בטיחות בתחבורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פס האטה בצרפת. מבדיקות שנערכו בישראל עולה כי פסי האטה הביאו להפחתה ניכרת של מהירות הנסיעה ולהגברת בטיחות באזורים בהם הונחו[1]
סירת הצלה ובתוכה ניצולים מאוניית הנוסעים טיטניק שטבעה ב-15 באפריל 1912. האסון הוביל לכתיבתה ואימוצה של האמנה הבינלאומית לבטיחות החיים בים

בטיחות בתחבורה הוא שם כולל למאמצים להקטנת הסיכון לחיי אדם, בעלי חיים או רכוש, הנגרם או עלול להיגרם כתוצאה משימוש באמצעי התחבורה השונים בין אם בשוגג, ברשלנות פושעת, או כתוצאה מליקוי טכני מכל סוג ברכב או בתשתיות. הבטיחות בתחבורה, נחלקת לתחבורה יבשתית, תחבורה ימית ותחבורה אווירית.

בטיחות תחבורה יבשתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בטיחות בדרכים

בטיחות תחבורה יבשתית כוללת את בטיחותם של רכבים דו גלגליים (אופנועים, קטנועים ואופניים), מכוניות פרטיות ומסחריות, רכב כבד, ציוד חקלאי ממונע, תחבורה ציבורית (אוטובוסים, מוניות ורכבות), תשתיות תחבורה (עיליות ותחתיות) והתנהגות אנשים (הולכי הרגל, רוכבי האופניים ונהגים).

ישנם מספר אמצעים להגן על הבטיחות באמצעות שינויים של הכבישים, לדוגמה פסי האטה ומעברי חצייה. ישנם חוקים רבים שנועדו להגביר את הבטיחות בדרכים כגון חוקי הגבלות מהירות. אמצעים אחרים נוגעים לנסיעה ברכב, למשל כרית אוויר, מושב בטיחות וחגורת בטיחות במקרה של תאונת דרכים. בשנים האחרונות, נעשה שימוש הולך וגובר בטכנולוגיות חכמות לתחבורה שמטרתן להקטין את הסיכון בכביש- הן לנהגים והן להולכי הרגל. מערכות והתקנים להקטנת הסיכון לתאונה, כוללים מערכת המזהה ומתריעה על הסיכון להתנגשות חזית אחור, או לסטייה בלתי מתוכננת מנתיב הנסיעה, מערכות המנטרות דפוסי נהיגה שגויים ומתריעה על כך בפני הנהג "קופסה ירוקה", מערכות המזהות ומתריעות על הימצאות הולך רגל במעבר החצייה מעבר חצייה פעיל, מערכת לזיהוי והתרעה על התרחשות תאונה, תוך הוצאת דיווח מיידי למוקדי החירום וההצלה לחצן מצוקה לרכב וטכנולוגיות המופיעות כאפליקציה סלולרית.

בטיחות תחבורה ימית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגמה לניסיון להגביר את בטיחות התחבורה הימית היא האמנה הבינלאומית לבטיחות החיים בים, האמנה המרכזית להגנה על בטיחות אוניות סוחר. גירסתה הראשונה של האמנה התקבלה בשנת 1914 לאחר טביעתה של הטיטניק והיא קבעה את מספרן של סירות ההצלה הנדרשות על כל אונייה וציוד חירום אחר, וכן נוהלי בטיחות, כולל הדרישה להאזנה מתמדת ברשת הקשר.

בטיחות תחבורה אווירית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגמה לניסיונות להגביר את הבטיחות בתחבורה אווירית היא בניית מטוסים מודרניים כך שאוויר חם ממנוע הסילון יוזרם אל המנועים, הכנפיים וזנב המטוס. הזרמת האוויר החם נעשית כדי למנוע הצטברות קרח על כנפי המטוס. הקרח הצמוד לכנף פוגע ביכולת העילוי שלה, וגם כמות קטנה של קרח עלולה למנוע המראה בטוחה. קרח המצטבר על כנפי המטוס לקראת ההמראה עלול לגרום להתרסקות, וקרח הנוצר על כנפי המטוס בעת טיסה עלול לפגוע בפעולתם של המדפים, המאזנות, וחלקים נוספים בכנף המטוס, דבר שעלול להביא לאובדן שליטה במטוס ולהתרסקותו.

מטוסים מצוידים ביציאת חירום אשר יכולה לאפשר לנוסעים להחלץ מהמטוס במקרה הצורך.

בעת הסעת המטוס, דיילי אוויר מדריכים את נוסעי המטוס לגבי נהלי הבטיחות בטיסה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תכנון תחבורתי, אתר משרד התחבורה