קלמנס השמיני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמלו
קלמנס השמיני

האפיפיור קלמנס השמינילטינית: Clemens VIII; ‏ 24 בפברואר 1536 - 3 במרץ 1605) כיהן מ-30 בינואר 1592 ועד מותו. החזיר את היציבות לכס הקדוש לאחר שנה וחצי בה התחלפו שלושה אפיפיורים, מאז מותו של סיקסטוס החמישי. נודע כדמות מגשרת ומייצבת בין האימפריות הקתוליות של אירופה, ספרד, צרפת והקיסרות הרומית הקדושה וכן כאפיפיור שגזר גזירות קשות על יהודי איטליה.

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם איפוליטו אלדוברנדיני למשפחת אלדוברנדיני מפירנצה בעיר פאנו שבמארקה, שהייתה שייכת למדינת האפיפיור. ב-1585 קידם אותו האפיפיור גרגוריוס השלושה עשר לדרגת קרדינל. סיקסטוס החמישי מינה אותו לשליח אפיפיורי מיוחד לפולין, בה שהה בין 1586 ל-1588. הישגו הגדול היה ניהול משא ומתן מוצלח לשחרורו מן הכלא של הארכידוכס מקסימיליאן השלישי מבית הבסבורג (שטען לכתר איחוד פולין ליטא לאחר מותו ללא יורשים של סטפאן באטורי), עובדה שזיכתה אותו בתמיכה והוקרה של בית הבסבורג.

ב-30 בינואר 1592, לאחר מות אינוקנטיוס התשיעי לאחר שני חודשי כהונה בלבד, נבחר אלדוברנדיני לאפיפיור.

יחסי חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלמנס השמיני פעל על מנת לשמר את העצמאות והריבונות של מדינת האפיפיור, ומיצב את עצמו כמגשר ומפשר בין שליטיה הקתולים של אירופה. ב-1593 הכיר באנרי הרביעי, מלך צרפת, ביטל את הנידוי שהטיל עליו סיקסטוס החמישי והעניק לו את ברכת הכנסייה, על אף היותו של מלך צרפת הוגנוטי. בכך שם קץ למלחמות הדת בצרפת.

ב-1597, לאחר מות אלפונסו השני ד'אסטה, דוכס פרארה, ללא יורשים, הצליח קלמנס השמיני לצרף את פרארה למדינת האפיפיור, למגינת לבם של שליטי ספרד, שביקשו להמליך על העיר את בנו הבלתי חוקי של רודולף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, צ'זארה ד'אסטה. הוקרת הטובה של צרפת סייעה לאפיפיור לעמוד איתן נגד פליפה השני, מלך ספרד ולהיכנס לפרארה ללא הפעלת כוח צבאי.

במאי 1598 יזם את חתימת הסכם השלום בין ספרד וצרפת בוורווה (Vervins) שבפיקרדי. "אדריכל ההסכם" היה שליחו הקרדינל אלסנדרו דה מדיצ'י, לימים יורשו, האפיפיור לאו האחד עשר. במסגרת ההסכם הכירה גם ספרד בלגיטימיות שלטונו של אנרי הרביעי בצרפת.

האפיפיור קידם את יצירת הברית בין המדינות הנוצריות במזרח אירופה למלחמה משותפת באימפריה העות'מאנית, שתתפתח למלחמה הארוכה בהונגריה. על החוזה, שנחתם בפראג ב-1595 חתמו זיגמונד באטורי נסיך טרנסילבניה, רודולף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, אארון הטיראן (Aron Tiranul), וויווד נסיכות מולדובה ומיכאי האמיץ, נסיך ולאכיה. קלמנס השמיני עצמו הבטיח סיוע ותמיכה למלחמה בכופרים המוסלמים.

מדיניות פנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת הבעיות של מדינת האפיפיור בראשית תקופת שלטונו הייתה התקופה הארוכה יחסית (שנה וחצי) בה לא כיהן אפיפיור חזק באופן רצוף. בעקבות כך השתלטו תקיפים מקומיים על שטחים בפריפריה של מדינת האפיפיור באומבריה ומארקה. אחת מפעולותיו הראשונות של קלמנס השמיני הייתה להעניש בחומרה תקיפים אלה, רבים מהם בני משפחות אצולה ותיקות והעברת רכושם לכנסייה ולמשפחת אלדוברנדיני. בפרט הוציא להורג את בת אחת המשפחות הרומאיות החזקות ביותר, ביאטריצ'ה צ'נצ'י, שרצחה את אביה, ככל הראה בשל התעללות שעברה.

משפטי אינקוויזיציה מפורסמים בתקופתו היו ההוצאות להורג של מנוקיו (מחבר "הגבינה והתולעים", שכפר בבריאה) ושל ג'ורדנו ברונו.

צווים נגד היהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבולה Cum saepe accidere מ-1592 הצר האפיפיור את צעדי הקהילה היהודית של אביניון והטיל עליהם מגבלות מסחר שתכליתן הייתה לרושש את היהודים ולעודד את הגירתם משטחי המדינה האפיפיורית.

ב-1593 הוציא את הבולה Caeca et Obdurata Hebraeorum perfidia ("הבגידה היהודית העיוורת והאטומה"), אחד החיבורים החריפים נגד היהודים שאסר את לימוד התלמוד. הבולה אסרה את התיישבותם של יהודים בכל שטחי מדינת האפיפיור פרט לערים רומא, אנקונה ואביניון על מנת להביא בעיקר לגירושם מהתיישבותם החדשה יחסית בבולוניה ואומבריה.

תאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבעיה התאולוגית המרכזית עמה התמודד העולם הקתולי הייתה שאלת הרצון החופשי לעומת ה"פרדסטינציה" לפיה ה"החסד שאין לעמוד בפניו" (באיטלקית: Grazia irresistibile) מוענק לפי הדוקטרינה רק למיועדים לו מראש. הישועים צידדו באמונה ברצון חופשי ואפשרות לישועה ולפיכך במשלחות מיסיונריות שהקנו להם גם כוח פוליטי רב. נגדם יצא המסדר הדומיניקני.

האפיפיור לא הכריע בין הגישות והקים, לצורך דיון בסוגיות, את מועצת de Auxiliis (מילולית: "בסיוע..." (החסד האלוהי)) בקוריה הרומאית.

סוף ימיו ולאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלמנס השמיני מת ב-1605 לאחר שנים בהן לא יכל לזוז ממיטתו בשל מחלת גאוט. הוא נקבר בבזיליקת פטרוס הקדוש בוותיקן, ב-1646 הועברו שרידיו למאוזוליאום שהוקם לכבודו בבזיליקת סנטה מריה מג'ורה ביוזמת פאולוס החמישי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקודם:
אינוקנטיוס התשיעי
אפיפיור
(רשימה)
הבא:
לאו האחד עשר