ארמון טופקאפי

ארמון טופקאפי
Topkapı
מידע כללי
סוג	בבנייה, ארמון, אטרקציה תיירותית, מוזיאון
מיקום	Eminönü
מדינה	טורקיה
בעלים	טורקיה
מייסדים	מהמט השני
מפעיל	Directorate of National Palaces
מבקרים בשנה	1,932,726 (נכון ל־2017)
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1460
תאריך פתיחה רשמי	1460
אדריכל	מהמט השני
סגנון אדריכלי	אדריכלות עות'מאנית
קואורדינטות	41°00′47″N 28°59′02″E / 41.013°N 28.984°E
	אתר רשמי
	(למפת איסטנבול רגילה) ארמון טופקאפי

ארמון טופקאפי (בטורקית: Topkapı Sarayı – "ארמון שער התותח") הוא ארמון השוכן בעיר העתיקה של איסטנבול, בצידה האירופי של איסטנבול. הארמון היה מבנה המגורים הרשמי של הסולטאנים העות'מאנים והמרכז האדמיניסטרטיבי של האימפריה העות'מאנית בין השנים 1465–1853. הארמון שוכן בלשון יבשה ("חוד הסראליו" (אנ')) בין קרן הזהב וים מרמרה לבין גדת מצר הבוספורוס.

בניית הארמון

הארמון נבנה במצוות הסולטאן מהמט השני בין השנים 1459 ו-1465. הארמון מורכב ממספר רב של מבנים קטנים המוקפים על ידי ארבע חצרות. הארמון נקרא "טופקאפי" – "שער התותח" – בשל מיקומו ליד שער באותו שם הפונה אל הבוספורוס.

בתקופת השיא התגוררו במתחם הארמון כ-4,000 נפש פרט למשפחת המלוכה.

מבנה הארמון

המתחם מחולק לארבעה מתחמים, מהציבורי לפרטי.

החצר הראשונה

החצר הראשונה קרויה Alay Meydanı והיא החצר הגדולה ביותר. החצר מוקפת חומה וניתן להיכנס אליה דרך השער הראשי של הארמון – "השער האימפריאלי" (Bab-ı Hümayun), נקרא בעבר בשם "השער הנשגב", ובהשאלה נקראה כך חצר הסולטנות העות'מאנית. בחצר נמצאת המטבעה המלכותית (הוקמה בשנת 1727), כנסיית איה אירנה (אנ') הביזנטית שהפכה למחסן הנשק של הסולטאן, המוזיאונים לארכאולוגיה של איסטנבול וגנים נרחבים.

"שער קבלת הפנים" (Babüsselam או Orta Kapı) מקשר בין החצר הראשונה לשנייה. רק הסולטאן עצמו היה רשאי להיכנס בשער זה ברכיבה. חיילי היניצ'רים, שעמדו בשער קבלת הפנים, מנעו כניסה על גבי בהמות רכיבה מהחצר הראשונה לשנייה ואף הגבילו נשיאת נשק.

החצר השנייה

החצר השנייה (Divan Meydanı) כוללת את בית החולים המלכותי, המאפייה והמטבחים המלכותיים בדרום החצר, האורוות, ומגורי היניצ'רים. בצפונה של חצר זו ישנה גישה אל הארמון המלכותי.

בתקופת הסולטנות נכנסו לחצר זו רק פקידים וקצינים רמי דרג וכן עובדי הארמון. כאן קיבל הסולטאן את העותרים אליו וניהל משפטים.

"שער הרוגע" (Bab-üs Saâdet) הוביל מהחצר השנייה לחצר השלישית.

החצר השלישית

נמצאת בלב המתחם ונקראת הארמון הפנימי (Enderûn Avlusu), בה נמצא בית האוצר של הממלכה, ספריית אהמט השלישי, חדר השרים (Has Oda), בה התייעץ הסולטאן עם שריו וכן בית הספר של הנסיכים. הכניסה לחצר זו הייתה אסורה לזרים.

מחצר זו הוביל שער אל החצר הרביעית, חצרו הפרטית של הסולטאן.

החצר הרביעית

בחצר הרביעית שכנו מגורי הסולטאן וההרמון. היא כוללת את הגנים הפרטיים של הסולטאן וכן מספר "קיוסקים" (köşk) – ביתנים המשמשים למטרות שונות, כגון חדר הכתר (Arz Odası) בו פגש הסולטאן את הפונים אליו (נבנה על ידי מוראט הרביעי), בית שתיית הקפה המלכותי, וכן חדר ברית המילה – בה נהגו לערוך ברית מילה לילדי הסולטאן.

מבנים נוספים בארמון

בארמון נמצאים גם "מגדל הצדק" – פביליון שבו נשמרים שרידים מקודשים של הנביא מוחמד, בהם שערות מזקנו וטביעת כף רגלו, וכן שרידים המיוחסים לח'ליפים הראשונים.

הארמון כיום

באמצע המאה ה-19 החליט הסולטאן להעביר את מקום מגוריו לארמון חדש בו ניתן להתקין את החידושים של התקופה – חשמל, מים זורמים וטלפון. בשנת 1853 הועברו מגורי הסולטאן ומרכז האדמיניסטרציה של האימפריה העות'מאנית לארמון דולמאבהצ'ה.

כיום משמש ארמון טופקאפי כמוזיאון, והוא אחד מאתרי התיירות הפופולריים ביותר באיסטנבול. אוסף המוזיאון כולל כתב יד טופקאפי, אחד מכתבי היד העתיקים ביותר של הקוראן.

המוזיאון היווה חלק מרכזי בקומדיית הפשע טופקאפי (1964).

השוואה לארמונות מלכותיים אחרים

בהשוואה לארמונות ששימשו את משפחות המלוכה בארצות אחרות, כגון ארמון שנברון וארמון ורסאי, ארמון טופקאפי קטן מהם לא במעט. מבניו חד-קומתיים וחדריו אינם גדולים, וזאת על אף היות האימפריה העות'מאנית גדולה ועשירה. הסיבה לכך הוא שהארמון נבנה בתקופה מוקדמת יותר מהארמונות האחרים, כבר באמצע המאה ה-15. הבדל ברור הוא סגנונו המזרחי של הארמון, בניגוד לארמונות האירופאים.