בבינוביצ'י
 סמל בבינוביצ'י | |
| מדינה |
 בלארוס |
|---|---|
| וובלסט |
 ויטבסק |
| ראיון | ליוזנה |
| גובה | 161 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 404 (2019) |
| קואורדינטות | 54°50′11″N 30°34′33″E / 54.836388888889°N 30.575833333333°E |
| אזור זמן | UTC +3 |
  | |
בבינוביצ'י (בבלארוסית: Бабінавічы, בבינביצ'י; ברוסית: Бабиновичи) הוא כפר במחוז ויטבסק במזרח בלארוס.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכפר נוסד במאה ה-16. שמו לקוח ככל הנראה משמו של יישוב קדום יותר, בשם בבין. במאות ה-17 וה-18 היה הכפר רכושם של הנסיכים לבית אוגינסקי (אנ'). חלק מהכפר השתייך למנזר אורתודוקסי. עקב היותו של היישוב על דרך ויטבסק - אורשה נוצר במקום שוק. לאחר חלוקת פולין הראשונה ב-1772 נכלל בבינוביצ'י בשטח האימפריה הרוסית ומספר תקופות הוגדר הכפר "עיירת מחוז".
היישוב היה מקור לאספקת עצים שהושטו בנהרות בלארוס, בהם נהר דווינה, עד ריגה שבלטביה, ולכן סמל היישוב הוא שדה כחול ושני תרנים. כמו כן התקיימה במקום תעשיית קדרות.
בתחילת המאה ה-19 עבדו ביישוב עשרות אמני קדרות. ב-1860 היו ביישוב 1,271 תושבים ו-159 בתים. בסוף המאה ה-19 היו ביישוב בית ספר כנסייתי, כנסייה שנבנתה בסוף המאה ה-18 ומוסדות ציבור נוספים.
לאחר מהפכת אוקטובר איבדה בבינוביצ'י את מעמד העיר והפכה לכפר בתחומי רוסיה הקומוניסטית. ב-1924 הורחבה הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית ובבינוביצ'י נכללה בתחומיה.
במלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם הפלישה הגרמנית לברית המועצות ניטשו קרבות כבדים באזור היישוב, במשך מספר ימים ביולי 1941. האזור היה מקום מושבם של פרטיזנים סובייטיים.
ביוני 1944 נכבשה בבינוביצ'י בידי יחידות בלארוסיות בצבא האדום במסגרת מתקפת ויטבסק-אורשה (אנ'). הגרמנים שרפו את הכפר לפני נסיגתם.
כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]
כיום יש בכפר כ-600 תושבים, בית ספר, מרכז תרבות, שתי ספריות, בית מרקחת וסניף דואר. ליד הכפר אתרי חפירות ארכאולוגיות מהתקופה הנאוליתית ומתקופת רוס של קייב. במרכז הכפר, ליד בית הספר התיכון, קיים בית קברות צבאי ובו קבורים כ-1,300 חיילים ופרטיזנים סובייטיים. בשנת 1966 נחנכה במקום אנדרטה לזכר החייל הסובייטי.
יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
היישוב היהודי בבנוביצ'י החל במאה ה-18. בסוף המאה ה-19 חיו ביישוב כ-550 יהודים. בתקופת השלטון הסובייטי ירד מספר היהודים בשליש.
באוקטובר 1941, שלושה חודשים לאחר הכיבוש הגרמני, נרצחו חלק מיהודי הכפר בירי. בפברואר 1942 נרצחו יתר היהודים בכפר בירי.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בבינוביצ'י במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)