אהמט השלישי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אהמט השלישי
آحمد ثالث
III. Ahmet.jpg
לידה 30 בדצמבר 1673
דובריץ', איילט סיליסטרה, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 ביולי 1736 (בגיל 62)
ארמון טופקאפי, איסטנבול, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה איסטנבול עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שליט, משורר, פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג ראביעה סולטאן
Ayşe Hanım Sultan
Amina Mihr-i Shah
בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
השושלת העות'מאנית
אב מהמט הרביעי עריכת הנתון בוויקינתונים
אם גולנוש סולטאן עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים מוסטפא השלישי
Fatma Sultan
Atike Sultan
Ayşe Sultan (daughter of Ahmed III)
Zeynep Sultan
Saliha Sultan
Esma Sultan
Ümmügülsüm Sultan
אבדילהמיט הראשון
Hatice Sultan
Zübeyde Sultan עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Tughra of Ahmed III.JPG עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אהמט השלישי
אהמט השלישי מקבל את השגריר ההולנדי בארמון טופקאפי

אהמט השלישי (טורקית III. Ahmet; טורקית עות'מאנית احمد ثالث, 30 בדצמבר 1673 עד 1 ביולי 1736) היה הסולטאן העשרים-ושלושה של האימפריה העות'מאנית, ושלט בה מ-22 באוגוסט 1703 עד 1 באוקטובר 1730. הוא היה בנו של הסולטאן מהמט הרביעי ועלה לשלטון לאחר שאחיו מוסטפא השני ויתר עליו.

בתקופתו שררו יחסים טובים בין האימפריה העות'מאנית לאנגליה ואהמט השלישי העניק מקלט מדיני למלך שוודיה קרל השנים עשר, לאחר שזה הובס ב-1709 על ידי פיוטר הגדול במלחמה הצפונית הגדולה. קרל שכנע את אהמט השלישי לצאת למלחמה נגד האימפריה הרוסית, ובמלחמה שנפתחה כתוצאה מכך ניצחו העות'מאנים בקרב פרוט במולדובה. תוצאות המלחמה שהיו הישג פוליטי וצבאי עצום, הביאו את הרוסים להשיב את אזוב לטורקים, לחדול מהתערבותם בענייני האיחוד הפולני-ליטאי ולהרוס מספר מצודות. לו רצה אהמט השלישי, יכול היה להמשיך את התקדמותו לתוככי רוסיה במצב שנוצר, אך שמועות על פלישה פרסית במזרח הביאו אותו להסב את תשומת לבו לחזית זו שגם בה הגיע להישגים טריטוריאליים.

מלחמה נוספת שהתרחשה בזמנו הייתה נגד אוסטריה, בשנים 1716 עד 1718, במהלכה הובסו הטורקים ואיבדו את השליטה בבלגרד. ב-21 ביולי 1718 נחתם שלום פוז'ארוואץ עם אוסטריה וונציה, אשר הסדיר את הדרישות הטריטוריאליות של שלוש המדינות. למרות שהאימפריה הפסידה שטחים בצפון הבלקן, היא השיבה לעצמה את פלופונסוס ואת כרתים, וההסכם הביא לכך שהשנים שלאחר מכן היו שקטות.

התקופה שבין 1718 ל-1730 ידועה כ"תקופת הצבעונים" (Lâle Devri) וזכתה לשמה בשל כך שצבעונים היו חביבים על הסולטאן ושלטו באופנה באימפריה, ולמעשה באירופה כולה ("שיגעון הצבעונים"). אהמט השלישי השקיע מאמצים בשיפור מצבה של המדינה - הוא הורה על הורדת מיסים, אִפשר השקעה פרטית ושיפר את ביצוריהן של ערי הבלקן. עם זאת, שליטתה של האימפריה במחוזותיה הייתה מוגבלת, ומספר אזורים כמו מצרים ואלג'יריה תפקדו כישויות ריבוניות לכל דבר, למעט שמותיהם.

לקראת סוף תקופת שלטונו פחתה האהדה הציבורית כלפיו בשל אורח חייו הראוותני והבזבזני. מרד של חיל היניצ'רים אשר לווה בתמיכה אזרחית אילץ אותו לוותר על השלטון ולהמליך תחתיו את אחיינו מהמוט הראשון. הוא הסתגר בארמון ומת לאחר שש שנים. תקופתו נחשבת לתקופת שגשוג.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקודם:
מוסטפא השני
שליטי האימפריה העות'מאנית
17301703
הבא:
מהמוט הראשון