חבר (הלכה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אשת חבר כחבר)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חבר הוא כינוי תלמודי לאדם שקיבל על עצמו חומרות מסוימות בעיקר בענייני תרומות ומעשרות, וטומאה וטהרה, הנקראות בלשון התלמוד "דברי חברות".

גם אשה יכולה לקבל על עצמה חומרות אלו ולהיקרא "חברה"[1].

את "דברי החברות" יש לקבל בפני שלושה חברים, חוץ מזקן היושב בישיבה[2], ונחלקו אבא שאול וחכמים האם גם תלמיד חכם צריך לקבל בפני שלושה חברים[3].

טומאה וטהרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשנה[4] מביאה את רשימת הדברים עליהם צריך להתחייב אדם בדיני טומאה וטהרה כדי להיקרא חבר:

  • אינו מוכר לעם הארץ לח ויבש - אינו מוכר לו מאכלים לחים או יבשים מכיוון שעם הארץ יטמאם.
  • אינו לוקח ממנו לח - וקונה ממנו רק פירות יבשים שלא הוכשרו לקבל טומאה ובוודאי טהורים.
  • ואינו מתארח אצל עם הארץ - אינו נכנס כלל לבית של עם הארץ כדי שלא יטמא.
  • ולא מארחו אצלו בכסותו - וכשמארח עם הארץ בביתו, לא נותן לו להכניס לשם את בגדיו הנחשבים לטמאים.
  • אוכל חולין בטהרה - מתייחס לפירות חולין כאל אוכל קדוש, שאסור לטמאו ואסור לאכלו בטומאה

תרומות ומעשרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקבל עליו דברי חברות נחשב גם לנאמן על המעשרות, ועליו להקפיד על:

  • עישור כל הפירות שקונה מעם הארץ.
  • עישור פירות שדותיו שהוא מוכר לאחרים.
  • עישור פירות שהוא קונה מאחרים אפילו כאשר בכוונתו למכרן.
  • שלא לאכול כלל אצל אנשים שאינם חברים.

דינים ומושגים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אשת חבר כחבר - אשתו של החבר, שווה בדיניה לחבר עצמו, ונאמנת על כל מה שהחבר נאמן ואף זוכה לכבוד, כמו קימה והידור וכו' כעומדת במקום בעלה.
  • חבר אין צריך התראה - אדם העומד לבצע עבירה מוזהר על ידי אחרים כי הדבר אסור, ועליו לחדול ממנו וכי הוא עלול להיענש. ההתראה היא תנאי הכרחי בהלכה על מנת להביא לחיוב פורמלי בעונש גופני, אך אדם שקיבל על עצמו דברי חברות, נענש על פי עדים גם ללא שנתקיימה בו התראה.
  • חברותא - לימוד התורה עם חבר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.