ביבליית דואיי-ריימס

ביבליית דוּאֵיי-רַיימס (באנגלית: Douay–Rheims Bible) היא תרגום לאנגלית של הביבליה, כתבי הקודש הנוצריים, שנערך מטעם הכנסייה הקתולית בין 1582 ל-1610. עד אמצע המאה ה-20 דואיי-ריימס היה התרגום המוסמך עבור קתולים דוברי-אנגלית, ועודנו אהוד בחוגים שמרניים.

היוזמה לחבר גרסה קתולית בלשון עלתה בחוגי הגולים שנמלטו מרדיפות הדת האליזבטניות לצרפת. בעיר דואה (ההגייה האנגלית היא דואיי) הסמוכה לאראס הוקם ב-1568 סמינר להכשרת כמרים שהוברחו משם חזרה לממלכה כדי לשרת בקודש במחתרת. מייסדו, החשמן-לעתיד ויליאם אלן שהיה עמית-מנהל באוניברסיטת אוקספורד לפני שנמלט, החליט שהשימוש שעשו הפרוטסטנטים בביבליות בשפת העם כדי לגייס תמיכה ולתקוף את הדוקטרינות הרומיות הצריך מענה שייפנה אף הוא אל ההמונים. ב-1546 הכריזה ועידת טרנטו על הוולגטה הלטינית שערך הירונימוס כגרסה המוסמכת היחידה של כתבי הקודש, ותרגומים שלה לשפות האירופאיות החלו לצאת במסגרת הקונטרה-רפורמציה.

ב-1578 עבר סמינר דואה לעיר ריימס, בה שהה עד 1593. באותה שנה הגיע לשם גרגורי מרטין, עוד איש אוקספורד לשעבר, שקיבל משרה של פרופסור לעברית. אלן ראה בו את האיש המתאים למפעל התרגום שחזה ומינהו לעמוד בראשו. מרטין הסתייע בצוות גדול של מלומדים, שכלל בין היתר את ויליאם ריינולדס, תומאס וורתינגטון, ריצ'רד בריסטו ואחרים. עד מותו של מרטין כעבור ארבע שנים הם הספיקו לתרגם את הברית החדשה ומרבית הברית הישנה, אם כי העבודה על הישנה נמשכה עוד דור שלם. ב-1582 הוציא סמינר דואה שבריימס את מהדורת הברית החדשה שלו ב-5,000 עותקים. הברית הישנה הושלמה ואושרה לפרסום רק ב-1610.

מהדורת דואיי-ריימס תורגמה ישירות מהוולגטה הלטינית, לפי מדיניות הכנסייה שראתה את הטקסט של הירונימוס כמקודש ונעלה על המקור העברי, הארמי והיווני. בשל כך ובשל השמרנות המופלגת של מחבריה הכילה הביבלייה כמות אדירה של לטיניזמים (לדוגמה "פסח" תורגם כ-Pasche ולא Passover), ואף הוכנה רשימה של חלקם בסוף הכרך עם ביאורים. כמו כן, ספרי הקאנון המשני – "הספרים החיצוניים", בפי הפרוטסטנטים – הופיעו במקומם לפי הקאנון הכנסייתי המסורתי. לבסוף, המתרגמים הוסיפו לכתוב פרשנות והערות שוליים רבות בכוונה תחילה לסתור את ההבנה הפרוטסטנטית ולתת משנה תוקף לאמונה הקתולית, כשהם תוקפים את אויביהם כבורים טועים, והקפידו להדגיש רוח זו גם בתרגום עצמו: בתפילת האדון טרחו לצרף ל"לחם חוקנו" את המילה "שמעל לחומר", כפי שעשה הירונימוס בתרגומו למתי, לאזכור עקרון הטרנסובסטנציאציה; וראשי הכנסיות שנסמכו בידי פאולוס וברנבא הוגדרו כ"כהנים", כלומר כמרים מוסמכים, ולא כ"זקנים". במבוא כתבו העורכים כי בניגוד לתעמולה הפרוטסטנטית, הכנסייה מעולם לא אסרה על תרגום כתבי הקודש לשפת העם, בתנאי שאושרו על ידי הסמכויות המתאימות המקומיות, ושלא ביקשה להסתיר את דבר האל מההמון אלא למנוע הפצה של תרגומים קלוקלים ומזיקים רוחנית שהיו מסירים את הקורא מדרך הישר וההבנה הנכונה, כשם שעשו לטענתם הפרוטסטנטים באותם ימים ממש.

מהדורת דואיי-ריימס עוררה מיד עם צאתה ב-1582 סערה רבתי ופולמוס נגדי באנגליה. מלומדים פוריטנים ניגשו מיד להוכיח שהיא מוטעית ומסולפת, וכתבי פלסתר נגדה הוסיפו לצאת עד המאה ה-19. הוויכוח סביבה חיזק בקרב הציבור הרחב את ההכרה כי המקרא האנגלי שנפוץ בקרבם היה טקסט מתורגם וחשוף להטיות פרשניות, והצורך בגרסה פרוטסטנטית מוסמכת ואחידה הניע את מיזם תרגום המלך ג'יימס. ב-1750 הוציא הבישוף ריצ'רד צ'לונר, ראש הכנסייה הקתולית המחתרתית בלונדון, גרסה מתוקנת קלות על מנת שתתאים למהדורה הקלמנטינית של הוולגטה שהוכרזה כקאנונית מעט אחרי התרגום המקורי. רק במחצית השנייה של המאה ה-20, עם יציאת תרגומים פופולריים ונגישים עבור הציבור הקתולי דוגמת ביבליית ירושלים, איבדה מהדורת דואיי-ריימס ממעמדה כגרסה הקתולית התקנית בשפה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Peter Johannes Thuesen, In Discordance with the Scriptures: American Protestant Battles Over Translating the Bible, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 2002. עמ' 26-30.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא ביבליית דואיי-ריימס בוויקישיתוף

ביבליית דואיי-ריימס בגישה מקוונת ישירה, כולל מבואות והערות מכל המהדורות.
ביבליית דואיי-ריימס באנציקלופדיה הקתולית
ביבליית דואיי-ריימס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)