בוריס גרבנשצ'יקוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף בוריס גרבשיקוב)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בוריס גרבנשצ'יקוב
Борис Борисович Гребенщиков
БалансБелого.jpg
לידה 27 בנובמבר 1953 (בן 65)
לנינגרד, ברית המועצות
צאצאים Alisa Grebenshchikova
שנות פעילות 1972 — עד היום
סוגה רוק, רגאיי, פולק רוק עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מוזיקאי רוק, מלחין, משורר
כלי נגינה גיטרה, מפוחית פה, כלי מקלדת
שיתופי פעולה בולטים אקווריום
פרסים והוקרה עיטור מסדר המולדת דרגה רביעית עריכת הנתון בוויקינתונים
http://www.aquarium.ru/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
גרבנשצ'יקוב בשנת 1987

גרבנשצ'יקוב בוריס בוריסוביץרוסית: Гребенщиков Борис Борисович, נולד ב-27 בנובמבר 1953, בלנינגרד, ברית המועצות), הידוע גם בראשי התיבות ב"ג (BG).‏ הוא זמר, משורר ומוזיקאי המשויך לרוק רוסי ומנהיג להקת אקווריום.

בוריס יסד את להקת "אקווריום" עם חבר הילדות שלו, אנאטולי גוניצקי (ג'ורג'), יוצר ומחזאי בז'אנר האבסורד, סביבות 1972. גרבנשצ'יקוב נחשב לאחד "האבות המייסדים" של מוזיקת הרוק הסובייטית והרוסית, דמות פולחן ואחת האישויות הבולטות של דור הפרסטרויקה. הודות לתרומה האישית שלו, זכה להצלחה בלתי מעורערת במהלך תקופה משנות השמונים של המאה העשרים, ועד היום. על יצירותיו כתובה אנציקלופדיה שלמה ברשת ("מילון עזר לב"גולוגים ואקווריומופילים של פבל סברוב"), ופרשנויות רבות קיימות על משמעויות שיריו.

תחילת הדרך (1953–1979)[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרבנשצ'יקוב, למרות השכלתו הריאלית בתחום של מתמטיקה שימושית, היה צרכן נלהב של תרבות ובמיוחד מוזיקה: עוד בתקופת בית הספר היה מעריץ גדול של להקת הביטלס, לאחר מכן התעמק ביצירתיו של בוב דילן. בוריס התמלא הערכה עמוקה כלפיו, מה שהפך את אקווריום ללהקת בלוז חשמלי בסגנון לאו-פיי, ותוך כדי גם רגאי אקוסטי. השיר הראשון שתוכנן לגיטרה אקוסטית אי פעם היה הסינגל Ticket to the Ride של הביטלס, ואיתו אקווריום הופיעו פומבית ב-1973. לאחר תקופה קצרה של התנסויות עם שירים באנגלית, בוריס הגיע להבנה כי ישנה דרישה לשירי רוק ברוסית. שש השנים הבאות היו ניסיוניות: הקלטות ביתיות עם ציוד מאולתר, על הופעות גדולות אף לא דובר. חברי הלהקה חיו בסגנון היפי-סובייטי: הופיעו בהופעות ביתיות ושתו יין-פורט סובייטי זול.

"אקווריום אף פעם לא הייתה להקה מוזיקלית, כלומר להקה שמחברת בין מוזיקה לטקסט שהיא כותבת. "אקווריום" תמיד הייתה קבוצה של אנשים, לא ידוע עד כמה גדולה, כי לא היה ידוע מי כן היה חבר בה באותו זמן ומי לא, קשה לומר עכשיו, אבל אני בטוח שהיו זמנים כאשר "אקווריום" הכילה 40–50 איש, שחיו ביחד, דיברו והתעסקו במשהו. מישהו שר, מישהו השמיע. כל ההתחברות הזאת הכתיבה את המתרחש".

מתוך ראיון עם גרבנשצ'יקוב, תחילת 1983.

משטר הסובייטי הקשה על נעורים פרועים, הקלטת שירים באופן רשמי היו מחוץ להשגה בשל ניסיונות ביטוי עצמי לא שגרתיים של להקה (רעשים מוזרים, קולות קיבה, מילים הפוכות, קטעי משפטים וכו') אוונגרד דוכאה כעניין של מדיניות המשטר. כמה הקלטות מאולתרות פרצו באותו (1973) זמן (“הפיתוי של אקווריום הקדוש",(Iskushenie svyatogo aquariuma)"משלי רוזן דיפפוזור"(Pritchi Grafa Diffuzora),"מינואט לאיכר"(“Menuet Zemledeltsu”))והיו לא מקצועיות בכלל, אך הפגינו שנינות בלתי רגילה, ארודיציה ותוכן מתוחכם, התעמקות בפילוסופיה של מזרח הרחוק ומיסטיציזם, שמאוחר יותר הפכו לסגנון כתיבה של ב"ג.

גרפיטי בחרקוב, 2008

השנים הקלאסיות והיציאה מהמחתרת (1980–1988)[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת שנות השמונים מהווה נקודת ציון ביצירה של ב"ג ולהקתו. ארטיום טרויצקי מבקר רוק סובייטי ידוע, ודמות מאוד משפיעה, הזמין את אקווריום להופיע בפסטיבל הרוק של טביליסי (1980), שבו הופיעו להקות "מאושרות" על ידי הממשל. "אקווריום" לא קיבלה שם פרסים, אך ללהקה הייתה הזדמנות לפרוץ כלי שליטה אידאולוגיים על ידי מוזיקת רוק. לעומת שאר המשתתפים "אקווריום" התנהגה בצורה שערורייתית ויוצאת דופן על הבמה, מה שזעזע את המארגנים וגרם למעשה להחרמת הלהקה. לאחר האירוע הזה גרבנשצ'יקוב פוטר מעבודותיו במכון מחקר, גורש מהקומסומול, (הוא חידש את חברותו מאוחר יותר), ופעילותו על הבמה הופסקה. ב"ג ומרבית חברי להקה עברו לפעילות מוזיקלית מחתרתית ל-7 שנים הבאות. עם כל זאת ללהקה הייתה הצלחה מסחררת אחרי הפסטיבל, והיא המשיכה בהופעות-דירה אקוסטיות של חברים. שירים התחילו להתפרסם ויצאו כמה בוטלגים. בשנת 1981 הלהקה נכנסה למועדון הרוק של לנינגרד ותוך 5 שנים הוציאה 5 אלבומים: "האלבום הכחול" (1981), "המשולש" (1981), "החשמל" (1982), "אקוסטיקה" (1982) ו"טאבו" 1982. בשנת 1982 ב"ג עזר למייק נאומנקו להוציא אלבום "LV", והפיק את האלבום הראשון של ויקטור צוי - "45". ב-1983 יצא אלבום נוסף - "רדיו אפריקה". בשנת 1984 יצא האלבום "איכטיולוגיה", שהתבסס על הקלטות ביתיות של הלהקה. בשנת 1986 יצא האלבום "עשרה חצים", באותה שנה יצאו שירים של "אקווריום" שהופצו לראשונה במערב, בתוך אוסף-ספליט מרובע שנקרא "RED WAVE, 4 UNDERGROUND BANDS FROM THE USSR" שמומן על ידי ג'ואנה סטינגרי, ונמכר בחנויות מוזיקה בארצות הברית. חוץ מאקווריום באוסף היו עוד שלוש להקות: "קינו", "אליסה" ו"משחקים מוזרים" ששיריהם הוברחו אל מחוץ לברית המועצות והופצו על ידי לייבל קטן מהוליווד, קליפורניה. באותו זמן הרבה להקות סובייטיות היו אסורות, או שהופעותיהן היו מוגבלות בפומבי. ב-1986, כאשר האלבום יצא לאור בחו"ל, הפופולריות של להקה עלתה עוד יותר, אומנם לא ניתן היה לדבר על יציאה מהמחתרת: הלהקה כמעט ולא הופיעה ולא הוזכרה ברדיו וטלוויזיה.

"עותק אחד של תקליט היא (סטינגרי) שלחה לרייגן, ואחר לגורבצ'וב, בצירוף הודעה על "מה שפוליטיקאים לא מצליחים לעשות ברמה דיפלומטית, יוצא עם הצלחה ללהקות רוק משתי מדינות". לאחר מכן גורבצ'וב שאל את יועציו: "מי זה ה"אקווריום" הזה? למה אין להם תקליט? ואז משרד התרבות שיחרר הודעה לחברת התקליטים הראשית "מלודיה" להוציא במהרה תקליט של הלהקה, כדי לעשות אשליה, שתקליטים של להקות אלו קיימים ונמכרים ללא הגבלה."

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בוריס גרבנשצ'יקוב בוויקישיתוף