בית הכנסת בפריאנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בית הכנסת העתיק בפּריאֵנֶה
תגליף מנורת שבעה קנים, אתרוג, לולב, שופר (?) ומגילות התורה
תגליף מנורת שבעה קנים, אתרוג, לולב, שופר (?) ומגילות התורה
מידע על המבנה
סוג

אתר ארכאולוגי

‏‏
כתובת פריאנה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיר Aydın Province
מדינה טורקיהטורקיה  טורקיה
קואורדינטות 37°39′31″N 27°17′44″E / 37.65855556°N 27.29566667°E / 37.65855556; 27.29566667
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
תוכנית הקרקע של בית הכנסת בשלבו האחרון (לפי ויגאנד ושרדר, 1904, עמ' 480)

בית הכנסת העתיק של פּריאֵנֶה נמצא באתר העיר ההלניסטית והרומית פּריאֵנֶה (Priene; ביוונית עתיקה: Πριήνη – Priēnē, בטורקית: Prien), באיוניה ההיסטורית, בדרום-מערב אסיה הקטנה.[1] תחילתו של בית הכנסת מיוחסת למאה השנייה, וסימני שימוש באתרו ניכרים עד למאה השביעית.

בית הכנסת התגלה תוך כדי החפירות הראשונות באתר העתיקות של פּריאֵנֶה, שנוהלו בשנים 1895–1898 על ידי תאודור ויגאנד והַנס שׁרֶדֶר (אנ') מטעם המכון הארכאולוגי הגרמני (DAI)(גר'), ותוצאותיהן פורסמו ב-1904.[2] רק מקץ מאה ועשר שנים, בעונות 2009–2011, התחדשו החפירות באתר בית הכנסת של פריאנה.

בית הכנסת נמצא סמוך ל"רחוב השער המערבי" (Westthor Strasse ככינויו בפי החופרים), בתוך רובע מגורים, ולא בלב העיר. ויגאנד ושרדר סברו שהמבנה הוא קפלה ביתית נוצרית (Housekirche בלשונם).[3] אחרי עיון בפרטי החפירות של ויגאנד ושרדר, פסק אליעזר סוקניק שהמבנה אינו אלא בית כנסת יהודי. על כך מסר ב-1930 ב"הרצאות שווייך" (Schweich Lectures on Biblical Archaeology) באקדמיה הבריטית.[4] קביעתו נסמכה על שלושה ממצאים, שעלו בחפירות פריאנה, בהם מופיעים דימויי מנורת שבעה קנים. חרותת של מנורת שבעה קנים [1] נמצאה סמוך לגומחה בקיר המזרח של מבנה בית הכנסת. בתגליף של המנורה, שנחשף בבית הכנסת, מתוארים שני טווסים משני עברי המנורה.[5] בתגליף נוסף, שנמצא בשימוש משני באתר כנסייה,[6] מתוארים בצִדי המנורה אתרוג, לולב ושופר וכן מופיע מוטיב הסלילים המדמים את מגילות התורה.[7] הימצאות הגומחה הרבועה הקטנה (ממדיה 1.3X1.4 מ') בקיר המזרח של המבנה, שפורשה כגומחת תורה, איששה אף היא את קביעתו של סוקניק. תיארוך החרותת והתגליפים אינו מוסכם.

החפירות והמחקר של בית הכנסת בפּריאֵנֶה התחדשו ב-2009 על ידי נאדין בורקהרדט (Burkhardt) מהמכון לארכאולוגיה באוניברסיטת גתה בפרנקפורט ומארק וילסון (Wilson) מהמחלקה ללימודי המקרא והעולם הקדום באוניברסיטת דרום אפריקה בפרטוריה שהצטרף למרכז המחקר של אסיה הקטנה באנטליה, טורקיה.[8] החפירות החלו בחסות החברה האמריקאית לארכאולוגיה מקראית (Biblical Archaeology Society).

במבנה בית הכנסת הובחנו שני שלבי בנייה, שקדם להם מבנה מגורים מן התקופה ההלניסטית. בשלב הראשון נבנה אולם בנוי במתווה בזיליקליחלל תווך תָחוּם בשני טורי עמודים המפרידים בינו לבין הסִיטראות. אדני העמודים נמצאו, אך נותרו רק שרידי עמוד אחד. במרכז קיר המזרח של האולם בנויה הגומחה שנועדה לאחסנת ספרי קודש. קירות בית הכנסת מיושרים בהתאמה למערך ההיפודמי של הרחובות והבניינים בפריאֵנֶה ההלניסטית, וציר התפילה אינו פונה במדויק לכיוון ירושלים. לאורך הקיר הצפוני של אולם התפילה נמשך ספסל. מצפון לבית הכנסת הייתה חצר מרוצפת רבועה (אטריום) ומעבר לה בניין שהפריד בינה לבין רחוב השער המערבי. תפקיד החדרים הצמודים לבית הכנסת מצפון וממזרח לא הוברר, ולא מן הנמנע שהיוו חלק ממכלול בית הכנסת. מימין לגומחת התורה שבקיר המזרח נמצא אגן שיִש בקוטר 0.95 מ', ששימש על פי המשוער כמתקן טהרה. בשלב השני של מבנה בית הכנסת, שממנו נותרו שרידים מעטים בשל החפירה העמוקה שביצעו החוקרים הראשונים, הוקטנו ממדי האולם המרכזי, ומידותיו (10X14 מ') אינן מייצגות את חלל בית הכנסת בשלבו הראשון. במערבו נבנה בשלב המאוחר קיר חדש, שצמצם את אולם התווך. בקיר זה נקבעה הכניסה הראשית לאולם וכן נתוספה מבואה רוחבית (נרתקס). שלב בנייה זה מיוחס לסוף המאה הרביעית עד אמצע המאה החמישית. מטבעות ושברי כלי זכוכית ונרות חרס שנמצאו ברצפת המבנה מצביעים על שימוש בו גם במאות השישית והשביעית. לא נמצאו שרידים של רצפת פסיפס, ועם זאת בית הכנסת לא היה דל, ועל כך יעידו טורי העמודים, התגליפים המהודרים ופיסות הטיח הצבעוני.

העיר פּריאֵנֶה שכנה בעת העתיקה על חוף הים האגאי בשפך נהר מֶאַנדֳר. העיר ירדה מגדולתה כמרכז מסחר משום שהמפרץ, שבו נמצא הנמל שלה, נתמלא בסחף, והים הפתוח הלך והתרחק ממנו, כפי שאירע לעיר מילטוס שמעבר למפרץ מדרום.[9]

אין ידיעות, לבד מהממצאים הארכאולוגיים, על הקהילה היהודית שהתקיימה בפריאֵנֶה העתיקה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • E.L.Sukenik, Ancient Synagogue in Palestine and Greece, The Schweiche Lectures of the British Academy, 1930 (London: Oxford University Press,1934), pp. 42-43
  • Asher Ovadiah, "Ancient synagogues in Asia Minor", Art and Archaeology in Israel and Neighbouring Countries: Antiquity and Late Antiquity (London: Pindar Press, 2002), pp. 87-103
  • Mark Wilson, Biblical Turkey: A Guide to the Jewish and Christian Sites of Asia Minor (Ege Yayinlari, 2010), pp. 259-260
  • אשר עובדיה, "בתי-כנסת עתיקים ביוון רבתי", בתוך: צבי אנקורי (עורך), מאז ועד עתה, הקתדרה להיסטוריה ותרבות של יהודי שלוניקי ויוון, אוניברסיטת תל אביב (תשמ"ד–1984), עמ' 9–20; המאמר מובא גם בכתב העת אפיריון 32 (1994), עמ' 19–24

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר העתיקות של פּריאֵנֶה נמצא בנפת סוֹקֶה (אנ') במחוז אַיידין (אנ'), דרום מערב טורקיה
  2. ^ Theodor Wiegand and Hans Schrader, Priene: Ergebnisse der Ausgrabungen und Untersuchungen in den Jahren 1895-1898, (Berlin, 1904), pp. 275, 480-481
  3. ^ את הממצאים שעלו באתר בית הכנסת הציגו בחיבורם בחלק שנושאו "פריאֵנֶה וסביבותיה בתקופה הנוצרית", ושם בפרק "כנסיות, קפלות ומנזרים"
  4. ^ E.L.Sukenik, Ancient Synagogue in Palestine and Greece (London, Oxford University Press,1934), pp. 42-43
  5. ^ ויגאנד ושרדר פירסמו ב-1904 תרשים שלו (עמ' 481, איור 586); התגליף השטוח נמצא (שבור לשלושה חלקים) בחפירות 2009, והחופרים בורקהרדט ווילסון מסרו במאמרם מ-2013 תיאור מפורט שלו לפיו מופיעים בו גם לולב ואתרוג. מידותיו של התגליף השטוח 0.77X0.61 מ'
  6. ^ "הכנסייה הגדולה" (Grossekirche) בלשון החופרים הראשונים ו"כנסיית הבישוף" (Episcopal Church) בלשון החוקרים החדשים
  7. ^ דוד עמית, "מהם המעגלים משני צדי המנורה?", באתר רשות העתיקות; "הסלילים" דומים לאלה שבתגליפי המנורות בבית הכנסת באנדריאקה ובבית הכנסת העתיק בסרדיס, טורקיה
  8. ^ תוצאות החפירות סוכמו במאמרם מ-2013 בכתב העת Gephyra של המחלקה לתרבויות עתיקות באוניברסיטת אקדניז (אנטליה, טורקיה); פרטיו מובאים בפרק "קישורים חיצוניים"
  9. ^ מפת המפרץ של שפך נהר מיאנדר ושלבי התמלאותו בסחף (מסומנים בקווים דקיקים בצבע סגול)