בית כנסת הכיפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בית כנסת הכיפה
Synagouge "hakippa" Beersheba.jpg
מידע כללי
סוג בית כנסת עריכת הנתון בוויקינתונים
עיר באר שבע עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
קואורדינטות 31°14′59″N 34°46′41″E / 31.24963889°N 34.77791944°E / 31.24963889; 34.77791944
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
חלק מגג הכיפה שנותר במקום

בית כנסת הכיפה, הוא בית כנסת על-עדתי, שהוקם בשכונה ה' בבאר שבע. שמו של בית הכנסת ניתן לו בשל צורתו האדריכלית. בית הכנסת מכיל את בית המדרש נתיבי-עם על שם חיבורו של הרב עמרם אבורביע.

המבנה משמש כבית כנסת מרכזי עבור הציבור הדתי לאומי בעיר. כיום, לאחר הרחבתו, המבנה שונה לחלוטין מצורתו המקורית.

ייחודו של בית כנסת הכיפה הוא כפול: ראשית, בשל צורתו והטכנולוגיה שבה נבנה [דרוש מקור] ושנית משום שהוא ניצב בשכונה שהיא אחת מיצירות המגורים החדשניות ביותר שהוקמו בישראל[2] [דרוש מקור].

הבנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד טנא, שכיהן כראש אגף השיכון הממשלתי, ביקר בתערוכת "אינרטבאו" שהתקיימה בברלין ב-1957, והציגה רעיונות וניסיונות חדשים בתחום הדיור. לאחר שחזר לישראל, החליט לגייס צוות אדריכלים בראשותו של אברהם יסקי (שהיה בן 31) ולהפקיד בידיהם תפקוד של שכונה באר- שבעית חדשה, שתשמש חלופה לבנייה השיכונית הגנרית של העיר.

המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקדמת בתי השטיח ובמרכזה של כיכר ציבורית נבנה בית הכנסת ברוח המודרניסטית של השכונה, בניין בסגנון ברוטליזם, בתכנונו של האדריכל נחום זולוטוב. בית הכנסת נחנך בשנת 1970[3].

1971. בית-הכנסת העל-עדתי, הכיפה, ובית המדרש נתיבי-עם שכונה ה' לדוגמה. באר-שבע . צילום חיצוני
בית-הכנסת העל-עדתי, הכיפה, ובית המדרש נתיבי-עם שכונה ה' לדוגמה, באר-שבע. צילום פנימי. 1971

צורת הכיפה של בית הכנסת נולדה מאילוץ תקציבי. צורה קונסטרוקטיבית של כיפה מרחבית, מצומצמת בכמויות בטון ובעובי הבטון. בהתאם לכך, גם התקרה נוצקה בשלוש קשתות בטון מרחביות. בחזית המרכזית חורר הקיר בדוגמה של משרביה מודרניסטית, כדי לסנן את השמש המדברית העזה. ילדי השכונה ראו במבנה "מגרש משחקים", ונהגו לטפס עליו במעין "מבחן אומץ".

שיפוץ המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2007 עבר בית הכנסת הרחבה, במסגרתה הוקם בקדמת מבנה הכיפה אגף חדש המכיל עזרת נשים וזאת ללא התייעצות עם זולוטוב וללא התייחסות לשפה של המבנה. האגף החדש מסתיר את הכיפה שהקנתה לבית הכנסת את שמו.

זולוטוב הזדמן למקום והביע את דעתו:

אני נוהג לבקר בניינים שבניתי כדי לראות מה מצבם. במקרה הזה לדעתי התוספות לא משתלבות טוב עם הבניין. התוספת היא מאבן והיא בכלל לא מהמשפחה של המבנה הזה. כמעט שלא מצליחים להכיר את המבנה המקורי. זה לגיטימי להוסיף ולשנות, בניין נבנה למטרה מסוימת, עוברות שנים, לפעמים המטרה משתנה, לפעמים הצרכים משתנים. בית שייך לבעליו וזכותו לעשות בו כרצונו, רק שלפעמים חבל שזה לא נעשה ברוח הבניין.

נחום זולוטוב

העירייה הגיבה:

התוספת כפי שאושרה אינה פוגעת כלל בעיצובו האדריכלי והמקורי של המבנה ומשתלבת עם המבנה הקיים. רשימת המבנים לשימור בבאר שבע אינה כוללת מבנים שניבנו מקום המדינה ואילך. העירייה שוקלת בימים אלה את הרחבת הרשימה גם למבנים שיש להם ערך אדריכלי ייחודי.

נועם דביר, חומה בבית הכנסת בבאר שבע, מתוך אתר עכבר העיר, יום רביעי 30 בדצמבר 2009

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נועם דביר, עכבר העיר אונליין, חומה בבית הכנסת בבאר שבע, באתר הארץ, 30 בדצמבר 2009
  2. ^ בשנות ה-50 ובשנות ה-60, באר שבע הייתה שדה ניסויים מרכזי של האדריכלות הישראלית[1].
  3. ^ חנוכת בית הכנסת המרכזי, דבר, 22 בדצמבר 1970