עשו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יצחק דוחה את עשו, ג'וטו די בונדונה

עֵשָׂו (נכתב לעתים גם כעשיו ומכונה גם אֱדוֹם) הוא דמות מקראית המופיעה בספר בראשית. עשו הוא בנם של יצחק ורבקה, אחיו התאום של יעקב ואביהם הקדמון של האֱדוֹמים.

הסיפור המקראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמעות השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמעות השם עשו אינה ברורה: במדרש מפרשים כי הוא עשוי, ובערבית יש מילה קרובה שמשמעותה: בעל שיער רב, גס ומחוספס. מדרש שמו מתייחס לאדום ולשעיר: עשו נולד אדמוני, כולו כאדרת שיער, ונזיד העדשים שקנה מיעקב בתמורה לבכורה היה גם אדום (כ"ה 30).

עשו מול יעקב[עריכת קוד מקור | עריכה]

עשו מוכר ליעקב את הבכורה עבור נזיד עדשים, מאת ז'ראר הואט, 1728.
יעקב קונה את הבכורה מעשו בנזיד, ציור מעשה ידי מתיאס שטומר.

(ספר בראשית, פרק כ"ה - סוף הפרק)

לפי הסיפור התנ"כי, נולד עשו לאחר עשרים שנות עקרות של רבקה ובתום הריון קשה, בו התרוצצו שני הבנים בבטנה של האם. במהלך ההריון רבקה הלכה "לדרוש את ה'", ונענתה: "שני גויים בביטנך ושני לאומים ממעייך ייפרדו..." - היא נושאת ברחמה תאומים. כאשר נולד עשו, היה "אדמוני כולו, כאדרת שער". הוא נולד לפני אחיו - יעקב.

כאשר גדל עשו היה "איש שדה", ועסק בציד. באחד מן הימים, חזר עשו מן השדה עייף, וראה שיעקב הכין נזיד, ובקש ממנו שילעיט אותו "מן האדום האדום הזה". בתמורה ביקש יעקב מעשו את הבכורה - וקיבלהּ. כל הסיפורים על עשו עוסקים ביחסיו עם אחיו יעקב: עשו הוא הבכור אך יעקב הוא הנבחר. לפי חז"ל, המאבק ביניהם התחיל עוד מבטן אמם, וזאת בשל אופייהם השונה. הסיפורים על יעקב ועשו הם סיפורים עממיים, והם משקפים באופן כללי את היחסים שבין ישראל לאדום בתקופות שונות. בתיאורו של עשו במקרא קיימת התייחסות מרובה למראהו החיצוני. שעירותו של עשו מתוארת כבר בעת לידתו: "ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שיער" (כ"ה פסוק 25). לרוב היקף התיאור של הדמויות במקרא הינו מצומצם ונועד בעיקר לצורכי העלילה. לכן תיאור המראה החיצוני של יעקב ועשו הינו משמעותי להבנת העלילה. ההנגדה עם מראהו החלק של יעקב מובאת על ידי יעקב עצמו בתגובה לתוכניתה של רבקה להשגת הברכה מיצחק: "הן עשו אחי איש שעיר ואנוכי איש חלק" (כ"ז פסוק 11). ניסוח הפסוק מעמיד את שני האחים זה כנגד זה. תיאורי השעירות והחלקות חשובים לצורכי העלילה - להבנת חששו של יעקב מביצוע תוכנית אמו ולהבנת הצלחת המזימה באמצעות פתרון עורות גדיי העזים המונחים על ידיו ועל צווארו של יעקב. המראה החיצוני של האחים משקף את השונה והמנוגד באפיון אישיותם. ההנגדה בין עשו ליעקב מקיפה את כלל תיאורם של האחים: מראה חיצוני, אופי, עיסוק, מעשים, דיבורים ומחשבות. עשו השעיר מתואר כדמות פראית ואימפולסיבית החי את חיי השעה ומוכן למכור את בכורתו עבור נזיד עדשים, כלומר - את עתידו עבור הנאה רגעית. לעומתו, יעקב החלק מאופיין בתחכום, מורכבות וחשיבה ארוכת טווח המסוגלת לפתח תרבות מעמיקה ולהמשיך את מורשת אברהם. המטרה העיקרית של ההנגדה היא לנמק מדוע עשו הבכור אינו ראוי לברכה, ואילו יעקב הצעיר זוכה בה. שעירותו של עשו רומזת לפראותו ולעצמתו הפיזית של הצייד, איש השדה. אפשר למצוא מקבילה לתיאור מעצב זה של עשו בספרות המזרח הקדום. עשו, איש השדה, מזכיר את אנכידו, פרא האדם מעלילות גילגמש. תיאורו של אנכידו המכוסה שער מלווה בתיאורי פראותו והיעדר תרבותו. כך גם עשו השעיר חי על חרבו חיי פרא בשדה ללא פיתוח חיי תרבות מעמיקים.

ברכת הבכורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

(ספר בראשית, פרק כ"ז)

כאשר זקן יצחק וחש כי קרבו ימיו, רצה לברך את בנו האהוב, עשו, וביקש ממנו להכין לו ציד כדי שיצדיק את ברכתו. רבקה שמעה את בקשת יצחק, ואמרה ליעקב שיכין מהר את הציד. כדי להסוות את עצמו, העטה יעקב על עצמו את בגדי עשו, אך יצחק חש שמשהו לא כשורה, וחיווה את דעתו במשפט "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו". הוא מתלבט ולבסוף מריח בו את ריח הציד והשדה הפתוח ומשתכנע. הוא בירך את יעקב בברכה שהיה אמור לקבל עשו. כאשר חזר עשיו מהציד וראה כי יעקב גנב לו את הברכה, צעק "צעקה גדולה ומרה", קבל על כך ששוב נפל קרבן לעורמתו של יעקב, וביקש מאביו שיברך אותו ברכה נוספת בכל זאת. יצחק בירך גם אותו, בין השאר אמר לו: "ועל חרבך תחיה". עשו נטר ליעקב טינה קשה על כך, ויעקב ברח ללבן בעצת אימו.

פגישה מחודשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפגש של יעקב ועשו, מאת פרנצ'סקו הייז, 1844.

(ספר בראשית, פרק ל"ב, פסוקים ד'-כ"ד, פרק ל"ג, פסוקים א'-י"ז-יז)

בתום שנות הגלות של יעקב בבית לבן, מעוניין יעקב לחזור לביתו, כיוון שהוא חושש מזעמו של אחיו, הוא שולח לו מתנות רבות ואף דואג לאמצעי בטיחות[1]. בפגישתם, יעקב ומשפחתו השתחוו לעשו, ולאחר מכן האחים התחבקו ובכו, ועשו ברך את יעקב על משפחתו הגדולה.

משפחתו של עשו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עשו לקח שתי נשים – עדה בת אילון החתי ואהליבמה בת ענה בת צבעון החיוי. וכאשר ראה כי הן לא מוצאות חן בעיני אביו ואמו נשא את יהודית בת בארי החתי ואת בשמת בת אילון החתי (על פי ספר בראשית, פרק כ"ו, פסוק ל"ד) ובת ישמעאל אחות נביות - על פי כמה פירושים בשמת ומחלת הן כינוי לאותה אשה: בפרק ל"ו מוזכרת כבשמת (על פי ספר בראשית, פרק ל"ו, פסוק ג') ובפרק כ"ח מוזכרת כמחלת (על פי ספר בראשית, פרק כ"ח, פסוק ט') .

ילדי עשו: מעדה נולד לו אליפז; מבשמת נולד רעואל. וילדיו מאהליבמה, הם: יעיש (יעוש), יעלם, וקרח (על פי ספר בראשית, פרק ל"ו, פסוק ד').

אגדות חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגדות רבות נאמרו על סיפורו של עשו. בזמן ההריון, חז"ל מסבירים ששני האחים נועדו מרחם לייעוד שונה: כאשר הייתה עוברת על פתח בתי מדרשות היה יעקב מפרכס לצאת, ואילו כאשר הייתה חולפת על פני עבודה זרה היה עשו מבקש לצאת. כשגדל, חז"ל מספרים שהיה צד את הבריות ושודד אותם ואת נשותיהם. בסיפור מכירת הבכורה (חז"ל מספרים שהיה זה בגיל 15, עם מות אברהם) חז"ל מסבירים את עייפותו המוגזמת בכך שעבר על חמש העבירות החמורות באותו יום[2]. חז"ל מוסיפים שהנזיד שהכין יעקב היה למעשה נזיד עדשים שהכין יעקב לסעודת ההבראה על אברהם.

בפגישתם של עשו ויעקב, חז"ל מסבירים כי עשו עדיין רצה להרוג את יעקב ולנשוך את צווארו, אך צווארו של יעקב הפך להיות קשה כשיש ושיניו של עשו נשברו ולכן שניהם בכו בפגישה.

מצאצאיו הבולטים של עשו – עמלק, בן בנו של אליפז בן עשו. על פי המסורת קבור ראשו של עשו במערת המכפלה – לצד קברו של יעקב.

חז"ל עומדים על כיבוד האב המופלא של עשו ואומרים כי לא היה בהיסטוריה אדם שכיבד את אביו כפי שכיבד עשו את יצחק. גם כאשר רצה להרוג את יעקב לאחר שזה לקח בעורמה את ברכתו תכנן לעשות זאת רק בימי אבל אביו, וכל ימי חייו דאג לספק לו בשר ציד.

אדום מול ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות כיבוד האב של עשו, לא הותירו חז"ל ספק בקשר ליחס שלו לעם ישראל. במקומות רבים בנביאים (כל נבואת עובדיה, מלאכי פרק א', פסוקים ב'-ג' ועוד) ישנן נבואות קשות על זרעו וכן התנסחו חז"ל: "עשו שונא ליעקב"[3]. זאת בצד ניסוחים חז"ליים אחרים, המדגישים דווקא את האחווה בין יעקב לעשו: 'נשקו בכל ליבו'.[4]. כמו כן, עשו הוא אדום ובנבואות דניאל על ארבע הגלויות נחשבת הגלות הרביעית - גלות אדום - כגלות הקשה והאכזרית ביותר כלפי עם ישראל.

על פי המדרש, עם סיום מסע קבורת יעקב במערת המכפלה, מנע עשו את הקבורה. בעקבות זאת קם חושים בן דן וכרת את ראשו והקבורה הושלמה.

ייצוגיו בתרבות ובאומנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירה של יהודית כפרי "עשו" עוסק בכאבו של עשו בשל חווית האפליה הקשה מצד אמו רבקה. האמן יעקב שטיינהרט יצר חיתוך עץ של יעקב ועשו בשנת 1950. ציור זה מציג את פגישתם של יעקב ועשיו המתוארת בבראשית, ל"ג, ד' - וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ; וַיִּבְכּוּ. עשו מופיע גם באיוריו של נחום גוטמן: "עשו איש יודע ציד" ו"יעקב ונזיד העדשים". בין יצירותיו של ח"נ ביאליק מצויות שתיים הקרויות בשם יעקב ועשו". האחרת, ידועה פחות, ארוכה ודרמטית, נכללת בין שיריו הראשונים, והיא נכתבה עוד בשבתו בוולוז'ין בשנת תרנ"א(1891). השנייה, קלילה יותר ומוכרת יותר, היא תרגום-עיבוד לעברית של שיר עם ידוע ביידיש, המצביע על עליונותו של יעקב בהשוואה אל עשו. יצירה שנייה זו נכתבה ככל הנראה בשנת תרפ"ב (1922) וראתה אור לראשונה בשנת תרפ"ג, תחת הכותרת "[פזמון עם" בעיתון "על המשמר".

במחקר המדעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לדוגמה, מחלק את המחנה לשניים כדי שאם מחנה אחד יפגע השני ישאר
  2. ^ בבא בתרא ט"ז ע"ב: "אמר רבי יוחנן, חמש עבירות עבר אותו רשע באותו היום: בא על נערה מאורסה, והרג את הנפש, וכפר בעיקר, וכפר בתחיית המתים, ושט את הבכורה".
  3. ^ "אמר ר' שמעון בן יוחאי: הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב" מתוך פירוש רש"י לספר בראשית, פרק ל"ג, פסוק ד'
  4. ^ ספרי במדבר, פיסקה סט.