בית הראשונים (ביתן אהרון)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
PikiWiki Israel 18657 Settlements in Israel.jpg

בית הראשונים הוא מבנה היסטורי הממוקם ליד מושב ביתן אהרון שבעמק חפר. בקרב תושבי האזור הוא ידוע בכינוי "הבית הגדול".

המבנה הוא בן שתי קומות על מדרונו מהערבי של רכס הכורכר ליד המושב. אבני כורכר נחצבו מהרכס עליו הוא בנוי, מידותיו 12.80 מ' רוחב 15.30מ' אורך ועובי הקירות כ-80 ס"מ. הצד המזרחי של הקומה הראשונה נחצב בחלקו בסלע הגבעה, והתקרה שלו נסמכת על קמרונים וקשתות אבן. בקומה הראשונה היו שני מחסנים צרים וארוכים ולהם פתחים מקומרים הפונים כלפי מערב. רצפתם הייתה אדמה כבושה. בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 הם שימשו כאורוות סוסים. בין שני המחסנים הפריד קיר עבה מאבני כורכר. על בית האבן נבנתה קומה שנייה שהייתה בנויה אבן גם היא ולה גג בטון שטוח. בחלקה הדרומי של קומה זאת היו שלושה חדרים וחלקה הצפוני היה מרפסת פתוחה[1]. הכניסה לקומה השנייה היא מצידו המזרחי של הבניין, בראש הגבעה. מעליה יש מגדל ובו סולם המאפשר עלייה לגג. ליד הבית הגדול, מצדו הדרום-מערבי יש בית קטן יותר, גם הוא מאבני כורכר שנחצבו במקום. בבית זה היו שלושה חדרים. בקרבת הבניין ישנם מספר עצי אקליפטוס המקור שניטעו כנראה עוד בתחילת המאה ה-20.

בית הראשונים, או "הבית הגדול", נקרא בפי כותבים שונים גם "בית הבק", בדומה לבתים דומים לו במקומות אחרים בארץ.

לפני תקופת ההתיישבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הבית-הגדול בנה אנטואן בשארה טאיאן, לבנוני מארוני בן למשפחת סוחרים, שעבר מלבנון לשכונת עג'מי ביפו שבה היה לו בית מגורים מפואר[2]. בשנת 1880 רכש טאיאן חלקה גדולה, כעשרים אלף דונם, בוואדי חווארת, כיום עמק חפר, ובה שימש הבית הגדול כבית אחוזה. טאיאן חפר באר מדרום מזרח לבית, התקין משאבה עם מנוע, בנה בית-באר ובריכה מרובעת פתוחה לאגירת המים. מהבריכה זרמו המים בגרביטציה בתעלות בטון לשטחים שממזרח לבית. הוא נטע פרדס וזרע חלק מהאדמות בשותפות עם הבדואים המקומיים שהפכו לאריסיו.

למרות השותפות בהקמת הבית, יחסים עכורים שררו בין טאיאן והבדואים שמררו את חייו, עקרו את הפרדס, סתמו את הבאר וקפחו את חלקו ביבול. הסכסוכים בין הבדואים המקומיים ומשפחת טאיאן החריפו ובסופו של דבר, כנראה בגלל הסתבכות המשפחה בעסקים, הועמדו הקרקעות למכירה פומבית, ונקנו על ידי הקרן הקיימת לישראל באמצעות בא כוחה יהושע חנקין[3][4].

1930 - 1938[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום ב' בטבת תר"צ, 2 בינואר 1930, עלו שבעה בחורים ראשונים מבין מייסדי כפר ויתקין, יחד עם שאול קרבל, השומר מטעם הקרן הקיימת, אל הבית-הגדול והתגוררו באחד החדרים בקומה השנייה. על המרפסת של הקומה השנייה, בנו אנשי כפר-ויתקין אולם מבלוקים ובטון, שהוכנו מזיפזיף וחול ים. הגג נעשה מקורות עץ ופחים גליים. האולם חולק במחיצות לחדרי מגורים, וכך כחודשיים שלושה אחרי העלייה לבית הגדול, השתכנו כל 20 מייסדי כפר-ויתקין במקום. בנוסף הקימו בחצר צריפי מטבח ושירותים. מאוחר יותר, בסוף שנת 1930 ובמשך שנת 1931 הצטרפו לעשרים הראשונים שנים עשר חברים נוספים וכשלא הספיק המקום לכולם, הקימו שכונה ובה צריפי מגורים למשפחות ואוהלים על הגבעה ליד הבית הגדול. בהמשך נוספו מתיישבים ומשפחות שהשתייכו לשני ארגונים, ארגון ג' וארגון "העמק". בסוף שנת 1932 פעלו בבית הקטן, מבנה האבן בפינה הדרום מערבית של הבית-הגדול, שתי צרכניות, אחת לכל ארגון. באפריל 1933 החלו מתיישבי כפר ויתקין להעביר את הצריפים מהשכונה אל מקום יישוב הקבע שנמצא כשני ק"מ צפונית לבית הגדול.

הבית הגדול שימש כנקודה מרכזית שעברו בה חלוצים שבאו להתיישב באזור. בתאריך 15.6.1933 הגיעו למקום קבוצת מתיישבים שעזבה למחרת בדרכה לייסד את קיבוץ משמר השרון השוכן במרכזו של עמק-חפר[5]. בשנת 1936 הגיעו למקום ארבע המשפחות הראשונות בביתן אהרון, משפחת גורדין, משפחת רוזנברג, משפחת שוסטקובסקי ומשפחת שטיינהאוז, והתגוררו בבית הגדול עד שנבנו בתי הקבע שלהם. כל משפחה גרה בחדר אחד. בקומה השנייה בצד הדרומי. משפחות אלו היו הגרעין להקמתו של ביתן אהרון, בחדר שבפינה הצפון מזרחית של הקומה השנייה, פעלה זמן מה תחנת משטרה ובה שוטרים ערבים. בסוף הקיץ של שנת 1936, הגיעו לבית הגדול קייטנים מכפר אתא, אלו היו משפחות של פועלי ביח"ר לטקסטיל אתא ששהו במקום במחזורים, נפשו והתרחצו בים[4].

1938 - 1948[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביתן אהרן בסיס אימונים של ההגנה 1948 ארכיון ההגנה

בסוף שנות ה-30 ותחילת שנות ה-40 נערכו ב"בית הגדול" בביתן אהרון, קורסים חשובים של ארגון ההגנה. הקורס החשוב ביותר היה קורס המ"מים (מפקדי מחלקות) הרביעי, שנפתח בחודש דצמבר 1938. מאז קוימו במקום קורסי מ"מים נוספים. על הקורס הרביעי פיקד יוסף אבידר, מוותיקי ה"הגנה" ולימים אלוף בצה"ל. בקורס השתתפו 51 מפקדים שחלקם צברו ניסיון קרבי במסגרת פלוגות הלילה של וינגייט. ייחודו של הקורס היה בשני תחומים: לראשונה הועמד במרכז האימון נושא "היציאה מהגדר" (לחימה בעומק שטח האויב) ולראשונה תורגלו בקורס מסגרות כמו "מחלקה" ו"פלוגה". הקורס הזה זכה לכינוי הליצני "קורס הפישרים", בגלל בעיות משמעת בלתי אופייניות שקרו במהלכו. באחת מהן, הביעו החניכים את אי שביעות רצונם ממפקדת הקורס על-ידי השתנה קולקטיבית בעת מסדר בוקר. ב"ספר ההגנה" נקבע כי רמת ההדרכה הירודה בתחילת הקורס לא תאמה את רמתם הגבוהה של החניכים, ולכן הביעו מחאתם. בעקבות זאת, הובא לקורס, כמפקד בפועל, יהושע גלוברמן, אחד התאורטיקנים החשובים של ארגון ה"הגנה". כן הופיע בקורס לראשונה, רפאל (רודולף) לב, לב שהיה קצין בצבא האוסטרי ולחם במלחמת העולם הראשונה. ב-1934 הגיע ארצה והפך מפקד בכיר ב"הגנה".

בקורס "הפישרים", הופקו לראשונה הלקחים ממאורעות 1936–1938. במאורעות אלה, שכונו בשם "המרד הערבי הגדול", הותקפו יישובים יהודיים ומתקני צבא ומשטרה בריטיים על-ידי כנופיות מאורגנות והמונים מוסתים. בתקופה זו היה שיתוף פעולה בין היישוב לבריטים, במסגרתו הקים הקצין הבריטי אורד צ'ארלס וינגייט את "פלגות הלילה" המפורסמות. הפלגות, שהורכבו ממפקדים בריטיים ולוחמים יהודים, בעיקר מבני עמק יזרעאל, יצאו בחסות הלילה לפגוע בכנופיות ובפורעים. כאן פותחה לראשונה תורת "היציאה מהגדר", שנוסתה בהצלחה לא מבוטלת שנתיים קודם לכן על-ידי יצחק שדה, בירושלים. הקורס התנהל במתכונת ובמשטר צבאיים. לראשונה חולקו החניכים למחלקות, ולכל מחלקה - מפקד. הקורס נערך במסווה של קורס נוטרים, לכן החניכים לבשו מדי נוטרים ונשאו נשק צמוד. בתרגיל המסכם פעל כל הקורס, לראשונה, כפלוגה. אחד החניכים תיפקד כמפקדה.

ב-1939 התקיים בביתן אהרון קורס ארצי למדריכים ראשיים לנשק, שנמשך חודשיים. מפקד הקורס היה אליהו בן-חור. החניכים היו בעלי ניסיון קודם בפיקוד ובהדרכה. בקורס נקבעה שיטה אחידה להדרכה בנשק (רובה, מקלע, כידון, אקדח, רימון-יד ורימון-רובה). רבים מהבוגרים הפכו למדריכים ראשיים במחוזות ובנפות ולמדריכים ארציים. קורס זה קבע את שיטת ההדרכה בנשק עד קום המדינה וגם לאחר מכן. קורס המ"מים של שנת 1941, החל גם הוא בביתן אהרון והסתיים בג'וערה, בגלל אותן סיבות. על קורס זה חזר לפקד יהושע גלוברמן. בין המדריכים היו: יגאל ידין, מונדק פסטרנק (משה בר-תקווה), יצחק דובנו ("יואב", שנהרג בפקדו על נגבה במלחמת העצמאות) צבי הורביץ ורבים אחרים, שהיו למפקדים בכירים בצה"ל. בשנות ה-40 קוימו בביתן אהרון גם קורסי גדנ"ע וחג"ם (חינוך גופני מורחב). כן התקיימו קורסים בספורט שימושי[6].

אחרי 1948[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הראשונים, ביתן אהרן

תקופות ארוכות עמד הבית הגדול ריק, שומם, ומוזנח. מדי פעם הוא נמסר לאדם או גוף, אשר ניסו להפעילו בצורות שונות ומגוונות. בשנים 1973–1974 ישב במקום צייר שכינויו "שליפקע" (שזיפי) שהגיע מקיבוץ מנרה. הוא הקים במקום סטודיו, אותו עזב לאחר שנתיים. בשנות השמונים עבר הבניין שיפוץ נרחב, נבנתה רצפה בקומה התחתונה המדרון ממערב סודר בכמה טרסות ונבנה גרם מדרגות המאפשר גישה נוחה לבית. הוקמה במקום מסעדה ומרכז בידור על-ידי תושב בת-חן, שלמה קרבינסקי (בן כפר ויתקין), אשר הפעילו מספר שנים. בשנות התשעים פעל במקום מרכז לאומנויות "בוסתן" – בניהולם של זאב ומיקי מרין מנתניה. מאוחר יותר פעלה במקום מסעדה שבעליה התחלפו מספר פעמים[3].

לאחרונה עבר הבית שיפוץ יסודי והוא מופעל באמצעות המועצה האזרית עמק חפר. במקום מתקיימת פעילות תרבותית והוא משמש כמרכז אירועים וכנסים.

נכון ל-2022, הבית נטוש ומוזנח.

קרון הרכבת במתחם[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמוך לבית הגדול הוצב במשך מספר שנים קרון רכבת ישן נושן. הקרון במקורו היה קרון צבאי בריטי שנבנה לפני מלחמת העולם הראשונה, הוסב במהלך המלחמה לקרון אמבולנס, ומאוחר יותר לקרון נוסעים בשירות האימפריה הבריטית. עקב מחסור בקרונות מפוארים ("קרונות טרקלין") הוסב פעם נוספת לקרון מפואר, וניתן לו המספר 95. הקרון היה אחד משלושה קרונות דומים בא"י. הוא נבנה בהידור פנימי רב הכולל כורסאות מרופדות, רהיטי מהגוני יוקרתיים, ואבזור עשיר, אולם מעט מכל אלו שרד עד ימינו הקרון שימש את המלכה אליזבת בנסיעותיה לא"י ומצרים. לאחר שהועבר לרכבת ישראל שימש את "דוד בן-גוריון, בנסיעתו הראשונה לירושלים לאחר הקמת מדינת ישראל. בקרון זה זכו לנסוע אישים נוספים כולל הקיסר האתיופי, בעת ביקורו בארץ. הקרון שימש בשרות רכבת ישראל עד שנות השבעים. בהיותו ליד "הבית הגדול" לא טיפל אף אחד בקרון זה ומצבו התערער ולאחר כמה שנים נלקח חזרה למוזיאון הרכבת לשיפוץ ולתצוגה מכובדת[3].

שמורת הטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכס הגבעות, שבקצהו הדרומי נמצא הבית הגדול הוא שמורת טבע מוכרזת בשטח 50 דונם, המשמרת את הצומח והחי של גבעות הכורכר. בית גידול זה הולך ונכחד, כתוצאה מבינוי. לכן יש חשיבות רבה לשמורה זאת אף על פי שהיא קטנה, כזאת המכונה "שמורת עציץ". יש בשמורה כמה מערות קבורה חצובות, מהתקופות הרומית והביזנטית, שהכניסה אליהן אסורה, כדי להגן על אוכלוסיות העטלפים החיים בהן וכדי להימנע מהדבקות בקדחת המערות. הכניסה מותרת למערה אחת, הגדולה מכולן שבה תשעה כוכי קבורה חצובים בסלע הכורכר. פתחה רחב והאור בה רב מכדי שישתכנו בה העטלפים[7][8].

מצפור רמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצמוד לבית הראשונים נמצא מצפור ע"ש רמי כהן, בנם של ידידיה (בן כפר ויתקין) ועליזה כהן שנפל בשנת 1982 בעת שירותו בלבנון[9]. המצפור כולל משטח מרוצף וספסלי ישיבה. ממנו ישנה תצפית נוף עוצרת נשימה על עמק חפר[10].

Heffer vally panorama

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גדעון חרובי, הבית הגדול (2005), ארכיון כפר ויתקין
  2. ^ Burke, A.A., Burke, K.S. & Peilstocker, M. (eds.), The History and Arcaeology of Jaffa 2, Los Angeles: Costen Institute of Archaeology Press, 2017, עמ' 184
  3. ^ 1 2 3 בית הראשונים שליד כפר ויתקין, הדרך לקיסריה. מבט על
  4. ^ 1 2 ישראל בר, בונים בית, תל-אביב: הוצאת אל"ף, 1976
  5. ^ איתן יעמוד ביתנו, משמר השרון: ארכיון משמר השרון, 2008
  6. ^ ארכיון ההגנה, אתרי ההגנה, ביתן אהרון
  7. ^ שמורת טבע ביתן אהרון – המלצה למסלול טיול בשמורת טבע ביתן אהרון, www.parks.org.il
  8. ^ אתר למנויים בלבד משה גלעד, בשמורת ביתן אהרון אפשר לראות הכל בטיול קצר, באתר הארץ, 22 בדצמבר 2021
  9. ^ סרן רמי כהן בן עליזה וידידיה, אתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל
  10. ^ מיכל בן ארי, לעומקו של עמק: עמק חפר, באתר ynet, 24 ביולי 2008