טופקאפי (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טופקאפי
Topkapi
כרזת הסרט טופקאפי (1962)
מבוסס על הרומן אור היום של אריק אמבלר (1962)
בימוי ז'ול דאסן
הפקה ז'ול דאסן
תסריט מוניה דנישבסקי
עריכה רוג'ר דוויר
שחקנים ראשיים מלינה מרקורי
מקסימיליאן של
פיטר יוסטינוב
רוברט מורלי
מוזיקה מאנוס חג'ידאקיס
צילום הנרי אלקן
מפיץ יונייטד ארטיסטס
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 2 בספטמבר 1964
משך הקרנה 119 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה סרט פשע, סרט שוד, סרט קומדיה עריכת הנתון בוויקינתונים
הכנסות 7,000,000 ‏$
פרסים פרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר (פיטר יוסטינוב) עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

טופקאפיאנגלית: Topkapi) הוא סרט מסוגת קומדיית פשע משנת 1964 בבימוי של ז'ול דאסן עם מלינה מרקורי, מקסימיליאן של ופיטר יוסטינוב בתפקידים הראשיים.

התסריט מבוסס על הרומן "אור היום" (The Light of Day) של אריק אמבלר מ-1962. חבורה קטנה של אנשים שאינם מוכרים למשטרה, מתכננת ומבצעת שוד מושלם של גניבת פגיון משובץ באיזמרגדים ממוזיאון טופקאפי באיסטנבול.

פיטר יוסטינוב זכה בפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר. הוא היה מועמד ביחד עם מלינה מרקורי לפרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר - סרט קומדיה או מוזיקלי.

דאסן בחר במלחין מאנוס חג'ידאקיס לאחר שיתוף הפעולה המוצלח שלהם בסרט "רק בימי חול" מ-1960.

צילומי החוץ נערכו באיסטנבול (טורקיה) ובקוואלה (יוון).

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליזבת "ליז" ליפ מבקרת במוזיאון בארמון טופקאפי, מתלהבת מאבני האיזמרגד המשובצים בפגיון של פסל הסולטן ומחליטה לשדוד אותו. היא מגייסת את ולטר הרפר (מקסימיליאן של), עבריין צמרת שווייצרי כדי לתכנן ולבצע את הפעולה. הוא מגייס את סרדריק פייג' (רוברט מורלי), גאון בבניית חפיצים, את האקרובט האילם, "האיש המעופף" ג'וליו (ז'יל סיגל) ואת איש השרירים האנס (ג'ס האן).

בתחילה הוא מתכנן שוד אלים. הוא שוכר מכונית לינקולן ובתא המטען הוא מחביא נשק, חומר נפץ ורימוני עשן.

הרפר וליז מגיעים לקוואלה הסמוכה לגבול הטורקי שם הם מוצאים בנמל את סימון סימפסון (פיטר יוסטינוב). הם מציעים לו סכום כסף גדול כדי שיעביר את המכונית לאיסטנבול.

בתחנת הגבול הטורקית מתברר שלדרכונו אין תוקף ולאחר חיפוש במכונית מתגלים אמצעי הלחימה שלא ידע על קיומם. הטורקים החושדים כי מדובר בטרוריסט, עוצרים אותו אבל כעבור זמן קצר הם משחררים אותו לאחר הסכמתו כי ידווח להם על כל המשתתפים. הם מזהירים אותו כי הם עוקבים כל הזמן אחריו ושאר החבורה. סימפסון נשאר באיסטנבול כנהג החבורה. הם משתכנים במלון קטן ובו טבח שיכור (אקים טמירוף) המשוכנע שהם מרגלים רוסים. באחד הקטטות שלו נפצע איש השרירים האנס בידיו וסימפסון נבחר כמחליפו. סימפסון מוכנס לסוד הפעולה בהבטחה שיקבל 10,000 דולר. הוא מסכים אך מגלה שכולם נמצאים תחת המעקב של הטורקים וכן שהוא סובל מפחד גבהים.

ולטר מחליט בכל זאת להמשיך בתוכנית. הם נוסעים לבאזאר הגדול ולתחרות היאבקות באצטדיון. הטורקים עוקבים אחריהם אך הם מצליחים להתחמק ולהגיע למוזיאון טופקאקפי שם מחכה להם ג'וזף (ג'ו דאסן).

בפעולה מתוחכמת הם מצליחים לגנוב את הפגיון על ידי השתלשלות של "האיש המעופף" מהגג ולשים במקומו פגיון דומה בלי להפעיל את החיישנים ברצפת המוזיאון. בעת הפעולה נכנסות כמה ציפורים דרך החלון הפתוח. הם מוסרים את הפגיון לג'וסף בתקווה שיבריח אותו מטורקיה.

לאחר השוד הם מחליטים ללכת לבולשת הטורקית ולומר להם ש"גילו" אמצעי לחימה במכוניתם. הקצין הטורקי מראה להם שהדבר ידוע לו אך עדיין לא יודע מה הם עשו. רק לאחר שהציפורים מפעילות את מנגנון האזעקה במוזיאון הוא מבין ואומר להם ש"ציפור קטנה לחשה לי..."

בסיום הסרט נראים כל אנשי החבורה בבגדי אסירים בבית הסוהר כשהם פוסעים במעגל לקול הקצב של הסוהרים. כשהם נחים, מתקרבת ליז לוולטר ואומרת לו שהיא מתכננת לאחר השחרור, לגנוב את תכשיטי בית רומנוב מהקרמלין במוסקבה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טופקאפי בוויקישיתוף