בן נצר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בן נצר היה מלך וליסטים, שדמותו מופיעה בתלמוד ובמדרש רבה. הוא פעל תחת האימפריה הרומית.

התלמוד[1] מביא אותו כדוגמה למצב ביניים בין מלך וליסטים, ובכך מיישב סתירה בין ברייתות. ההלכה קובעת שאשת איש שנבעלה אסורה לבעלה אלא אם כן היה זה אונס. ברייתא אחת טוענת שאישה שנשבתה בידי מלכות ונבעלה מותרת לבעלה ואם נשבתה בידי ליסטים אסורה לבעלה, וברייתא אחת גורסת ההפך. התלמוד מתרץ שהמקרה בו אסורה לבעלה הוא כאשר השובה הוא בן נצר, כלומר מצב ביניים בין מלכות לליסטות, מקור אחד מתייחס לזה כאל ליסטים ומקור שני מתייחס לזה כאל מלכות.

רש"י מבאר ש"בן נצר - לסטים היה ולכד עיירות ומלך עליהם ונעשה ראש לסטים" והסיבה שאישה שנשבתה לו אסורה לבעלה היא "סברה מינסב קא נסיב לה (=הוא נושא אותה לאישה) ונבעלת ברצון".

במדרש רבה[2] מופיע בן נצר כפרשנות לאחת מהקרניים של החיה הרביעית בחלום דניאל. המדרש מפרש את תפילת יעקב, "הצילני נא מיד אחי מיד עשו", כתפילה לעתיד על הצלת צאצאי יעקב מצאצאי עשו. בדברי חז"ל צאצאי עשו הם רומא העתיקה והנצרות והם הנמשל של החיה הרביעית בחלום דניאל[3]. מדברי המדרש מוכיח הרמב"ן[4] שבן נצר היה בזמן האימפריה הרומית, שהיא תקופת החיה הרביעית. הרמב"ן העלה השערה שהוא נבוכדנצר אך דחאה לאור דברי המדרש.

באיגרת רב שרירא גאון מסופר על פפא בן נצר, שליט תדמור, שהחריב את נהרדעא בשנת תק"ע למניין שטרות, שהיא שנת ד'י"ט, 258-259 לספירה. על פי הפרשנות המקובלת, בר נצר הוא ספטימוס אודינת (אנ')[5]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף נ"א, עמוד ב'
  2. ^ בראשית רבה עו ו
  3. ^ יהודה איזנברג, ישראל ואדום, באתר דעת
  4. ^ בפירושו לסוגיה בכתובות, היברובוקס.
  5. ^ בנימין לאו, חכמים כרך רביעי. שנות השישים של המאה השלישית: חורבן נהרדעא והעלייה מבבל לישיבת טבריה.