בייליצה (בלארוס)
.jpg) | |
| רחוב בבייליצה, ספטמבר 1923 | |
| מדינה |
 בלארוס |
|---|---|
| וובלסט |
 גרודנו |
| ראיון | לידא |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 560 (2009) |
| קואורדינטות | 53°39′00″N 25°19′00″E / 53.65°N 25.316666666667°E |
בייליצה (בבלארוסית: Беліца; ברוסית: Белица; ביידיש: בעליצע) היא עיירה במחוז משנה לידא במחוז גרודנו בבלארוס, על גדות נהר הניימן.
העיירה הייתה נחלת אצילים במשך מאות שנים עד חלוקת פולין השלישית (1795), אז סופחה לרוסיה. במלחמת העולם הראשונה החזיקו בה הגרמנים במשך שלוש שנים (1915–1918). בין מלחמות העולם הייתה בייליצה בשטח פולין העצמאית, בספטמבר 1939 סופחה לברית המועצות, ביוני 1941 נכבשה בידי הוורמאכט וב-1944 בידי הצבא האדום.
עד מלחמת העולם השנייה התקיימה בעיירה קהילה יהודית במשך מאות שנים.
יהודי בייליצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
ההתיישבות היהודית בבייליצה החלה במחצית השנייה של המאה ה-17, הקהילה גדלה במהירות והייתה לקהילה המשמעותית באזור. ברישומי מיסים של ועד מדינת ליטא מ-1720, נכתב שגובה המס ששילמה קהילת בייליצה, היה 600 זהובים גבוה יותר מהמס המקביל ששילמה קהילת נובוגרודק. יהודי העיירה התפרנסו כחוכרי יערות וסוחרי עץ, שהעסיקו יהודים רבים אחרים; סוחרי פרוות ועורות; יצרני יי"ש ועוד.
במאה ה-18, בשל מלחמות, התדלדלה האוכלוסייה הכללית והיהודית במקום, אך חזרה לפרוח במאה ה-19. עם כניסתם לתוקף של חוקי מאי 1882, שאסרו על יישוב יהודים בכפרים, נוספו לעיירה תושבים יהודים רבים מכפרי הסביבה. מספר התושבים היהודים הגיע לשיא בסוף המאה, ועמד על כ-680 איש. גלי ההגירה בראשית המאה ה-20 ומלחמת העולם הראשונה, דלדלו את היישוב היהודי בבייליצה בצורה משמעותית.
בין מלחמות העולם התדרדר עוד יותר מצבם הכלכלי של יהודי בייליצה, עם הלאמת היערות, וחרמות של הפולנים המקומיים על מסחר עם יהודים ורכישת תוצרת שלהם. תקנות אחרות הצרו את צעדי יתר העסקים היהודים והביאו לסגירתם.
ביוני 1941 כבשו הגרמנים את העיירה, ובשל עלילה שרפו את רוב בתי היהודים ומבני הציבור שלהם. ביולי עינו למוות את רב העיירה ורצחו ביריות בבית הקברות 36 יהודים נוספים. בנובמבר אותה שנה חולקו 600 היהודים שנותרו בבייליצה לגטאות: גטו לידא, גטו ז'טל וגטו שצ'וצ'ין. בעת כניסת הצבא האדום לבייליצה ביולי 1944, לא נותר בה ולו יהודי אחד.
רבני הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין רבני בייליצה נודעו:
- רבי יוסף בעליצער - תלמידו של רבי חיים מוולוז'ין
- רבי ניסן רדינר
- רבי נח אורלנסקי - תלמידו של הרב הקודם, התפרסם כבעל מופת
- רבי יהודה ליב אורלנסקי - בנו הבכור של הרב הקודם
- רבי יוסף רודניק (1903–1933)
- רבי אהרן טייץ
- רבי שבתי פיין - בנו של רבי יהודה לייב פיין רבה של סלונים, רבה האחרון של בייליצה. נספה כאביו בשואה. בנו הוא הרב ראובן פיין.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ל. לוש (עורך) פנקס בליצה - בעליצער פנקס, תל אביב תשכ"ח (לקריאה מקוונת)
- רחל גרוסבאום-פסטרנק, "בִּייֶלִיצָה", בתוך: שמואל ספקטור וברכה פרוינדליך (עורכים), פנקס הקהילות: (4) פולין, כרך ח: מחוזות וילנה–ביאליסטוק–נובוגרודק, ירושלים: יד ושם, תשס"ו 2005, עמ' 168–170.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "בייליצה (בלארוס)", באתר JewishGen (באנגלית)
- "בייליצה", באתר השטעטל הווירטואלי