עשו

עשו

לידה	כנען
פטירה	מערת המכפלה
אב	יצחק
אם	רבקה
בן או בת זוג	בשמת בת ישמעאל אהליבמה בת ענה מחלת יהודית בת בארי עדה
צאצאים	אליפז בן עשו, יעוש, רעואל, קרח בן עשו
תקופה	תקופת האבות
עיסוק	צייד
בתנ"ך	בראשית

(לא) וַיַּעַשׂ גַּם-הוּא מַטְעַמִּים, וַיָּבֵא לְאָבִיו; וַיֹּאמֶר לְאָבִיו, יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ--בַּעֲבֻר, תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ. (לב) וַיֹּאמֶר לוֹ יִצְחָק אָבִיו, מִי-אָתָּה; וַיֹּאמֶר, אֲנִי בִּנְךָ בְכֹרְךָ עֵשָׂו. (לג) וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה, גְּדֹלָה עַד-מְאֹד, וַיֹּאמֶר מִי-אֵפוֹא הוּא הַצָּד-צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא, וָאֲבָרְכֵהוּ; גַּם-בָּרוּךְ, יִהְיֶה. (לד) כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו, אֶת-דִּבְרֵי אָבִיו, וַיִּצְעַק צְעָקָה, גְּדֹלָה וּמָרָה עַד-מְאֹד; וַיֹּאמֶר לְאָבִיו, בָּרְכֵנִי גַם-אָנִי אָבִי. (לה) וַיֹּאמֶר, בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה; וַיִּקַּח, בִּרְכָתֶךָ

— ספר בראשית, פרק כ"ז, פסוקים ל"א–ל"ה

יצחק דוחה את עשו, ציור מעשה ידי ג'וטו די בונדונה מוצג בבזיליקה של פרנציסקוס הקדוש מאסיזי באסיזי

עֵשָׂו (נכתב לעיתים גם כעשיו ומכונה גם אֱדוֹם) הוא דמות מקראית המופיעה בספר בראשית. עשו הוא בנם של יצחק ורבקה, אחיו התאום של יעקב ואביהם הקדמון של האֱדוֹמים.

משמעות השם

את משמעות השם עשו מסביר רש"י בפירושו על פרשת הולדת עשו בכך שעשו נולד כשהוא עָשוּי, ושער ראשו היה כשל אדם בוגר. כך כותב גם תרגום יונתן לתורה. בערבית יש מילה קרובה שמשמעותה: בעל שיער רב, גס ומחוספס. מדרש שמו מתייחס לאדום ולשעיר: עשו נולד אדמוני כולו כאדרת שיער, ונזיד העדשים שקנה מיעקב בתמורה לבכורה היה גם אדום (כ"ה 30).

דמותו של עשיו

בתיאורו של עשו במקרא קיימת התייחסות מרובה למראהו החיצוני. שעירותו של עשו מתוארת כבר בעת לידתו: "וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר". ההנגדה עם מראהו החלק של יעקב מובאת על ידי יעקב עצמו בתגובה לתוכניתה של רבקה להשגת הברכה מיצחק: "הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק". ניסוח הפסוק מעמיד את שני האחים זה כנגד זה. תיאורי השעירות והחלקות חשובים לצורכי העלילה - להבנת חששו של יעקב מביצוע תוכנית אמו ולהבנת הצלחת המזימה באמצעות פתרון עורות גדיי העזים המונחים על ידיו ועל צווארו של יעקב.

המראה החיצוני של האחים משקף את השונה והמנוגד באפיון אישיותם. ההנגדה בין עשו ליעקב מקיפה את כלל תיאורם של האחים: מראה חיצוני, אופי, עיסוק, מעשים, דיבורים ומחשבות. עשו השעיר מתואר כדמות פראית ואימפולסיבית החי את חיי השעה ומוכן למכור את בכורתו עבור נזיד עדשים, כלומר - את עתידו עבור הנאה רגעית. לעומתו, יעקב החלק מאופיין בתחכום, מורכבות וחשיבה ארוכת טווח המסוגלת לפתח תרבות מעמיקה ולהמשיך את מורשת אברהם. המטרה העיקרית של ההנגדה היא לנמק מדוע עשו הבכור אינו ראוי לברכה, ואילו יעקב הצעיר זוכה בה.

שעירותו של עשו רומזת לפראותו ולעצמתו הפיזית של הצייד, איש השדה. אפשר למצוא מקבילה לתיאור מעצב זה של עשו בספרות המזרח הקדום. עשו, איש השדה, מזכיר את אנכידו, פרא האדם מעלילות גילגמש. תיאורו של אנכידו המכוסה שער מלווה בתיאורי פראותו והיעדר תרבותו. כך גם עשו השעיר חי על חרבו חיי פרא בשדה ללא פיתוח חיי תרבות מעמיקים.

הסיפור המקראי

עשו ויעקב

ערך מורחב – לידת יעקב ועשו

עשו מוכר ליעקב את הבכורה עבור נזיד עדשים, מאת ז'ראר הואט, 1728.

יעקב קונה את הבכורה מעשו בנזיד, ציור ממעגלו האמנותי של מתיאס סטום .

סיפורם של יעקב ועשיו התאומים מתואר בהרחבה בספר בראשית, פרק כ"ה.

עשו נולד לאחר עשר שנות עקרות של רבקה ובתום הריון קשה, בו התרוצצו שני הבנים בבטנה של האם. במהלך ההריון רבקה הלכה "לדרוש את ה'", על פי המדרשים, כאשר עברה ליד בתי כנסת רצה העובר לצאת, וגם כאשר עברה על פתח בתי עבודה זרה, רצה העובר לצאת. מאחר שחשבה שמדובר בעובר אחד, הלכה לשאול בישיבת שם ועבר לפשר הדבר.

התשובה שקיבלה כמתואר בתורה היא: "שני גויים בביטנך ושני לאומים ממעייך ייפרדו..." - רבקה מתבשרת כי היא נושאת ברחמה תאומים.

בתורה מתואר שבעת לידת עשיו הבכור, יעקב אוחז בעקבו על מנת למנוע ממנו לצאת לפניו. הרבה מהסיפורים על עשו עוסקים ביחסיו עם אחיו יעקב. על אף שעשו הוא הבכור, יעקב הוא זה שנבחר להמשיך את שושלת האבות לאחר אברהם ויצחק.

לפי חז"ל, המאבק בין עשיו ליעקב החל עוד בבטן אמם. יעקב שעל פי חז"ל צריך היה להוולד ראשון, תופס את עשיו על מנת לעכבו שלא יוולד לפניו. יש שסבורים שבעקבות כך הוא אף נקרא יעקב.

כאשר נולד עשו, היה "אדמוני כולו, כאדרת שער".

ערך מורחב – מכירת הבכורה

כאשר גדל עשו היה "איש שדה", ועסק בציד. באחד מן הימים, חזר עשו מן השדה עייף, וראה שיעקב הכין נזיד, וביקש ממנו שילעיט אותו מהתבשיל: "מן האדום האדום הזה". יש פרשנות מן המדרש שביקש שני אדומים האדום הראשון זהו הנזיד עדשים והאדום השני זהו יין שממנו השתכר עשיו ומכר לו את הבכורה^{[דרוש מקור]}. בתמורה ביקש יעקב מעשו שימכור לו את הבכורה - וקיבלהּ.

גנבת הברכות

(ספר בראשית, פרק כ"ז)

ערך מורחב – גנבת הברכות

כאשר זקן יצחק וחש כי קרבו ימיו, רצה לברך את בנו האהוב - עשו, וביקש ממנו להכין לו ציד כדי שיצדיק את ברכתו. רבקה שמעה את בקשת יצחק, ואמרה ליעקב שיכין מהר את הציד. כדי להסוות את עצמו, העטה יעקב על עצמו את בגדי עשו, אך יצחק חש שמשהו לא כשורה, וחיווה את דעתו במשפט "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו". הוא מתלבט ולבסוף מריח בו את ריח הציד והשדה הפתוח ומשתכנע. הוא בירך את יעקב בברכה שהיה אמור לקבל עשו.

כאשר חזר עשיו מהציד וראה כי יעקב גנב לו את הברכה, "וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד", קבל על כך ששוב נפל קרבן לעורמתו של יעקב, וביקש מאביו שיברך אותו ברכה נוספת בכל זאת. יצחק בירך גם אותו, בין השאר אמר לו: "ועל חרבך תחיה". עשו נטר ליעקב טינה קשה על כך ואף רצה להורגו, ויעקב ברח ללבן בעצת אימו.

לאחר סיפור גניבת הברכה מופיע ספור ברכה נוסף.. יצחק מברך את יעקב ושולח אותו לפדן ארם לקחת לו אישה מבנות לבן. בסיפור זה מתגלה דמות שונה של עשו. הוא יודע שיצחק מברך את יעקב ואינו מוחה על כך. יתר על כן, עשו מתגלה כבן נאמן המנסה לרצות את הוריו על ידי לקיחת אישה בת ישמעאל. מקובל בחקר המקרא לראות בסיפור זה חלק מן המקור הכהני של התורה.

פגישה מחודשת

המפגש של יעקב ועשו, מאת פרנצ'סקו אייץ, 1844.

(ספר בראשית, פרק ל"ב, פסוקים ד'–כ"ד, פרק ל"ג, פסוקים א'–י"ז-יז)

בתום שנות הגלות של יעקב בבית לבן, מעוניין יעקב לחזור לביתו, כיוון שהוא חושש מזעמו של אחיו, הוא שולח לו מתנות רבות ואף דואג לאמצעי בטיחות. הוא מחלק את מחנהו לשניים. בחלוקה זו ניכר כי הוא מבקש להרחיק מהסכנה בעיקר את אשתו האהובה רחל וילדיה, ואחר כך את לאה וילדיה, ולכן הוא מעמיד את השפחות וילדיהן מלפנים: ”א. וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ, אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וַיַּחַץ אֶת-הַיְלָדִים, עַל-לֵאָה וְעַל-רָחֵל, וְעַל, שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת. ב. וַיָּשֶׂם אֶת-הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת-יַלְדֵיהֶן, רִאשֹׁנָה; וְאֶת-לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים, וְאֶת-רָחֵל וְאֶת-יוֹסֵף אַחֲרֹנִים” (ספר בראשית, פרק ל"ג, פסוקים א'–י"א).

בפגישתם, יעקב ומשפחתו השתחוו לעשו, ולאחר מכן האחים התחבקו ובכו, ועשו ברך את יעקב על משפחתו הגדולה.

בפרק ל"ו המתאר את משפחת עשו מופיעים פסוקים העומדים בסתירה לסיפור השיבה של יעקב לארץ כנען שבפרק ל"ב. על פי הסיפור בפרק ל"ב יעקב שולח מלאכים "אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום" ובתום המפגש נאמר "וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה". כלומר, כששב יעקב לארץ כנען עשו כבר מתגורר באדום ואין יעקב ועשו מתגוררים יחדיו בארץ. לעומת זאת, לפי פרק ל"ו יעקב ועשו מתגוררים בארץ כנען ורק לאחר מכן הולך עשו להר שעיר "כי היה רכושם רב משבת יחדיו". גם בסיפור זה ניכר חוסר איבה בין יעקב לעשו היושבים "יחדו", כמו בסיפור הברכה השני. גם הסיפור שבפרק ל"ו מיוחס בחקר המקרא למקור הכהני..

משפחת עשיו

לפי התיאור המקראי עשו נשא כמה נשים, מבנות כנען ומבנות ישמעאל: בגיל 40 עשו לקח שתי נשים מבנות כנען:

• עדה בת אילון החתי, (נקראת גם 'בשמת' כי הייתה מקטרת בשמים לעבודה זרה).
• אהליבמה בת ענה בת צבעון החוי (נקראת גם 'יהודית' כי הייתה כופרת בעבודה זרה, להטעות את יצחק שהיא כשרה). בחז"ל אמרו שצבעון בא על כלתו אשת ענה, ומהם נולדה אהליבמה וכולן בני ממזרות).

כאשר ראה כי הן לא מוצאות חן בעיני אביו ואמו נשא את בשמת בת ישמעאל אחות נביות. נקראת גם מחלת, ומכאן אמרו חז"ל שכל הנושא אשה נמחלים לו עוונותיו.

ילדי עשו: מעדה נולד לו אליפז, מבשמת נולד רעואל, וילדיו מאהליבמה הם: יעוש, יעלם, וקרח (קרח היה ממזר, בן אליפז שבא על אשת אביו אהליבמה אשת עשו).

נכדי עשיו

• בני אליפז - תימן, אומר, צפו, געתם, קנז. בן אליפז מפילגשו תמנע: עמלק (אבי העם העמלקי). ובדברי הימים נכתב גם שתמנע הייתה בתו של אליפז.
• בני רעואל - נחת, זרח, שמה, מזה.

עץ משפחה

עץ משפחה חלקי המציג את הקשר למשפחת האבות:

נחור

תרח

קטורה

הגר

אברהם

שרה

נחור

הרן

מילכה

לוט

בתואל

ישמעאל

יצחק

רבקה

לבן הארמי

בשמת

עשו

יעקב

לאה

רחל

בלהה

זלפה

ראובן

יוסף

דן

גד

שמעון

בנימין

נפתלי

אשר

לוי

יהודה

יששכר

זבולון

דינה

אגדות חז"ל

אגדות רבות נאמרו על סיפורו של עשו. בזמן ההריון, חז"ל מסבירים ששני האחים נועדו מרחם לייעוד שונה: כאשר הייתה עוברת על פתח בתי מדרשות היה יעקב מפרכס לצאת, ואילו כאשר הייתה חולפת על פני בית עבודה זרה היה עשו מבקש לצאת. כשגדל, חז"ל מספרים שהיה צד את הבריות ושודד אותם ואת נשותיהם. בסיפור מכירת הבכורה (חז"ל מספרים שהיה זה בגיל 15, עם מות אברהם) חז"ל מסבירים את עייפותו המוגזמת בכך שעבר על חמש העבירות החמורות באותו יום. מסורת אחרת מתארת כי היה מבוקש להריגה, ונרדף לאחר שרצח את נמרוד מלך בבל, כנקמה על שריפת סב-סבו הרן. חז"ל מוסיפים שהנזיד שהכין יעקב היה למעשה נזיד עדשים שהכין יעקב לסעודת ההבראה על אברהם.

על הפסוק המתאר את פגישתם של עשו ויעקב, ”וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ” (ספר בראשית, פרק ל"ג, פסוק ד'), אומר מדרש ספרי: "רשב"י אומר: הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב אלא נהפך רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו". חז"ל מסבירים כי עשו עדיין רצה להרוג את יעקב ולנשוך את צווארו, אך צווארו של יעקב הפך לקשה כשיש ושיניו של עשו נשברו ולכן שניהם בכו בפגישה.

פטירתו וקבורתו

על פי המסורת קבור ראשו של עשו במערת המכפלה – לצד קברו של יעקב. על פי המסורת נולד עשיו עם אחיו התאום יעקב בערב חג סוכות בשנת ב'ק"ח (1653 לפנה"ס), ונפטר בערב סוכות בשנת ב'רנ"ה בגיל 147. על פי המסורת עשיו נהרג בעיר דוּרַא (בערבית: دورا) הסמוכה לחברון, דורא נזכרת לראשונה ברשימת הערים בפפירוס אנאסטאזי א ובמכתבי אל-עמארנה מהמאה ה-14 לפנה"ס. בתנ"ך מוזכרת דורא בשם "אדוריים" (דברי הימים ב' י"א, ט) כאחת הערים שבוצרו על ידי רחבעם. ובספר היובלים (לח',י') מופיעה כמקום מיתתו של עשיו אבי אדום (עם) לאחר שנורה למוות בידי יעקב ובניו לשבטי ישראל.

אמנם בחז"ל הגרסה מסופרת אחרת כי בעת קבורתו של יעקב אבינו בא עשיו אחיו וערער על הזכות לקבור את יעקב במערת המכפלה, בעוד שאר בני יעקב טורחים בחיפוש שטר הקנין בו מכר עשיו את חלקו במערה ליעקב, ניגש חושים בן דן, שהיה כבד שמיעה, ולא הבין על מה המהומה ומדוע מתעכבת קבורת יעקב סבו והוא מוטל בבזיון, אמרו לו, מפני שנפתלי שהוא קל ורץ כאיילה רץ לארץ מצרים להביא את שטר הקנין של מערת המכפלה בכדי שיוכלו לקבור את יעקב כי עשיו מטיל ספק ועוררין בקנין, אמר להם חושים, וכי נחכה עד שיבוא נפתלי ויהא אבי אבא מוטל בבזיון, לקח בול עץ וערף את ראשו של עשיו: ”חושים, בריה דדן, תמן הוה, ויקירן ליה אודניה. אמר להו 'מאי האי?', ואמרו ליה 'קא מעכב האי עד דאתי נפתלי מארעא דמצרים'. אמר להו 'ועד דאתי נפתלי מארעא דמצרים יהא אבי אבא מוטל בבזיון?!', שקל קולפא, מחייה ארישיה” (תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"ג, עמוד א'.).

על פי ספר נחלת בנימין, עשיו טרם פטירתו ביום פטירת אחיו יעקב אבינו חזר בתשובה לדרך אבותיו אברהם ויצחק ואמו רבקה וסבתו שרה מה שחונך בילדותו ובנערותו ולפיכך ערער על מערת המכפלה כי רצה שיקבר הוא במערת אבותיו, ולכן מובן למה נפטר באותו יום שנולד ערב סוכות כי בעלי תשובה כצדיקים גמורים ויותר, ומה גם שלפי הקבלה נשמת עשיו הייתה גבוהה מאד כי תיקוניו מצד הגבורה בתיקוני זעיר אנפין.

כיבוד אב וכיבוד סב

חז"ל עומדים על כיבוד האב המופלא של עשו ואומרים כי לא היה בהיסטוריה אדם שכיבד את אביו כפי שכיבד עשו את יצחק. גם כאשר רצה להרוג את יעקב לאחר שזה לקח בעורמה את ברכתו תכנן לעשות זאת רק בימי אבל אביו, וכל ימי חייו דאג לספק לו בשר ציד.

עוד מובא בתלמוד הבבלי במסכת בבא בתרא (דף טז עמוד ב) שעשיו כיבד את סבו אברהם אבינו ולא מרד בהשם כל ימי חיי אברהם סביו וכלשון התלמוד; (בראשית כד, א) וה' ברך את אברהם בכל, מאי בכל? וכו' שלא מרד עשו בימיו וכו' שלא מרד עשו בימיו, מנלן? דכתיב (בראשית כה, כט) ויבא עשו מן השדה והוא עיף, ותנא אותו היום נפטר אברהם אבינו ועשה יעקב אבינו תבשיל של עדשים לנחם את יצחק אביו וכו' אמר רבי יוחנן חמש עבירות עבר אותו רשע ב"אותו היום", אבל עד אותו היום נזהר עשיו מלחטוא משום כבודו של אברהם סבו.

אמנם, בתרגום יונתן בן עוזיאל מפרש לשלילה את ההתאפקות הזאת למותו של יצחק:

וְנָטַר עֵשַׂו שֵׂנַא בְּלִבֵּיהּ עַל יַעֲקֹב אָחוּי עַל סֵדֶר בִּרְכָתָא דִי בָּרְכֵיהּ אָבוֹי וַאֲמַר עֵשַׂו בְּלִבֵּיהּ לֵית אֲנָא עָבִיד הֵיכְמָא דְעָבַד קַיִן דְקָטַל יַת הֶבֶל בְּחַיֵי אָבוּי וְהָדָר אָבוּי וְאוֹלִיד יַת שֵׁת בְּרַם מִתְעַכֵּב אֲנָא עַד זְמַן דְיִמְטוּן יוֹמֵי אֶבְלָא דְמִיתַת אַבָּא וּבְכֵן אֲנָא קָטִיל יַת יַעֲקֹב אָחִי וַאֲנָא מִשְׁתַּכַּח קָטִיל וְיָרִית:.
(תרגום: וַיְשַׁמֵּר עֵשַׂו שִׂנְאָה בְּלִבּוֹ לְיַעֲקֹב אָחִיו, עַל עִנְיָן הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו, וַיֹּאמֶר עֵשַׂו בְּלִבּוֹ אֵין אֲנִי עוֹשֶׂה כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה קַיִּן, שֶׁהָרַג אֶת הֶבֶל בְּחַיֵּי אָבִיו, וְחָזַר אָבִיו וְהוֹלִיד אֶת שֶׁתּ, אַךְ מְחַכֶּה אֲנִי עַד זְמַן שֶׁיַּגִּיעוּ יְמֵי אֵבֶל שֶׁל מִיתַּת אַבָּא וּבְכָךְ אֲנִי אֶהֱרֹג אֶת יַעֲקֹב אָחִי, וַאֲנִי נִמְצָא הוֹרֵג וְיוֹרֵשׁ).

עשו לא רצה שיצחק יעשה מה שאדם הראשון וחוה עשו אחרי שקין רצח את הבל (ומאוחר יותר, נרצח בעצמו) - להוליד בן חדש (שת). הוא רצה לוודא שלא יהיה יורש אחר מלבדו.

ייצוגיו בתרבות ובאומנות

• שירה של יהודית כפרי "עשו" עוסק בכאבו של עשו בשל חוויית האפליה הקשה מצד אמו רבקה.
• האמן יעקב שטיינהרט יצר חיתוך עץ של יעקב ועשו בשנת 1950. ציור זה מציג את פגישתם של יעקב ועשיו המתוארת בספר בראשית, פרק ל"ג, פסוק ד' – ”וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ; וַיִּבְכּוּ”.
• עשו מופיע גם באיוריו של נחום גוטמן: "עשו איש יודע ציד" ו"יעקב ונזיד העדשים".
• בין יצירותיו של חיים נחמן ביאליק מצויות שתיים הקרויות בשם "יעקב ועשו".
  • האחת, ידועה פחות, ארוכה ודרמטית, נכללת בין שיריו הראשונים, והיא נכתבה עוד בשבתו בוולוז'ין בשנת תרנ"א (1891).
  • השנייה, קלילה יותר ומוכרת יותר, היא תרגום-עיבוד לעברית של השיר "גייט אַ גוי אין שענקל אַרײַן" (הגוי הולך לבית המרזח) שיר עם ידוע ביידיש, המצביע על עליונותו של יעקב בהשוואה אל עשו, כאנלוגיה לעליונותו של היהודי שומר המצוות במזרח אירופה לעומת שכנו הגוי הסלאבי השיכור והאלים. יצירה שנייה זו נכתבה ככל הנראה בשנת תרפ"ב (1922) וראתה אור לראשונה בשנת תרפ"ג, תחת הכותרת "פזמון עם" בעיתון "על המשמר". לשיר לחנים נוספים שבוצעו על ידי מרדכי הרשמן, ובשנת 1984 על ידי אריק איינשטיין באלבום "פסק זמן", לחן שם טוב לוי.
• עשו הוא ההשראה לשיר "גנב" של אביתר בנאי. ניתן לראות זאת במיוחד במילים האחרונות בשיר: "העולם הזה, האדום אדום הזה".

במחקר המדעי

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

סיפור יעקב ועשיו נראה כמקור לסיפורי המיתולוגיה הפינקית אודות 'אוסוס' המתמחה במקצועות עיבוד העור ויחסיו המורכבים והמתוחים עם אחיו מייסדה של העיר צור - 'היפוסורניוס'.

הצעה אחרת מקשרת את השם הפיניקי אוּסוס להגייתו בשפה היוונית: אוּ-זוּ / אוּ-שׁוֹ, כשמה של ההתיישבות ששכנה ממול העיר צור.

מוטיב התיאומים והתחרות בניהם ידועים לנו מספרות עמי העולם הקדומה מוטיבים אלה המתארים שניות ושונות ברמה בסיסית בין אחים ושבאות לרמז על פיצול שבטי לשתי יחידות. הניגוד בין שני הבנים התאומים בא לידי ביטוי בקווים פיזיים הטיפוס השלילי מעורר דחייה מכוסה שיער, שערו וגון פניו אדומים, ובלשון הכתוב: "שעיר ואדמוני". פרק כה מפסוק יט ועד סופו רצוף הסברים אתנוגרפיים. השמות יעקב ואדום, ואף עליונותו של יעקב על עשו, באים כאן על הסבריהם: יעקב הרועה הוא תם ויושב אוהל, לעומת עשו אחיו הציד, המוציא את מחייתו מקשתו (ספר בראשית, פרק כ"ז, פסוק ג').ובעוד עשיו אורב בשדה לחיות ושופך את דמן, מטפל יעקב במסירות בצאן כשהאלימות ממנו והלאה (ספר בראשית, פרק ל"א, פסוקים ל"ח–מ'), ולכך מכוון הכתוב בתארו את יעקב כ"איש תם". ייתכן כי קשרים אפשריים של יהודה עם ענף משבטי עשיו - (קינזי), השוכנים בחברון, באים לידי ביטוי במספר פסוקים בתנך:

"וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה, אֶל-הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּחֶבְרוֹן, וְשֵׁם-חֶבְרוֹן לְפָנִים, קִרְיַת אַרְבַּע."

קשרים אלו נרמזים גם בשופטים, א', י'; ביהושע, ט"ו, י"ג; ובמדבר, ל"ב, י"ב.

בכונתילת עג'רוד - 'חורבת תימן' במזרח סיני נמצא אזכור לשמו של "יהווה-מתימן" המאשרר את קשריהם התרבותיים והדתיים של ישראל ויוצאי חלציו של עשיו - שבטי אדום תימן.

דמותו של עשיו בתנ"ך מזכירה את ישמעאל המתואר כפרא אדם, וכ-"רבה קשת" (ספר בראשית, פרק כ"א, פסוקים י'–כ') עשיו מגלם את דמות הפרא חסר התרבות, הבא לידי ביטוי באפוס המסופוטאמי בדמותו של אנכידו, בן זוגו של גלגמש. בדומה לעשו, גם אנכידו שעיר בגופו ופרא בהתנהגותו. המזכירה את עשיו ויחס הזלזול שלו כלפי זכות הבכורה, ונכונותו למכרה בנזיד עדשים - מעידים על דפוסי התנהגות המשקפים נון-קונפורמיזם אינהרנטי.

בתורה אין ביטויי גינאי לדרך פעולתו של יעקב, אולם מן הנבואה הקלאסית המופיעה בספר הושע יב;ג-ד עולה כי אלוהים ישיב ליהודה כגמולו בגלל ירושת אופיו הנכלולי של אביו יעקב: "וְרִיב לַיהוָה, עִם-יְהוּדָה; וְלִפְקֹד עַל-יַעֲקֹב כִּדְרָכָיו, כְּמַעֲלָלָיו יָשִׁיב לוֹ. בַּבֶּטֶן, עָקַב אֶת-אָחִיו; וּבְאוֹנוֹ, שָׂרָה אֶת-אֱלֹהִים".

דמותו התנכית של עשיו - שנעשתה סמל למלכות רומי בתקופת האימפריה הרומית ומאוחר יותר הנצרות עברה דמוניזציה במיוחד לאחר חורבן בית המקדש. בספרות האגדה הגדילו חז"ל לזהות את הנבל בתהלים, י"ד, א' כעשיו: ”לַמְנַצֵּחַ, לְדָוִד: אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ, אֵין אֱלֹהִים. הִשְׁחִיתוּ, הִתְעִיבוּ עֲלִילָה אֵין עֹשֵׂה-טוֹב. - ולמה נקרא שמו נבל? על שם שמילא את כל העולם נבלות: העמיד בתי קיקלין בתי טיטראות ובתי קרקסיאות בתי עבודה זרה”.

ראו גם

• עץ משפחה של דמויות מקראיות - מתרח ועד שלמה
• לידת יעקב ועשו
• גנבת הברכות
• תולדות עשו

לקריאה נוספת

• עדין שטיינזלץ, ‏דמויות מן המקרא, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1980, פרק ב' - "יצחק ועשיו"
• יאיר זקוביץ, מקראות בארץ המראות. ישראל: הקיבוץ המאוחד, 2001. עמ' 16–18.

קישורים חיצוניים

• סיפור חייו של עשו על פי המדרשים, באתר "דרכי נועם"
• עשו, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• צבי שמעון, משמעות המראה החיצוני של דמויות במקרא, אוניברסיטת בר-אילן - הפקולטה למדעי היהדות
• ד"ר לאה מזור, 'יעקב ועשו' לביאליק, מקרא רביבים
• יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן, יעקב ועשו, באתר התסכיתים של האוניברסיטה העברית בירושלים
• הדוד הרשע, האמנם?, בפודקאסט "עושים תנ"ך" באירוח דוקטור חיים חיון
• עשו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• עשו בן יצחק (אישיות מקראית), דף שער בספרייה הלאומית