אשחריים

אשחריים
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים קדומים
סדרה:	ורדנאים
משפחה:	אשחריים
שם מדעי
	Rhamnaceae; ‏ז'יסייה, 1789
תחום תפוצה

אֶשְׁחָרִיִים (שם מדעי: Rhamnaceae) היא משפחת צמחים בסדרת הוורדנאים (Rosales), הכוללת כ-64 סוגים וכ-1,195 מינים של עצים, שיחים ומטפסים מעוצים^[1]^[2]. תפוצתה כמעט כלל-עולמית באזורים טרופיים, סובטרופיים וממוזגים, אך מרכז המגוון שלה מצוי באזורים בעלי אקלים ים-תיכוני. באזורים הטרופיים בני המשפחה הם בעיקר עצים ומטפסים מעוצים, ואילו באזורים הממוזגים הם בעיקר שיחים.

מינים רבים במשפחה קוצניים, ושערותיהם, אם קיימות, הן בדרך כלל פשוטות. העלים פשוטים, ורשת העורקים השלישוניים שלהם לרוב צפופה וכמעט מקבילה. הפרחים קטנים, בני ארבעה או חמישה איברים, ולהם צינור פרח (היפנתיון) או צינור גביע. עלי הכותרת דמויי ברדס וחופים על האבקנים; האבקנים נגדיים לעלי הכותרת ולסירוגין עם עלי הגביע. הפרי בדרך כלל בית-גלעין, הלקט או אגוזית, ובבסיסו משתייר צינור הפרח.

בישראל מיוצגת המשפחה על ידי שלושה סוגי בר: אשחר (Rhamnus), אשמר (Paliurus) ושיזף (Ziziphus). מבין המינים הבולטים נמנים אשחר רחב-עלים, המאפיין את החורש הים-תיכוני, ושיזף מצוי, מן העצים הנפוצים ביותר בישראל, שתפוצתו משתרעת ממורדות החרמון ועד אילת, והוא מוכר בזכות פירותיו האכילים.

למשפחה חשיבות כלכלית ורפואית, ומינים שונים שלה משמשים ברחבי העולם ברפואה המסורתית, כצמחי נוי ולעיתים גם להפקת צבעים טבעיים. בני משפחת האשחריים ממלאים תפקיד אקולוגי חשוב בבתי גידול רבים, וחלקם מוכרים גם בזכות פירותיהם האכילים, שימושיהם ברפואה המסורתית וערכם כצמחי נוי.

טקסונומיה

בעבר שויכה משפחת האשחריים לסדרת האשחרנאים (Rhamnales), שכללה רק שתי משפחות: משפחת האשחריים ומשפחת הגפניים (Vitaceae). לפי הסיווג שהיה מקובל באותה עת חולקה המשפחה לחמישה שבטים, ובהם שבט האשחר (Rhamneae) ושבט השיזף (Zizypheae). בישראל ייצגו את שבט השיזף שני סוגים: שיזף (Ziziphus) ואשמר (Paliurus). למשפחה שויך גם הסוג צאנוטוס (Ceanothus), סוג שמוצאו באמריקה הצפונית, שרבים ממיניו גדלים בקליפורניה, ואחדים מהם הוכנסו לתרבות כצמחי נוי בזכות יופיים של תפרחותיהם ופרחיהם.

בסיווג המודרני (APG IV) בוטלה סדרת האשחרנאים, ומשפחת האשחריים נכללת בסדרת הוורדנאים (Rosales). מחקרים מולקולריים שפורסמו משנת 2000 ואילך הראו כי החלוקה המסורתית של המשפחה אינה משקפת במלואה את הקרבה האבולוציונית בין הסוגים, וכי משפחת הגפניים אינה קרובת משפחתה כפי שסברו בעבר. בעקבות מחקרים אלה עודכן הסיווג הפנימי של המשפחה ונקבעו מחדש קשריה האבולוציוניים עם משפחות אחרות.

אטימיולוגיה

שם המשפחה המדעי, Rhamnaceae, נגזר משם הסוג Rhamnus, הסוג הטיפוסי של המשפחה. מקור השם Rhamnus במילה היוונית העתיקה ῥάμνος (rhamnos), ששימשה לציון שיחים קוצניים. מכאן נגזר גם השם האנגלי המקובל Buckthorn family, מן השם העממי Buckthorn, המשמש למינים שונים של הסוג Rhamnus ולעיתים גם לסוגים קרובים.

השם העברי "אשחר" נקבע כשמו הרשמי של הסוג Rhamnus במילון צמחי ארץ ישראל – שמות המשפחות והסוגים, שיצא לאור בשנת 1946. באותו מילון נקבע גם השם "אשחריים" למשפחה (סעיפים 769–770). קודם לכן היה מקובל בספרות העברית להשתמש בשם הלועזי "רמנוס".

האטד, הנזכר שש פעמים בתנ״ך, הוא שם קיבוצי לשיחים קוצניים אחדים. שלושה מאזכוריו מופיעים במשל יותם, שנשא את משלו מעל הר גריזים אל בעלי שכם. לפי מסורת הזיהוי הקדומה ביותר, האטד הוא שם מיוחד לאשחר^[3]. גם הרמב״ם זיהה את האטד כמין קוץ בעל פירות שחורים, בגודל אפונים, הראויים לאכילה (משנה שביעית ז,ה)^[4].

השם הערבי של אשחר רחב-עלים, סַוּוֵיד (سوّيد), נגזר ככל הנראה מן השורש הערבי ס-ו-ד (س و د), שמשמעותו "שחור", כנראה על שם פירותיו השחורים.

מורפולוגיה של משפחת האשחריים

מינים של עצים, שיחים ומטפסים מעוצים, מהם ירוקי-עד ומהם נשירים. השערות בדרך כלל פשוטות, למעט במיני שבט Pomaderreae, שבהם השערות כוכביות – שבט זה אינו מיוצג בישראל. המוהל בדרך כלל חסר; בחלק מהמינים מצוי מוהל מימי בצבע כתום.

הלוואים קטנים, נושרים או משתיירים, ובחלק מהמינים מתפתחים לקוצים, למשל בסוגים שיזף (Ziziphus) ואשמר (Paliurus).

העלים פשוטים (בלתי מחולקים), מסורגים ולעיתים רחוקות נגדיים למחצה או נגדיים (למשל בחלק ממיני אשחר). הפטוטרת קיימת, ולעיתים רחוקות חסרה. שפת הטרף תמימה, משוננת או משוננת בעדינות. העורקים מנוצים או כפניים, כלומר בעלי 3 עד 5 עורקים היוצאים מבסיס הטרף. העורקים השלישוניים מחברים בין העורקים המשניים בקווים מקבילים פחות או יותר, וכך נוצרת תבנית סולם.

התפרחות חיקיות ו/או אמיריות, מסוימות, בדרך כלל ערוכות באגודות צפופות, ולעיתים במכבדים או בתפרחות מעורבות (thyrsoid) – תפרחות שבהן הציר הראשי גדל כתפרחת בלתי מסוימת וסעיפי המשנה כתפרחות מסוימות. לעיתים הפרחים יחידים.

הפרחים נכונים, בדרך כלל דו-מיניים (ולעיתים רחוקות חד-מיניים), קטנים, וברוב המינים קוטרם פחות מ-6 מ״מ. הם בעלי צינור פרח (היפנתיון), הנוצר מהתאחות בסיסי הגביע, הכותרת והאבקנים עם המצעית. במינים הגדלים בישראל צבע הפרחים בדרך כלל ירקרק-צהבהב או לבנבן.

הגביע בן 4 או 5 אונות נושקות זו את זו, אך אינן חופות זו על זו, ובמינים רבים הן בעלות קרין בצדן הפנימי. בסיס הגביע מאוחה לצינור גביע ומשתייר בפרי.

הכותרת בת 4 או 5 עלי כותרת; עלי הכותרת בדרך כלל קטנים מעלי הגביע, לעיתים חסרים, לרוב בעלי ציפורן ודמויי ברדס.

האבקנים 4 או 5, מפורדים, ערוכים בדור אחד וניצבים מול עלי הכותרת; המאבקים דו-לשכתיים, נפתחים לאורך ופונים למרכז הפרח, ולעיתים קרובות עטופים בעלי הכותרת.

בחלקו הפנימי של צינור הפרח נמצאת טבעת צופן, פנימה לאבקנים ובין האבקנים לשחלה. במיני האשחריים של האזורים הממוזגים טבעת הצופן בשרנית, ואילו במינים טרופיים היא עשויה להיות בשרנית או קרומית.

השחלה עילית, עילית למחצה או תחתית, שקועה במידה משתנה בתוך טבעת הצופן, ובעלת 2 עד 4 מגורות (ולעיתים רחוקות מגורה אחת). עמוד השחלה מפותח, קצר או חסר; כאשר הוא חסר, הצלקת יושבת ישירות על השחלה. עמוד השחלה פשוט או מפוצל ל-2 עד 4 אונות (בדרך כלל ל-2 עד 3). בכל מגורה ביצית אחת, המחוברת בבסיסה.

הפרי מגוון: בדרך כלל בית-גלעין או דמוי בית-גלעין, בשרני במידה משתנה ובו 1 עד 4 גלעינים. במינים אחרים הפרי הוא הלקט, מפרדת המתפרקת לפרודות או דמוי סמארה (פרי יבש מכונף). במשפחה מצויים פירות נפתחים ופירות שאינם נפתחים. בבסיס הפרי ניכרת בדרך כלל שפת צינור הפרח המשתיירת.

בדרך כלל זרע אחד בכל מגורה; לעיתים קיים אריל ולעיתים אינו קיים^[5]^[6].

הסוגים והמינים בישראל

בישראל מיוצגת המשפחה בטבע על ידי שלושה סוגי בר:

אשחר (Rhamnus) הכולל 5 מינים: אשחר ארץ-ישראלי, אשחר דו-זרעי, אשחר הלבנון, אשחר מנוקד, אשחר רחב-עלים.
שיזף (Ziziphus) הכולל 3 מינים: שיזף השיח, שיזף מצוי ושיזף שעיר.
אשמר (Paliurus) כולל מין אחד נדיר בצפון ישראל – אשמר קוצני. בספרות הבוטנית הוותיקה הוא נקרא שמיר קוצני.

מבין המינים הבולטים נמנים אשחר רחב-עלים, המאפיין את החורש הים-תיכוני, ושיזף מצוי.

המין אשחרית המדבר (Sageretia thea) ובשמה הנרדף סגרטיה אשחרית, אינה גדלה בישאל אלא נדירה בירדן ומצויה גם בחצי האי-ערב.

בישראל מגודלים מספר מיני נוי מהסוג ציאנתוס: ציאנותוס אמריקני (Ceanothus americanus), ציאנותוס מעוצה (Ceanothus arboreus), ציאנותוס כחול (Ceanothus cyaneus), ציאנותוס חופי (Ceanothus maritimus).

לפיכך, משפחת האשחריים מיוצגת בישראל בטבע בתשעה מינים המשתייכים לשלושה סוגים, ולצדם מגודלים בגינון מינים אחדים שמוצאם מחוץ לישראל.

הערות שוליים

↑ Rhamnaceae Juss., POWO, plants of the World Online. Published on the Internet
↑ Rhamnaceae Juss., WFO: World Flora Online. Published on the Internet
↑ זוהר עמר, צמחי המקרא, ירושלים: הוצאת ראובן מס, 2012, עמ' 212-214
↑ זהר עמר, מחברת צמחי המשנה של הרב יוסף קאפח, תל אביב תשס"ה
↑ Timothy Utteridge & Gemma Bramley, The Kew Tropical Plant Families Identification Handbook, Second Edition, Kew: Kew Publishing Royal Botanic Gardens, 2020
↑ Gemma Bramley, Anna Trias-Blasi & Richard Wilford, The Kew Temperate Plant Families Identification Handbook, Kew: Kew Publishing Royal Botanic Gardens, 2023