ח'ליפה חפתר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ח'ליפה חפתר
خليفة بلقاسم حفتر
General Haftar.jpg
לידה 7 בנובמבר 1943?
אג'דאביא, לוב האיטלקית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה לוב עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת האקדמיה הצבאית בנגאזי עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק קצין, פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה National Front for the Salvation of Libya, Libyan Arab Socialist Union עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ח'ליפה חפתרערבית: خلیفه حفتر, באנגלית: Khalifa Haftar; נולד ב-7 בנובמבר 1943) הוא פילדמרשל לובי, מפקד הצבא הלאומי של לוב, השולט נכון ליולי 2019 על מרבית שטחה של לוב.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ח'ליפה בלקאסם חפתר נולד ב-1943 בעיר אג'דאביא, הסמוכה לבנגאזי שבמזרח לוב. למד במכללה הצבאית בבנגזי, וכשסיים את לימודיו התגייס לחיל התותחנים. ב-1969 היה חלק מחבורת הקצינים הצעירים בראשות הקולונל מועמר קדאפי, שהפילו את שלטונו ארוך השנים של אידריס הראשון, מלך לוב. ב-1973 כיהן כמפקד כוח המשלוח הלובי שבא לעזרת מצרים במלחמת יום כיפור נגד ישראל[1].

במהלך שנות ה-80 פיקד על כוחות לוב שניסו לכבוש את "רצועת אאוזו" (Aouzou Strip) בצפון צ'אד. ב-1987, צ'אד, שנתמכה במלחמה זו בעיקר על ידי צרפת, אך גם על ידי ארצות הברית וזאיר, ניצחה במלחמה וחפתר עצמו יחד עם רבים מלוחמיו נפלו בשבי. קדאפי, שניסה להסתיר את מעורבותו במלחמה הפנימית כביכול בצ'אד, התכחש לאנשיו והפקירם, ובכך הפך את חפתר לאויבו. ארצות הברית ניצלה זאת, גרמה לצ'אד לשחרר את חפתר ואנשיו, העבירה אותם לזאיר, ואחר כך לקניה. חפתר הקים ובמשך שלוש שנים הפעיל ממקומות גלותו אלה ארגון צבאי לא פעיל במיוחד נגד קדאפי, לו הוא קרא - "הצבא הלאומי הלובי". שם זה ישמש אותו גם בהמשך, כעבור כעשרים וחמש שנים, כשיחזור ללוב.

ב-1990 הכניסה ארצות הברית את חפתר וכ-300 מאנשיו לגבולותיה, ומאז ובמשך למעלה מעשרים שנה הוא גר סמוך מאוד ללאנגלי, וירג'יניה, מקום מושב מטה ה-CIA האמריקאי. ה-CIA ניסה במהלך השנים להפיל את קדאפי כמה פעמים, כאשר היורש הפוטנציאלי לשליט המודח היה מוכן עבורם, ממש לידם[2]. יורש פוטנציאלי זה אף קיבל במהלך השנים אזרחות אמריקאית מלאה ובמקביל בלוב, ב-1993 קדאפי דן את ידידו לשעבר, בהיעדרו, למוות.

לאחר נפילת קדאפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2011, כחודשיים לאחר שהחלה מלחמת האזרחים בלוב (2011), שב חפתר למדינה והיה אחת מדמויות המפתח בקרב המורדים במזרח המדינה. עם זאת, משחוסל קדאפי לקראת סוף אותה שנה, הוא סבר שסיים את תפקידו וחזר לביתו בווירג'יניה.

שנתיים אחר כך, בדצמבר 2013, הובהר לחלוטין כי האסלאמיסטים הקיצונים הפכו לכוח הדומיננטי בפרלמנט הנבחר החדש בטריפולי. הם הצליחו להעביר חוק שקבע את השריעה כחוקת היסוד של המדינה. לאור זאת, בפברואר 2014, חפתר שב ללוב ולמרכז הבמה. הוא קרא אז להפלתו של אותו פרלמנט ובמקביל החל במלחמה נחושה נגד האסלאמיסטים הקיצוניים במזרח המדינה, בתמיכה אמריקאית חשאית[3].

ארבעה חודשים אחר כך, ביוני 2014, כשמלחמתו באסלאמיסטים עוד הייתה רק בראשיתה, מתאבד אסלאמיסטי פוצץ עצמו סמוך לביתו בבנגאזי. ארבעה משומרי ראשו נהרגו בהתפוצצות, אך חפתר עצמו ניצל. כחצי שנה אחר כך הוא ניצל שוב כשנעשה ניסיון לפוצץ לידו מכשיר טלפון טעון חומר נפץ. במרץ 2015 מינה אותו הפרלמנט הנבחר השני של לוב, זה שמרכזו בטוברוק שבמזרח, למפקד הצבא הלאומי הלובי, ובמהלך 2016 הוא הצליח לשחרר את מרבית מזרח לוב ובראשה בנגאזי, מהנוכחות האסלאמיסטית. כאות תודה, הפרלמנט של טוברוק העלה אותו בדרגה, מלויטננט גנרל לפילדמרשל.

מלחמת האזרחים הלובית (2019)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Gnome globe current event.svg קטע זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך. הנתונים בנושא זה משתנים במהירות, ועל כן ייתכן שהם חלקיים, לא מדויקים או לא מעודכנים.

השלב הנוכחי (2019) של מלחמת האזרחים הלובית, המתמשכת כבר מאז 2011, החל בינואר. כוחותיו של חפתר תפשו חזרה את האזורים רוויי הנפט של לוב, בדרום. בהמשך, ב-4 באפריל 2019 נפתח החלק השני של מתקפתם. הם פנו לכיבוש טריפולי ומערב לוב מידי ממשלת ההסכמה הלאומית בראשות פאיז א-סראג'[4]. חפתר נתמך כנראה, בחשאי, על ידי קואליציית כוחות מערבית בראשות צרפת וארצות הברית (ב-15 באפריל 2019 נערכה שיחה טלפונית בין נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לחפתר ובעקבותיה התייצבה המעצמה בגלוי לצידו של הפילדמרשל), יחד עם שורת מדינות ערביות מערביות, בהן מצרים, סעודיה, אלג'יריה, אבו דאבי ומדינות נוספות[5][6]. ההתקפה על טריפולי החלה זמן קצר בלבד לאחר שחפתר חזר מפגישה עם סלמאן, מלך ערב הסעודית ובנו יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן אאל סעוד.

למרבה הפלא חפתר נתמך בה בעת ובצורה גלויה הרבה יותר, גם על ידי רוסיה[7][8]. כמו כן, לפי העיתון "אל-ערבי אל-ג'דיד" הלונדוני, המזוהה עם קטר, גם ישראל מסייעת לחפתר. בכתבה בעיתון צוטט "גורם צבאי בכיר בשורות כוחותיו של חפתר", שטען שב-2015 וב-2016 נפגשו אישים מהמוסד הישראלי עם חפתר בירדן וכי איחוד האמירויות הערביות היא זו שתיווכה בין הצדדים. הדיווח בעיתון לא אושר על ידי שום גורם רשמי[9].

יריביו של חפתר זכו לתמיכתו של האו"ם, שהקים בשעתו את ממשלת ההסכמה הלאומית. אנטוניו גוטרש מזכ"ל האו"ם היה בעיצומו של ביקור בטריפולי, בדיוק כשהחלה המתקפה. כוחות אסלאמיים קיצונים ומיליציות מקומיות חזקות, שבסיסן במיסראתה, נעשו יותר ויותר דומיננטיים בממשלת ההסכמה הלאומית, אך האו"ם לא הניח לשינוי זה להפריע לו להמשיך בתמיכתו בה. גורמי תמיכה חשובים נוספים של ממשלת ההסכמה הלאומית היו ארגון האחים המוסלמים, קטאר, סודאן (עד הדחת מנהיגה עומר אל-בשיר ב-11 באפריל 2019) ובראש וראשונה טורקיה של רג'פ טאיפ ארדואן[10][11][12].

נכון לסוף יוני 2019 הלחימה בין חפתר למתנגדיו מתנהלת סביב ובתוך טריפולי ועדיין אין בה הכרעה ברורה, למרות מאות ההרוגים שכבר נספרו ואלפי האזרחים שנעקרו מבתיהם. גם אם יצליח חפתר לכבוש את טריפולי, חלקים נרחבים במערב לוב ובדרומה עדיין נשלטים בידי יריביו, בעיקר האחים המוסלמים ושאר אסלאמיסטים קיצוניים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]