בוסתנאי עודד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בוסתנאי עודד[1] (נולד ב-1933) הוא חוקר ההיסטוריה של עם ישראל בתקופה הקדומה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוסתנאי עודד נולד בשנת 1933 בירושלים להורים שעלו מעדן. הוא שירת בצה"ל בשנים 1951–1953 ולאחר מכן למד תנ"ך והיסטוריה באוניברסיטה העברית[2]. בשנת 1958 קיבל תואר ראשון במדעי הרוח מהאוניברסיטה העברית בירושלים[3] ובתחילת 1960 קיבל תעודת הוראה[4]. בשנת 1960 קיבל את הפרס על שם חנה, זאב וברוך בן ישי, על עבודתו "מדיניות החוץ של יהודה מודגמת בתקופת אחז"[5]. בתחילת 1968 קיבל את פרס מפעל הפיס על עבודת הדוקטורט שלו, "המעמד המדיני של עבר הירדן בתקופת המלוכה"[6]. בשנת 1969 זכה לתואר דוקטור להיסטוריה של עם ישראל[7] ומונה למרצה באוניברסיטת חיפה[8].

עודד לימד במכללת שאנן והיה דיקן לימודים מתקדמים והמנהל האקדמי של מכללת תל חי. כן היה בין כותבי אנציקלופדיה מקראית וסדרת עולם התנ"ך בהוצאת דוידזון-עתי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בוסתנאי הוא שמו הפרטי
  2. ^ עודד, בוסתנאי, האגודה לטיפוח חברה ותרבות, מורשת יהדות תימן
  3. ^ תואר בוגר במדעי הרוח, הארץ, 8 במאי 1958
  4. ^ מקבלי תעודות הוראה תיכונית תש"ך, הארץ, 11 בינואר 1960
  5. ^ האוניברסיטה העברית, הצופה, 7 בינואר 1960
  6. ^ 9 מענקי מחקר הוענקו על ידי מפעל הפיס, מעריב, 8 בינואר 1968
  7. ^ האוניברסיטה העברית, למרחב, 10 ביולי 1969
  8. ^ מינויים במכון האוניברסיטאי בחיפה, דבר, 16 ביולי 1969
Stub Israelis.png ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.