אתי אברג'ל
 | |
| לידה |
1960 (בת 64 בערך) קרית טבעון, ישראל  |
|---|---|
| מקום לימודים | |
  | |
אתי אברג'ל (נולדה ב-1960) היא אמנית ישראלית, פסלת ורשמת. מפתחת מיצבים תלויי ארכיטקטורה, רישום ואובייקטים הבונים סצינות מתוך יומן סוביקטיבי. הציגה תערוכות רבות בעולם.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתי אברג'ל נולדה בטבעון למשפחה שעלתה ארצה ממרוקו. היא למדה, מסבתה, שהייתה אורגת שטיחים בפז, להעריך את יופייה של מלאכת הכפיים. והיא מתגוררת בירושלים. למדה לתואר ראשון במחלקה לאמנות בבצלאל (1980-1984) ובתוכנית לימודי ההמשך בבצלאל ולתואר שני בתולדות אמנות וביקורת תרבות בתוכנית משולבת של בצלאל והאוניברסיטה העברית (1996-1998).[1] במקביל, למדה במכון כרם להכשרת מורים בירושלים, שם היא מכשירה מורים לאמנות.
אמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיצביה של אתי אברג'ל עוסקים בנושאים של זהות רב תרבותית, הגירה ותהליכי מעבר והסתגלות.[2]
השפה הפיסולית הייחודית של אברג'ל היא שפה פואטית, כאוטית ורוויית סתירות - במיצביה היא משתמשת בפריטים ביתיים מוכרים, דוגמת עטים, כלי מטבח, גיגיות מטבח, מחברות לימוד, ארגזים, בקבוקים, כדורגל ועוד. החפצים עוברים טרנספורמציה - חלקם מטושטשים בגבס לבן, מצופים בשקים, קשורים בחבלים, מסקנטייפ, ושרשראות ברזל.[2][3] הם מתחברים יחד בחיבורים רעועים ובלתי צפויים, המשקפים ארעיות תמידית.[4] המיצבים כוללים לפעמים גבס שנערם על הרצפה, דיו שחור מטפטף, פקעות של חוטים, סכך שהופך לסבך פיסולי וחפצים סתומים שמבקשים להדהד זכרונות עבר. לאובייקטים השונים במיצבים יש לרוב סיפור משפחתי, אבל לחפצים עצמם אין היסטוריה מעבר להיסטורית הייצור התעשייתי שלהם.[3] עבודתה של אברג'ל מתקשרת לתנועת דלות החומר, ועולה ממנה תחושה חזקה של עצב ותלישות.[5] הסביבות שהיא מקימה יכולות להזכיר תופעות טבע קוסמיות או צמחייה עבותה, אבל תמיד יישארו מקומות שאי אפשר להגדירם.[6]
כאוצרת היא מלווה אמנים בשלבים שונים בקריירה שלהם, ואצרה בין היתר תערוכות ללאה אניעם דרעי ותהילה מרסל ביטון (בית האמנים בירושלים, 2021)[7] ותערוכה לאלעד רוזן ונעמי לב (גלריה אלפרד, 2011).[8]
תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]
תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מיצב לחמישה קירות, גלריית המחלקה לאמנות, בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים, 1998
- אתי אברג'ל, בית האמנים, ירושלים, 1999
- מבנה שהיה או לא היה, הגלריה של קיבוץ בארי, קיבוץ בארי, 2009
- סדקים בקירות עירומים, מרכז לאמנות מדע וטכנולוגיה על שם פ.ק הניך בטכניון, חיפה, 2010
- דוממים אחרים, הקיבוץ, גלריה לאמנות ישראלית, תל אביב, 2011[9]
- בין הפרקים (2000-2011), גלריה דביר, תל אביב, 2011
- ארכאולוגיה של אחרות, מוזיאון בר-דוד לאמנות ויודאיקה, קיבוץ ברעם, 2017[10]
- אתי אברג'ל: פיסול, מוזיאון הנגב לאמנות, באר שבע, 2018[11]
- תא קיומי, מוזיאון וילפריד, 2021[4]
תערוכות קבוצתיות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אדמה, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1998
- אל קברי צדיקים: עליות לקברים והילולות בישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1998
- 12 בריבוע, בצלאל 1, גלריה ע"ש מוריס לואיס, ירושלים, 1998
- בתוך ערים מחורבות, הגלריה החדשה - סדנאות האמנים, אצטדיון טדי, ירושלים, 1999
- הביאנלה בוונציה, תערוכה קבוצתית, 2003[12]
- רקמת פעולה, "פרגמנטים מזכרונו של איש הפח", מוזיאון הרצליה, 2004[13]
- אמנות הארץ 2004, מחול אחרון, תחנת הכוח רדינג, תל אביב, 2004
- Such Stuff as Dreams are made on, מוזיאון צ'לסי לאמנות, ניו-יורק, 2005
- הצפה - הביאנלה הארצית הרביעית לרישום, סדנת ההדפס ירושלים, ירושלים, 2010
- בעבודה, סדנאות האמנים - גלריה ת (א)עשייה, ירושלים, 2010
- חדרי הפלאות באמנות העכשווית, מוזיאון הרצליה, 2012[14]
- שבר, שבריריות, בית בנימיני, המרכז לקרמיקה עכשווית, תל אביב-יפו, 2012
- לכל איש יש שם, גלריה דביר, תל אביב, 2014
- המוזיאון מציג את עצמו 2, אמנות ישראלית מאוסף המוזיאון, גלריות קרן משפחת דינה ורפאל רקנאטי הבניין ע"ש שמואל והרטה עמיר, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 2015
- בדרכו של הקו, רשמים VII – הביאנלה השביעית לרישום, סדנת ההדפס ירושלים, ירושלים, 2019[15]
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1983 - פרס הצטיינות, בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים
- 2002 - פרס מרדכי ושושנה איש-שלום לעידוד יצירה[16]
- 2005 - פרס ג'אנט וג'ורג' ג'אפין להצטיינות באמנות חזותית, קרן תרבות אמריקה-ישראל
- 2005 - פרס עידוד היצירה, משרד המדע התרבות והספורט
- 2006 - פרס משרד התרבות[16]
- 2009 - פרס ישראכרט לאמן ישראלי, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב[17]
- 2017 - פרס עידוד היצירה, משרד התרבות והספורט[18]
פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 2008 פרסמה את הספר אמן "יומן מיצבים" המתאר תהליכים מאחורי הקלעים של הצבות החלל הארעיות שלה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ראיון עם אתי אברג'יל בבית לאמנות ישראלית
- סרט התערוכה "פיסול" במוזיאון הנגב לאמנות
- מיצבי מעבר - יונתן אמיר על יצירתה של אתי אברג׳יל באתר ״ערב רב״
אתי אברג'ל (1960-), דף שער בספרייה הלאומית
עוזי צור, ביקור בתערוכה "ממואר" של אתי אברג'ל, באתר הארץ, 14 בנובמבר 2023
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שנקר, סגל אקדמי, באתר https://www.shenkar.ac.il
- ^ 1 2 ענת ברזילי, לפסל בכדורגל: האמנית אתי אברג'ל משתמשת בחפצים יומיומיים ובונה מהם זכרונות פואטיים, באתר כלכליסט - www.calcalist.co.il, 2018-05-06
- ^ 1 2 מיצבי מעבר, באתר ערב רב Erev Rav
- ^ 1 2 אתי אברג'ל | תא קיומי | מוזאון וילפריד ישראל, באתר www.wilfrid.org.il
- ^ "אתי אברג׳ל מפסלת את הנתק הכפוי מתרבות האם". הארץ. נבדק ב-2022-03-11.
- ^ איריס ריבקינד בן צור ורויטל אלקלעי, אמנות ישראלית עכשיו, בן שמן: מודן, 2009, עמ' 23-24
- ^ פרסטיז׳ « The Jerusalem Artists House - בית האמנים בירושלים
- ^ ציור על ציור, באתר אלפרד - מכון שיתופי לאמנות ולתרבות (ב־)
- ^ "כפסע בין הקיים להיעלמותו". הארץ. נבדק ב-2022-03-11.
- ^ המלצת השבוע: אתי אברג'ל במוזיאון בר-דוד, באתר ערב רב Erev Rav
- ^ אתי אברג'ל: פיסול – מוזאון הנגב לאמנות
- ^ "שמונה אמנים ישראלים הוזמנו לביאנלה בוונציה". הארץ. 2003-01-26. נבדק ב-2022-03-11.
- ^ רקמת פעולה, באתר www.herzliyamuseum.co.il
- ^ אתי אברג'ל, באתר www.herzliyamuseum.co.il
- ^ בדרכו של הקו – רשמים VII – סדנת ההדפס ירושלים
- ^ 1 2 מרכז מידע לאמנות ישראלית | מוזיאון ישראל, ירושלים, באתר museum.imj.org.il
- ^ פרסים / מוזיאון תל אביב לאמנות, באתר www.tamuseum.org.il
- ^ משרד התרבות והספורט הכריז על הזוכים בפרסי האומנות הפלסטית. השרה רגב: "האמניות והאמנים הזוכים מייצגים קשת של גוונים בעשיה פורצת הדרך", באתר GOV.IL