיגים כמו מרטין לותר קינג שקראו להשגת שוויון תוך השתלבות בחברה הכללית על בסיס עקרונות אוניברסלים והסתייגו מהרדיקליות של הארגון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארגון נוסד על ידי יואי פ. ניוטון באוקלנד, קליפורניה. בשנת 1966, לאחר רצח מלקולם אקס, בצל התקוממויות השחורים בשכונת וואטס בלוס אנג'לס, ובשיא פעילות התנועה לזכויות האזרח של מרטין לותר קינג, אסף ניוטון את חבריו, בובי סיל, דייוויד הילארד ואחרים, והקים ארגון שנקרא "מפלגת הפנתר השחור להגנה עצמית". המפלגה ניסחה את "תוכנית עשר הנקודות", שביטאו את השאיפות והצרכים של ההמונים השחורים באמריקה, וקראו לתיקון העוולות ההיסטוריות כנגד הקהילה. משנתם הפוליטית תומצתה במניפסט שנקרא "תוכנית עשר הנקודות":

  1. אנו רוצים חופש. אנו רוצים את היכולת לקבוע את גורל הקהילות השחורות המדוכאות.
  2. אנו רוצים תעסוקה מלאה לאנשינו.
  3. אנו רוצים לסיים את שוד קהילותינו בידי בעלי ההון.
  4. אנו רוצים מגורים ראויים ומתאימים למגורי אדם.
  5. אנו רוצים השכלה ראויה שתחשוף את טבעה המושחת של החברה האמריקאית. אנו רוצים השכלה שתחשוף את ההיסטוריה שלנו ואת מקומנו בחברה.
  6. אנו רוצים פטור משירות צבאי לשחורים.
  7. אנו רוצים סוף מיידי לאלימות המשטרתית כלפי השחורים.
  8. אנו רוצים את שחרור השחורים הכלואים בבתי כלא.
  9. אנו רוצים שכאשר שחורים עומדים למשפט הם יעמדו בפני חבר מושבעים של שותפיהם לדרך או של בני קהילותיהם.
  10. אנו רוצים אדמה, אוכל, דיור, השכלה,לבוש, צדק, שלום.

באוקטובר 1967 נורה יואי ניוטון, נעצר והואשם ברצח של שוטר לבן. המעצר הוביל לבנים רבים, שעייפו ממלחמת וייטנאם ומהגזענות הגואה בארצם, להצטרף לקריאת הפנתרים השחורים לשחרר את יואי ניוטון. עד מהרה הוקמו ארגונים בעלי כיוון דומה של אמריקאים ממוצא מקסיקני, היספאני, סיני ולתנועות אלה הצטרפו אף לבנים וקשישים. מפלגת הפנתרים השחורים התרחבה, והקימה סניפים ב-48 מדינות בארצות הברית. קבוצות הזדהות ותמיכה הופיעו מחוץ לארצות הברית, ביפן, סין, צרפת, אנגליה, גרמניה, שבדיה, מוזמביק, דרום אפריקה, זימבבווה, אורוגוואי, וישראל[1].

ברחובות ארצות הברית פיתחה המפלגה תוכניות לעזרה עצמית, שסיפקו שירותים חיוניים לקהילה השחורה, כגון התוכנית "ארוחת בוקר חינם לכל ילד", שהצליחה מאוד, הביאה לעלייה בפופולריות של המפלגה, ובהתנגדות השלטון אליה. ה-FBI האשים את התנועה בקומוניזם, ובנסיון להפיל את הממשל האמריקאי. בשנת 1968 הצהיר ג'יי אדגר הובר, ראש ה-FBI, שהפנתרים הם האיום הגדול ביותר על ביטחון הפנים של אמריקה. בשנת 1969, נרצחו שני מנהיגים חשובים בתנועה, ג'ון האגינס ואלפרנטיס קארט (קיים חשד שעל ידי ה-FBI ובעזרת ארגונו של הלאומן השחור רון קרנגה). כל משרדי התנועה בארצות הברית הושחתו על ידי המשטרה או ה-FBI. מאוחר יותר באותה שנה הרגה משטרת שיקגו את מנהיג סניף הפנתרים בשיקגו, פרד האמפטון.

רוב מנהיגי המפלגה נעצרו באשמת הסתה ופעילות אנטי מלחמתית. תוכניות המפלגה חובלו ורכושה נהרס. במסגרת תוכנית COINTELPRO של ה-FBI, הושתלו במפלגה סוכנים ופרובוקטורים שהביאו לנזק רב. למרות זאת, המשיכה התנועה לגדול, ולפתח תוכניות עזרה עצמית חדשות, כגון חלוקת מצרכים בחינם, ייצור וחלוקת נעליים בחינם, ייצוג אסירים בחינם, ועוד. בשנת 1970 שוחרר יואי ניוטון מהכלא, אך שחרורו לא הביא לשינוי רב. פעילים המשיכו להעצר ואף להירצח, ואחד ממנהיגי התנועה, אלדריג' קליבר, שחי בגלות באלג'יריה, קרא להפסקת הפעולות לעזרה עצמית, ולמעבר לטקטיקות של לוחמת טרור. קריאתו נדחתה והוא סולק מהתנועה. בשנת 1972 הריצה התנועה שני מועמדים - בובי סיל ואליין בראון - בבחירות למשרות ציבוריות באוקלנד. בשנת 1974 יצא יואי ניוטון לגלות בקובה, בובי סיל גורש מהמדינה, וכך גם דייוויד הילארד. למרות סילוק המנהיגים, הצליחה אליין בראון לבסס גרעין פוליטי חזק באוקלנד אשר הביא לבחירת ראש העיר השחור הראשון של אוקלנד, ולהזרמת כספים לשיפור תנאי האוכלוסייה השחורה.

בשנת 1977 חזר ניוטון מקובה, אך באותה שנה, בעקבות הלחץ המתמשך של ה-FBI, הפסיקה התנועה את פעילותה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו הפנתרים השחורים בישראל