אוריאל רפפורט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אוריאל רפפורט

אוריאל רפפורט (נולד ב-1935) הוא פרופסור אמריטוס לתולדות ישראל באוניברסיטת חיפה, שכיהן כרקטור האוניברסיטה, כחבר המועצה להשכלה גבוהה וכחבר האקדמיה הלאומית למדעים.

חייו האקדמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוריאל רפפורט נולד בתל אביב וגדל בנתניה. למד לתואר ראשון בהיסטוריה של עם ישראל ובהיסטוריה כללית באוניברסיטה העברית, בשנת 1962 סיים תואר שני באוניברסיטה העברית ולימד במשרה חלקית בבית הספר הריאלי בחיפה ובשלוחת האוניברסיטה העברית בחיפה. למד לימודי תואר שלישי באוניברסיטה העברית, בהנחיית פרופסור אברהם שליט, והגיש את עבודת הדוקטור שלו בשנת תשכ"ה 1965[1], בנושא: "תעמולה דתית של יהודים ותנועת ההתגיירות בימי הבית השני". השתלם בבתר-דוקטורט ב-École Pratique des Hautes Études פריז אצל שני חוקרים דגולים: לואי רובר, מומחה לאפיגרפיה יוונית וג'ורג' לה רידר, מומחה בנומיסטיקה הלניסטית.

היה מראשוני המורים של אוניברסיטת חיפה, עוד מהימים בהם הייתה שלוחה של האוניברסיטה העברית. בשנת 1972 נבחר לדיקן השני (אחרי פרופסור עקיבא גלבוע) של הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת חיפה. בשנים 1983–1986 כיהן כרקטור של אוניברסיטת חיפה. שהה בשבתונים ובחל"ת כפרופסור אורח באוניברסיטת טמפל בפילדלפיה, באוניברסיטת אוקספורד (בוולפסון קולג' ובמרכז ללימודים עבריים מתקדמים) ובמכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטה העברית. יצא לגמלאות כפרופסור אמריטוס בשנת 2003.

הוציא לאור בשנת 1963 ביחד עם פרופסור ישראל שצמן ובעריכתו של פרופסור צבי יעבץ ספר לימוד בהיסטוריה לכיתות ט' ששב ונדפס פעמים רבות.

נשוי לבתיה ולהם שלושה ילדים.

תפקידיו השונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לתפקידים שמילא באוניברסיטת חיפה כיהן כחבר המועצה להשכלה גבוהה בשנים 1987 עד 1989 וכן בשנים 1998 עד 2001. השתתף בפיתוח תוכניות לימוד לבתי ספר ועמד גם בראש הוועדה למדעי הרוח של הקרן למחקר בסיסי באקדמיה הלאומית למדעים. בשנים 1992 עד 1994 היה חבר בוועדה להוראת מדעי היהדות במערכת החינוך הממלכתי (ועדת שנהר) ובוועדה להוראת ההיסטוריה לכיתות ו'-ט'.

עמד בראש שתי וועדות משנה של המועצה להשכלה גבוהה להכרה במכללות של תל אביב-יפו ועמק יזרעאל. היה חבר בוועדות להכרה במכללות ללימודי היהדות של טורו קולג' ושל היברו יוניון קולג'. היה יושב ראש ועדת המינויים העליונה למדעי הרוח והחינוך במכללות. בשנים 2006-2002 כיהן כנשיא המכללה האקדמית כנרת בעמק הירדן.

עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאור מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רפפורט הוא היסטוריון של תקופת הבית השני, (משיבת ציון ועד למרד בר כוכבא).

רפפורט רואה ביחסים בין היהודים לנוכרים בארץ ישראל כבעלי חשיבות רבה להבנת ההיסטוריה היהודית של התקופה.

במאמרים אחדים הוא דן באוכלוסיות אלה וביחסים ובזיקה ביניהן לבין היהודים[2]. הוא דן גם בקבוצות שונות של אוכלוסייה זו וביניהם השומרונים[3], האדומים ותושבי הערים ההלניסטיות בארץ-ישראל[4]. הוא בחן גם את השפעת העולם ההלניסטי על המדינה החשמונאית והחברה היהודית באותה תקופה[5] רפפורט רואה את מערכת היחסים המתוחה שבין היהודים ללא יהודים כגורם מרכזי למרד הגדול של שנת 66 לספירת הנוצרים[6].

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוחנן מגוש חלב: מהרי הגליל אל חומות ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מתאר ומנתח את הידוע על יוחנן מגוש חלב, כיצד הפך מנכבד מקומי למנהיג מרד נגד רומא ובאיזו מידה משקפים תולדות חייו את מצב החברה היהודית ערב המרד ובמהלכו. רפפורט סבור כי יוחנן היה מנהיג מקומי שהפך בהדרגה לאחד מראשי המורדים בירושלים ושהתהליך שעבר עליו משקף תהליך כללי יותר בחברה היהודית שבו הצטרפו קבוצות נוספות למחנה המורדים.

הספר זיכה את רפפורט בפרס בהט לספר העיון מצטיין.

דניאל, באנציקלופדיה עולם התנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

תל אביב: רביבים, תשמ"ג-1996. הפירוש והמבוא עוסקים בין היתר במשמעות של האמונות בקץ הימים (אסכטולוגיה) ובתחיית המתים המופיעות בספר דניאל וכן בחשיבות ראייתו כמקור ילידי את תופעת הכיבוש והשליטה היוונית על המזרח.

ספר מקבים א': מבוא, תרגום ופירוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר הוא כרך בסדרה: בין מקרא למשנה – ספריית דוד וימימה יסלזון. הוא כולל תרגום מן הנוסח היווני ששרד, פירוש מפורט ומבוא לספר זה, שהוא המקור החשוב ביותר לפרשת כינונה של מדינת החשמונאים לאחר כישלון גזירות הדת בימי המלך הסלאוקי אנטיוכוס הרביעי אפיפאניס. בספר בא לידי ביטוי המחקר העדכני של התקופה לא רק בתחום היהודי אלא גם במה שנוגע לחקר העולם הים תיכוני באותן שנים, כלומר האימפריות של בית סלאוקוס ובית תלמי ושל רומא. רפפורט זכה על ספרו בפרס יצחק בן-צבי.

אלף שנות היסטוריה יהודית במצרים: תולדות יהודי מצריים מכיבושה על ידי אלכסנדר מוקדון ועד כיבושה בידי הערבים (תרגום)[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתב אביגדור צ'ריקובר; תרגם מאנגלית: אוריאל רפפורט. תל אביב: הוצאת בצלאל צ'ריקובר, 1974. זה תרגום המבוא שכתב פרופ' א' צ'ריקובר לאוסף הפפירוסים היהודיים ממצרים, שהוא המקור החשוב ביותר להכרת פזורה יהודית זו בתקופה ההלניסטית והרומית.

חיבוריו - ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרשימה מסודרת מן החדש אל הישן.

  • בית חשמונאי: עם ישראל בארץ ישראל בימי החשמונאים, יד יצחק בן צבי, ירושלים, תשע"ג 2013.
  • יוחנן מגוש חלב: מהרי הגליל אל חומות ירושלים, מרכז זלמן שזר, ירושלים, תשס"ז 2006.
  • מכורש עד אלכסנדר: תולדות ישראל בשלטון פרס, בהשתתפות שלומית ירון (עריכה וריכוז הפיתוח: ישראל רונן), האוניברסיטה הפתוחה, רעננה, תשס"ה 2004.
  • ספר מקבים א': מבוא, תרגום ופירוש, יד יצחק בן צבי, ירושלים, תשס"ד 2004.
  • יהודה ורומא: מירידת בית חשמונאי עד רבי יהודה הנשיא, (ראש צוות הקורס), מהדורה ב', האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, תשנ"ח 1998 - תשנ"ט 1999.
  • מגלות לקוממיות: מגלות בבל עד ירידת בית חשמונאי (מהדורה ב', 12 יחידות לימוד), האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, תש"ן - תשנ"ב.
  • האנציקלופדיה לתולדות ארץ ישראל: מאורעות, מונחים, מקומות ואישים מהתקופה הפרהיסטורית ועד מלחמת העולם הראשונה (1914), בהשתתפות יואל רפל, הוצאת מודן, תל אביב, 1986.
  • תולדות ישראל בתקופת הבית השני, ספר עזר לתלמידי הכיתות העליונות של בית הספר התיכון, לנבחנים בבחינות-בגרות חיצוניות, לסטודנטים, למורים ולקורא המשכיל, מהדורה ג', מעובדת ומסודרת מחדש. הוצאת עמיחי, תל אביב, 1984 (מהדורה ראשונה יצאה לאור בתשכ"ז).
  • דניאל, סדרת "עולם התנ"ך", בהשתתפות פרופ' יצחק אבישור, הוצאת רביבים, תל אביב, תשמ"ג 1983.
  • יהודה ורומא, סדרת "ההיסטוריה של עם ישראל", הוצאת עם עובד, תל אביב, תשמ"ב.
  • אלף שנות היסטוריה יהודית במצרים: תולדות יהודי מצריים מכיבושה על ידי אלכסנדר מאקדון ועד כיבושה בידי הערבים, מאת אביגדור צ'ריקובר; תרגם מאנגלית: אוריאל רפפורט. הוצאת צ'ריקובר, תל אביב, 1974.

מאמרי ביקורת והערכת ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אריה כשר, "יוסף בן מתתיהו - היסטוריון של ארץ-ישראל בתקופה ההלניסטית והרומית", עורך אוריאל רפפורט, נדפס בתוך ציון, מ'ט, א', תשמ'ד 1984.
  • ישראל שצמן, אוריאל רפפורט, (מהדיר), "ספר מקבים א; מבוא, תרגום ופירוש" (תשסד); דניאל שוורץ (מהדיר), "ספר מקבים ב; מבוא, תרגום ופירוש", נדפס בתוך ציון, ע'א, ג', תשס'ו 2006.

ספר יובל לכבודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם צאתו לגמלאות הוצא לכבודו קובץ מאמרים:

  • מ' מור, ג' פסטור, י' רונן, י' אשכנזי (עורכים), לאוריאל; מחקרים בתולדות ישראל בעת העתיקה מוגשים לאוריאל רפפורט, (כ-830 עמודים) בעברית ובלועזית, ירושלים 2005.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רשימת מקבלי התארים, דבר, 23 ביוני 1966
  2. ^ "היהודים ושכניהם בארץ-ישראל בתקופה הפרסית-הלניסטית-רומית", מיכאל, מחקרים לכבוד מ' הלצר (עורכים: י' אבישור ור' דויטש), תל אביב תשנ"ט, 127 - 141
  3. ^ "כת השומרונים בתקופה ההלניסטית", ציון נה (תש"ן), 396-373
  4. ^ "הערים ההלניסטיות וייהודה של ארץ-ישראל בתקופת החשמונאים", דורון, לפרופ' ב"צ כץ ליום הולדתו השישים (עורכים: ש' פרלמן, ב' שימרון), ת"א 1967, 230-219 . נדפס מחדש בהתקופה הסלאוקית בארץ-ישראל (עורך: ב' בר-כוכבא), ת"א 1980, 275-263 ובמדינת החשמונאים (עורכים א' רפפורט וי' רונן), ת"א וירושלים 1993, 242-231
  5. ^ "על 'התייוונותם של החשמונאים", תרביץ ס (תשנ"א), 503-477 . ונדפס מחדש במדינת החשמונאים (עורכים: א' רפפורט וי' רונן), ירושלים ותל אביב תשנ"ד.
  6. ^ "יחסי יהודים ולא-יהודים בארץ-ישראל והמרד הגדול ברומי", תרביץ מז (תשל"ח), 14-1, נדפס מחדש בהמרד הגדול (עורך א' כשר), ירושלים תשמ"ג, 172- 159)