ברוטליזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development.svg ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.
מגדל Belfron בלונדון בתכנון ארנו גולדפינגר
"מרכז הנגב", אדריכל רם כרמי

ברוטליזם הוא זרם באדריכלות שהתפתח מתוך האדריכלות המודרנית של המחצית הראשונה של המאה ה-20, והיה נפוץ בעיקר בין שנות החמישים לשנות השבעים. הברוטליזם מאופיין בבנייה בבטון חשוף ובשימוש בצורות בסיסיות ומגוונות. שמו לקוח מהביטוי הצרפתי שנקט לה קורבוזיה - béton brut - בטון גולמי. הזרם הברוטליסטי מסמן את סופה של האדריכלות המודרנית, ולאחריו נוצרה האדריכלות הפוסט-מודרנית.

נהוג להתייחס אל הברוטליזם כאל אתיקה אדריכלית[1][2], שמטרתה הצגה והדגשה של ה"אמת" של המבנה - אמת חומרית, צורנית ופונקציונאלית. חיפוש זה אחר אמת המבנה מביא להשארת חומר הבנייה חשוף ולעושר צורני, לעתים תוך שימוש באור טבעי ובחומרים פשוטים וזולים. בצורה זו הופכת האתיקה לאסתטיקה[2]. חידוש נוסף של הברוטליזם הוא ההתייחסות למקום ולייחודיות שלו[1], לא בניסיון להשתלב בו אלא תוך ביסוס יחסי גומלין בינו לבין הבניין[3]. זאת בניגוד למודרניזם המוקדם ולאדריכלות הלבנה שניסתה ליצור מבנים "נקיים" ושימושיים, לרוב בלי התייחסות או ייחודיות מקומית.

מאפייני הסגנון הובילו לראיית המבנים הברוטליסטים, שנבנו בבטון חשוף ובצורות יוצאות דופן, כמכוערים, אטומים וכוחניים. ה"אמת" התכנונית הובילה גם לחוסר גמישות באפשרויות השימוש במבנה ובהרחבתו, שבדיעבד הובילה להזנחה ולנטישה של מבנים ברוטליסטיים רבים במהלך השנים.

תאוריה והתפתחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחדים מהגורמים החשובים שפיתחו וקידמו את הברוטליזם היו קבוצת האדריכלים team X והקבוצה העצמאית, שביקרו את הפשטנות של הסגנון הבינלאומי ואת קבוצת CIAM שהובילה עד אז את השיח האדריכלי. קבוצות אלו פעלו בתחילת שנות החמישים, וקמו בד בבד עם התפתחות הפופ ארט. בין השאר ביקרו את הפער בין רעיונותיו של לה קורבוזיה, בעיקר אלו שעסקו ב"מכונת המגורים" ובקשר ההדוק בין האדריכלות לטכנולוגיה המתפתחת, לבין מימושם בפועל. טענתם הייתה שהצורות שאפיינו את הסגנון הבינלאומי נותרו כבולות לאסתטיקה של האדריכלים ולא לסטרוקטורה ההנדסית ולטכנולוגיה, על פיהם הוא התיימר לפעול ולעצב.

שינוי נוסף שקידמו האדריכלים הברוטליסטים הוא העיסוק בקשר שבין המרחב לקהילה ובין הבניין למקום ולסביבתו. לעומת האדריכלות שבין המלחמות, שיצרה אבטיפוס ניתן לשכפול של בניינים פשוטים, ניסו האדריכלים שלאחר המלחמה להתרחק מהדגם היחיד, המתאים לכאורה לכל מקום, וליצור בניינים תוך התייחסות לסביבה הטבעית והבנויה, למשתמשים ולצרכים הספציפיים הנדרשים מכל בניין. מעבר זה מקביל לתהליך התרבותי של ההתרחקות מה"אידאולוגיות הגדולות" הבלעדיות של ראשית המאה והביקורת עליהן, ותחילת הפוסטמודרניזם.

תכנון עירוני ומרחבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הברוטליזם בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריכוזים של רקמות עירוניות ומבנים ברוטליסטיים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

באר-שבע, שהוגדרה כ"בירת הנגב" על ידי ממשלת ישראל עם קום המדינה, זכתה לבנייה ממשלתית עתירה של מגורים ושל מבני ציבור. מבני ציבור רבים בעיר נבנו על ידי המדינה בשנות החמישים-שישים-שבעים. משלהי שנות החמישים, תוכננו מבנים רבים בבאר שבע לאור האתיקה הברוטליסטית.

השילוב בין האתיקה הברוטליסטית לבין הארכיטקטורה של העיר החדשה באר שבע – אינו מקרי. המדינה הייתה הגורם היחיד שהיה יכול לקדם את האדריכלות הברוטליסטית כיוון שקבלנים פרטיים, המוכרים את תפוקתם לשוק הפרטי – היו נמנעים ממנה מלכתחילה. מבנים חשופים אלו – בין אם בחומרי הגמר שלהם ובין אם בחשיפת התוכן המבני שלהם או התייחסותם הספציפית למקום – היו לצנינים לטעם הבורגני המחפש אחר המוכר והידוע. דווקא המדינה אפשרה לאדריכלים, ללא כוונה תחילה, להביע את עצמם ביצירת אדריכליות ייחודיות, ללא תלות בטעם הקהל.

הברוטליזם הבאר שבעי מתייחד בניסיון לשלב בין אתיקה בינלאומית לבין התייחסות ייחודית למדבר. "מרכז הנגב", בית העירייה, בית יד לבנים, מגדל המגרות, מבני הקמפוס של אוניברסיטת בן-גוריון ושכונה ה' לדוגמה – על המבנים המקיפים אותה ועל רקמת השטיח שבמרכזה – הם חלק מהאוצר האדריכלי העירוני.

בספטמבר 2012 הציגו אדר' ד"ר הדס שדר ואדר' עמרי עוז אמר לראש העיר רוביק דנילוביץ את הצעתם לקדם את התחדשות מרכז העיר באר שבע דרך זיהוייה כ"בירת הברוטליזם הישראלי" במטרה לעודד בעיר תהליכים של שימור, התחדשות עירונית ועידוד התיירות סביב אוצרות האדריכלות הקיימים בה.

מבנים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אפרת צבי, הפרויקט הישראלי: בנייה ואדריכלות, 1948-1973, תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות, 2004.
  • רם כרמי, אדריכלות לירית, תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2001
  • מיכאל יעקובסון וערן תמיר: עבודת צוות - העבודות של משרד נדלר-נדלר-ביקסון-גיל עם אלקון, 2010-1946, גלריית בית האדריכל, עמותת האדריכלים, קטלוג תערוכה, 2013.
  • עמיר, טולה, נחום זולוטוב: אדריכל ומתכנן ערים, תל אביב: אמה, 2011
  • רוטברד שרון, אברהם יסקי – אדריכלות קונקרטית, תל אביב: הוצאת בבל ארכיטקטורות, 2007

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 רקע היסטורי, אדריכלות ברוטליסטית בישראל
  2. ^ 2.0 2.1 שרון רוטברד, בטון מסוייד בעמל, מכונת קריאה, ‏1.1.1995
  3. ^ קלוד פארן, לשלוט על האתר, Architecture Principe, 1, 1966
P Architecture.png ערך זה הוא קצרמר בנושא אדריכלות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.