בית הנבחרים הלובי
 | |
| מדינה |
 לוב |
|---|---|
| בתים | 1 |
| היסטוריה | |
| תקופת הפעילות |
4 באוגוסט 2014 – הווה (10 שנים)  |
| הרכב | |
| מספר מושבים |
200 |
| בחירות | |
| בחירות קודמות | 25 ביוני 2014 |
| מנהיגים | |
| יושב ראש |
עגילה סאלח עיסא |
| משכן | |
| טריפולי, טוברוק | |
| אתר אינטרנט | |
|
parliament | |
  | |
בית הנבחרים הלובי (בערבית: مجلس النواب الليبي) הוא אחד משני בתי המחוקקים שבלוב, השולט בקירנאיקה ופזאן (מזרח ודרום לוב), המתחרה לקונגרס הלאומי הכללי השולט בטריפוליטניה. בית הנבחרים הוקן בבחירות שנויות במחלוקת ב-2014, והקמתו הייתה חלק מפריצת מלחמת האזרחים השנייה בלוב.[1][2] בית הנבחרים יושב בטוברוק שבקירנאיקה, אך הוא קיים מספר ישיבות בטריפולי בירת לוב במאי 2019, במהלך ניסיון הכיבוש של טריפולי על ידי כוחות ח'ליפה חפתר.
בין 2014 ל-2021 בית הנבחרים תמך בממשלה שישבה בטוברוק בראשות עבדאללה א-ת'ני. במרץ 2021 הסכימו שני בתי הנבחרים הלוביים לתמוך בממשלת אחדות לאומית בראשות עבד אל-חמיד דבייבה. בספטמבר 2021 העביר בית הנבחרים הצעת אי-אמון נגד ממשלת דבייבה, והעניק את תמיכתו לפתחי שאגה.[3]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר הפלת משטר מועמר קדאפי במלחמת האזרחים הראשונה בלוב ב-2011, הוקם באוגוסט 2012 הקונגרס הלאומי הכללי, שנועד לשמש בית נבחרים זמני עד לבחירות ב-2013. הקונגרס סירב לקיים בחירות בסוף תקופת המנדט שלו בינואר 2014, ודחה את הבחירות ל-25 ביוני 2014.[4] בחירות עד למועד האחרון לשינויין ב-16 יוני, והבחירות התקיימו ב-25 ביוני.
היווצרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בית הנבחרים הלובי הפך רשמית לגוף מחוקק ב-4 באוגוסט 2014, לאחר בחירות שהתקיימו ב-25 ביוני 2014, כשהוא מחליף את הקונגרס הלאומי הכללי.[5][6] אחוז ההצבעה בבחירות היה 18%,[7] ירידה חדה מ-60% בבחירות הראשונות שלאחר הדחת קדאפי ביולי 2012.[8] בגלל חוסר יציבות ביטחוני לא התקיימה הצבעה בחלק מהמקומות.[9] בבחירות נצחו הליברליים והמתונים ניצחון מוחלט, ובעקבות כך הכריזו האסלאמיסטיים י הם לא מכירים בתוצאות הבחירות.
בית המשפט החוקתי העליון של לוב, שישב בטריפולי, קבע ב-6 בנובמבר 2014 כי הבחירות שנערכו ביוני אינן חוקתיות וכי יש לפזר את בית הנבחרים. בית הנבחרים דחה את הפסיקה, ואמר כי הפסיקה התקבלה "באיומי אקדח", כאשר בית המשפט נשלט על ידי מיליציות חמושות והמפסידים בבחירות.[10]
בסוף 2014 הוקם מחדש פרלמנט מתחרה בטריפולי, הקונגרס הלאומי הכללי, בו היו חברים האסלאמיסטים שהיו בו קודם הבחירות.[11][12] בית הנבחרים לא הכיר בקונגרס, והצביע ב-6 באוקטובר 2015, "להאריך את כהונתו מעבר ל-20 באוקטובר", לאור חוסר היכולת לקיים בחירות.[11]
המעבר לטוברוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסוף 2014, בעקבות כיבוש טריפולי על ידי קבוצות איסלאמיסטיות חמושות במהלך מלחמת האזרחים השנייה בלוב, עבר בית הנבחרים לטוברוק שבמזרח לוב.
הסכם סקירט
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוקטובר 2015, שליח האו"ם ללוב, ברנרדינו לאון, הכריז על הצעה לבית הנבחרים לחלוק את השלטון עם ממשלת הקונגרס הלאומי המתחרה, תחת ראש ממשלת פשרה, פאיז א-סראג'. תנאי ההצעה לא היו מקובלים על הצדדים, ושניהם דחו אותה,[13] אך הצעה חדשה שהציעו פאיז א-סראג' ונתמכה לאחר מכן על ידי האו"ם.[14] ב-17 בדצמבר 2015 חתמו חברי בית הנבחרים והקונגרס הלאומי הכללי החדש על הסכם זה, שכונה "הסכם סקירט".[15][16] על פי תנאי ההסכם, תוקם מועצת נשיאות בת תשעה חברים וממשלת ביניים בת שבע עשרה חברים, במטרה לקיים בחירות חדשות בתוך שנתיים.[15] בית הנבחרים ימשיך להתקיים כבית מחוקקים וגוף מייעץ, שייקרא מועצת המדינה העליונה, בו יהיו חברים גם מהקונגרס הלאומי הכללי.[17] ב-31 בדצמבר 2015, יו"ר בית הנבחרים, אגילה סאלח עיסא, הכריז על תמיכתו בהסכם.[16]
סבב שיחות חדש שהחל באוקטובר 2017 בתוניס נפל חודש לאחר מכן ללא הסכם. ב-17 בדצמבר 2017 הכריז הגנרל ח'ליפה חפתר על בטלותו של הסכם.[18]
מפגשי טריפולי 2019
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת אפריל 2019, במהלך התקיפה במערב לוב בשנים 2019–2020, 31 חברי בית הנבחרים הוציאו הצהרה התומכת במתקפה ו-49 חברים הצהירו על התנגדותם. ב-2 במאי, 51 חברי בית הנבחרים ערכו מושב במלון ריקסוס אל-נסר. הם הצהירו שהפגישה לא נועדה לפצל את בית הנבחרים או את לוב וקראו לשאר חברי בית הנבחרים להשתתף בישיבה נוספת בטריפולי שתוכננה ל-5 במאי. הם הצהירו על התנגדותם לשימוש בכוח צבאי, קראו לפתרון מדיני למתקפה וקראו למועצת הנשיאות, בתפקידה כראש הכוחות המזוינים הלובים, למנות ראש צבא חדש במקום ח'ליפה חפתר, אשר מונה על ידי בית הנבחרים ב-2 במרץ 2015.
ב-5 במאי, מושב בטריפולי של 47 חברי בית הנבחרים בחר בא-סאדיק אל-קהילי ליושב ראש זמני,[19] לתקופה של 45 ימים, בתמיכת 27 מהנוכחים. ב-8 במאי, התקיים מושב נוסף בטריפולי, שיצר ועדה לבחינת החקיקה, על מנת לבדוק את החלטות בית הנבחרים שהתקבלו מאז 2014, במסגרת סעיף 16 להסכם סקירט; ועדת תקשורת בינלאומית; משרד מזכירות; וועדת משבר, כדי לפקח על עבודת ועדת החירום שיצרה מועצת הנשיאות בעקבות המתקפה במערב לוב ב-2019. סאילה הצהיר בראיון בטלוויזיה כי פתרון המשבר בלוב ידרוש הסכם מדיני שבו בית הנבחרים יבצר את מעמדו כסמכות המחוקקת העליונה בלוב.
ממשלת האחדות הלאומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-10 במרץ 2021, נפגש בית הנבחרים בסירת כדי לאשר רשמית את הקמת ממשלת האחדות הלאומית (אנ') (GNU) בראשות מוחמד אל-מנפי כיו"ר מועצת הנשיאות ועבדול חמיד דבייבה כראש הממשלה. 121 חברי הבית הצביעו בעד הקמת ממשלת האחדות.[20] ממשלת האחדות הלאומית נועדה לאחד את ממשלת ההסכמה הלאומית שבסיסה בטריפולי ואת הקבינט השני של אל-ת'אני שבסיסו בטוברוק.
ב-21 בספטמבר, בית הנבחרים העביר הצבעת אי-אמון נגד ממשלת האחדות בראשות עבדול חמיד דבייבה לאחר ש-83 מתוך 113 החברים הנוכחים הצביעו בעד ההצעה, ובכך והקימו את ממשלת היציבות הלאומית (אנ').[3]
ממשלת היציבות הלאומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-10 בפברואר 2022, בית הנבחרים בחר בפתחי בשאגה לראשות הממשלה המיועד, לאחר שיושבת ראש המועצה, אגילה סאלח, הודיעה כי המועמד הנוסף היחיד, חאליד אל-בייבס, הסיר את מועמדותו.[21] עם זאת, אל-בייבס הכחיש כי פרש מהמירוץ.[22] ראש ממשלת האחדות הלאומית עבדול חמיד דבייבה דחה את מינויו של בשאגה לראש ממשלה, והצהיר כי הוא ימסור את השלטון רק לאחר בחירות כלליות.[21] ח'ליפה חפתר והצבא הלאומי הלובי בירכו על מינויו של בשאגה.[23] מנהיגים אזרחיים וצבאיים במיסראתה דחו את הקמתה של ממשלה חדשה והכריזו על תמיכה בממשלת האחדות.[24] משרד החוץ של מצרים הכיר בממשלה החדשה, אך האו"ם ממשיך להכיר בממשלת דבייבה.[25]
ב-1 במרץ, בית הנבחרים הצביע בעד ממשלת היציבות הלאומית של בשאגה (GNS). לדברי יו"ר בית הנבחרים סאלח, 92 מתוך 101 חברים שהשתתפו הצביעו בעד הממשלה החדשה.[26] חבר בבית הנבחרים העלה שאלות לגבי תוקף ההצבעה בכך שקבע כי 10 קולות מחברים נעדרים הובאו באמצעות הודעות קוליות שנשלחו ליושב ראש.[27] מועצת המדינה העליונה דחתה צעדים "חד צדדיים" של המועצה ורואה בהחלטת המועצה להעניק אמון בממשלה חדשה הפרה של ההסכם המדיני הלובי.[28] האו"ם הביעה דאגה בנוגע להצבעה עקב דיווחים על חוסר שקיפות ונוהל.[29]
ב-16 במאי 2023 מונה שר האוצר אוסאמה חמאדה לראש ממשלת לוב בפועל על ידי בית הנבחרים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של בית הנבחרים הלובי
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Libyans mourn rights activist amid turmoil". אל-ג'זירה. 26 ביוני 2014. ארכיון מ-28 ביוני 2014. נבדק ב-28 באוגוסט 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Jabal Nefusa towns declare boycott of the House of Representatives". Libya Herald. 19 באוגוסט 2014. ארכיון מ-21 באוגוסט 2014. נבדק ב-6 בינואר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Libya's parliament passes no-confidence vote in unity government". אל-ג'זירה. 21 בספטמבר 2021. ארכיון מ-21 בספטמבר 2021. נבדק ב-11 בפברואר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Libya's parliament passes no-confidence vote in unity government". אל-ג'זירה. 21 בספטמבר 2021. ארכיון מ-21 בספטמבר 2021. נבדק ב-11 בפברואר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Lamloum, Imed. "Libya power handover agreed as airport battle rages on". Agence France-Presse (AFP). ארכיון מ-12 באוגוסט 2014. נבדק ב-26 ביולי 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Libya's new parliament meets in Tobruk". Libya Herald. 4 באוגוסט 2014. אורכב מ-המקור ב-2014-08-06. נבדק ב-4 באוגוסט 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Libyans mourn rights activist amid turmoil". Al Jazeera English. 26 ביוני 2014. ארכיון מ-16 בינואר 2018. נבדק ב-22 באוגוסט 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Braving Areas of Violence, Voters Try to Reshape Libya". ניו יורק טיימס. 7 ביולי 2012. ארכיון מ-10 ביולי 2014. נבדק ב-22 באוגוסט 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Jawad, Rana (26 ביוני 2014). "Libyan elections: Low turnout marks bid to end political crisis". BBC News. ארכיון מ-12 באוגוסט 2014. נבדק ב-22 באוגוסט 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Libyan court rules elected parliament illegal". אל-ג'זירה. 6 בנובמבר 2014. ארכיון מ-11 בפברואר 2018. נבדק ב-6 בנובמבר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Libya's parliament extends mandate". BBC News. 6 באוקטובר 2015. ארכיון מ-6 באוקטובר 2015. נבדק ב-6 באוקטובר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Rival Libyan lawmakers sign proposal for peace deal". Yahoo. Reuters. 6 בדצמבר 2015. ארכיון מ-9 בדצמבר 2015. נבדק ב-7 בדצמבר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Libyan officials reject UN-proposed unity deal with rival government". The Guardian. Benghazi. Associated Press. 19 באוקטובר 2015. ארכיון מ-18 בנובמבר 2015. נבדק ב-17 בדצמבר 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ UN Security Council Resolution 2259 of 23 December 2015
- ^ 1 2 Kingsley, Patrick (17 בדצמבר 2015). "Libyan politicians sign UN peace deal to unify rival governments". The Guardian. ארכיון מ-17 בדצמבר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Zaptia, Sami (1 בינואר 2016). "Ageela Salah now supports UN-brokered Skhirat agreement: Kobler". Libya Herald. ארכיון מ-24 בפברואר 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Libyan deal on course, but who is on board?". Al Arabiya. 25 בדצמבר 2015. ארכיון מ-28 בינואר 2016. נבדק ב-28 בדצמבר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Q&A: What's happening in Libya?". Al Jazeera. 20 בדצמבר 2017. ארכיון מ-20 בדצמבר 2017. נבדק ב-20 בדצמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Hammouda Sayala re-elected as Speaker of Parliament in Tripoli for second term | The Libya Observer". www.libyaobserver.ly. ארכיון מ-17 בנובמבר 2020. נבדק ב-2020-11-10.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Libya lawmakers approve interim govt in key step towards elections". ארכיון מ-10 במרץ 2021. נבדק ב-11 במרץ 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Libya rifts deepen as new PM named, incumbent refuses to yield". Reuters. 10 בפברואר 2022. ארכיון מ-10 בפברואר 2022. נבדק ב-10 בפברואר 2022.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Assad, Abdulkader (13 בפברואר 2022). "Al-Baybas denies withdrawing from PM candidacy contrary to HoR Speaker's remarks". Libya Observer. אורכב מ-המקור ב-13 בפברואר 2022. נבדק ב-13 בפברואר 2022.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Libya: Tobruk parliament names new PM, fuelling division". Al Jazeera. 10 בפברואר 2022. ארכיון מ-10 בפברואר 2022. נבדק ב-10 בפברואר 2022.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Alharathy, Safa (12 בפברואר 2022). "Misrata rejects Parliament decision to form 'parallel government'". Libya Observer. ארכיון מ-12 בפברואר 2022. נבדק ב-12 בפברואר 2022.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Yee, Vivian; Abdusamee, Mohammed (2022-02-10). "Libya Slides Deeper Into Chaos as Parliament Picks New Government". The New York Times. ISSN 0362-4331. ארכיון מ-9 במרץ 2022. נבדק ב-2022-02-12.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Assad, Abdulkader (1 במרץ 2022). "Libya's Parliament gives confidence to Bashagha's government". Libya Observer. אורכב מ-המקור ב-1 במרץ 2022. נבדק ב-1 במרץ 2022.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Libya parliament backs new government as crisis deepens". Reuters. 1 במרץ 2022. ארכיון מ-1 במרץ 2022. נבדק ב-1 במרץ 2022.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Alharathy, Safa (1 במרץ 2022). "HCS: Granting confidence to a new government violates Political Agreement". Libya Observer. אורכב מ-המקור ב-2 במרץ 2022. נבדק ב-2 במרץ 2022.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "UN voices concern over vote on new Libyan prime minister". Al Jazeera. 3 במרץ 2022. ארכיון מ-3 במרץ 2022. נבדק ב-3 במרץ 2022.
{{cite news}}: (עזרה)