בוריס ארונסון
 | |
| לידה |
15 באוקטובר 1900 ניז'ין, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
16 בנובמבר 1980 (בגיל 80) מנהטן, ארצות הברית |
| מקום לימודים |
בית הספר לאמנות של קייב |
| הושפע על ידי |
איוואן סלזניוב |
| פרסים והוקרה |
מלגת גוגנהיים (1950) Tony Award for Best Scenic Design (1971) Tony Award for Best Scenic Design (1972) Tony Award for Best Scenic Design (1969) Tony Award for Best Scenic Design (1951) Tony Award for Best Scenic Design (1967) Tony Award for Best Scenic Design (1976) |
  | |
בוריס ארונסון באנגלית: Boris Aronson (15 באוקטובר 1898 – 16 בנובמבר 1980) היה אמן יהודי אמריקאי ממוצא רוסי, מעצב תפאורה לתיאטרון בתיאטראות ברודוויי ולתיאטרון היידיש. זכה בפרס טוני לעיצוב תפאורה שש פעמים בקריירה שלו.[1]
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנו של רב, ארונסון נולד בקייב שבאימפריה הרוסית (אוקראינה), ונרשם בצעירותו לבית הספר לאמנות. ארונסון הפך לשוליה של המעצבת אלכסנדרה אקסטר, שהכירה לו את הבמאים וסבולוד מאיירהולד ואלכסנדר טאירוב, שהשפיעו עליו. שלושת יוצאי התיאטרון והאמנות האלה היו חסידי האסכולה הקונסטרוקטיביסטית ברוסיה, בניגוד לגישה של הריאליזם של קונסטנטין סטניסלבסקי, והם שכנעו את ארונסון לאמץ את הסגנון הקונסטרוקטיביסטי.
ארונסון עבד כמה שנים במוסקבה ובגרמניה. בברלין הציג בגלריה של ואן דימן "תערוכה ראשונה לאמנות רוסית", לצד הקונסטרוקטיביסטים אל ליסיצקי ונחום גאבו, שהציגו את הקונסטרוקטיביזם למערב. הוא כתב שני ספרים בברלין, על מארק שאגאל ואמנות גרפית יהודית, לפני שהשיג ויזת מהגרים לאמריקה ב-1923. הוא עבר ללואר איסט סייד בניו יורק והחל לעצב תפאורות ותלבושות עבור תאטרונים ניסיוניים. וכן עיצב לתיאטראות ביידיש, כולל תיאטרון אונסר, תיאטרון שילדקראוט, ובעיקר תיאטרון היידיש לאמנות של מוריס שוורץ.[2]
הוא זכה לתהילה בקהילה היהודית בניו יורק כשעיצב תפאורה מ-1926 למחזה "הדיבר העשירי" של אברהם גולדפילמנט. במהלך שנות ה-30 הוא עבד על הפקות של תיאטרון כולל יצירות של קליפורד אודטס וארווין שו.
בין השנים 1934 ל-1952 עיצב ארונסון סצנות, תלבושות ותאורה עבור שלושים וארבע הצגות ושלושה מחזות זמר בברודוויי (כולל עיצובו למה שנחשב ל"מחזמר הקונספט" הראשון, "חיי האהבה" של קורט וייל ואלן ג'יי לרנר). הוא המשיך לעבוד בברודוויי עד שנות ה-60 וה-70 עם מחזות זמר כולל "כנר על הגג", "דו-רה-מי" (שעבורם חזר ארונסון להתנסותו הקודמת עם תיאטרון יהודי), וכן עיצב את "קברט", "זורבה", ו"פסיפיק".
ב-1945 התחתן עם המעצבת ליסה יאלובץ ארונסון (1920–2013), בתו של המנצח המוזיקלי היינריך יאלובץ.[3] היא עזרה לבוריס בעיצוב של רבות מהפקות שלו.[4]
ארונסון עיצב תפאורות גם עבור מטרופוליטן אופרה ולהקות בלט, כולל הפקת "מפצח האגוזים" בכוריאוגרפיה של מיכאיל ברישניקוב. הוא גם היה אמן לא תיאטרלי, שעבד כצייר וכפסל. בזמן מותו ב-1980, הוא היה חבר בקהילת התיאטרון והאמנות של ניו יורק ואחד ממעצביה.
בשנת 1979, שנה לפני מותו, הוכנס ארונסון להיכל התהילה של התיאטרון האמריקאי.[5]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בוריס ארונסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ archives.nypl.org -- Boris Aronson papers and designs, archives.nypl.org
- ^ Biographical sketch for Boris Aronson
- ^ "Interview with Lisa Jalowetz Aronson". Black Mountain Research. Freie Universitat Berlin. June 10, 2015. Archived from the original on June 10, 2015. Retrieved March 10, 2021.
- ^ Simonson, Robert (May 16, 2013). "Lisa Jalowetz Aronson, Designer and Wife of Boris Aronson, Dies at 93". Playbill. Archived from the original on February 14, 2019. Retrieved March 10, 2021.
- ^ "Theater Hall of Fame Enshrines 51 Artists; Great Things and Blank Walls". The New York Times (באנגלית). נבדק ב-2023-02-15.