תדמור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "פלמירה" מפנה לכאן. לערך העוסק באטול באוקיינוס השקט, ראו אטול פאלמירה.
אתר תדמור
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Palmyre Vue Generale.jpg
עתיקות תדמור
מדינה סוריהFlag of Syria.svg  סוריה (דה יורה)
המדינה האסלאמיתFlag of the Islamic State of Iraq and the Levant2.svg  המדינה האסלאמית (דה פקטו)
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1980, לפי קריטריונים 1, 2, 4
הערות בסיכון מאז 2013
קואורדינטות 34°33′36″N 38°16′02″E / 34.56°N 38.267222°E / 34.56; 38.267222 
ערי הסהר הפורה באלף השני לפנה"ס
אלי תדמור. אל הירח, האל הראשי בעל שמין ואל השמש. מוצג בלובר.

תַּדְמוֹר‎אנגלית: Palmyra; בערבית: تدمر; ביוונית Παλμύρα‎) היא עיר קדומה השוכנת כיום בשטחה של סוריה. העיר הוקמה בנווה מדבר ושימשה תחנה חשובה לשיירות סוחרים בנתיבות המסחר הבינלאומי דוגמת דרך המשי, ובעיקר בין האימפריה הפרתית לבין האימפריה הרומית. שרידי ארכיטקטורה מרהיבים של העיר מהתקופה הקלאסית נשתמרו עד התקופה המודרנית, על אף שהעיר המשיכה להיות מאוכלסת. בשנת 1980 הכריז ארגון אונסק"ו על תדמור באתר מורשת עולמית.

בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה הוכרזה תדמור בשנת 2013 כאתר הנתון בסיכון, במאי 2015 נכבשה העיר תדמור על ידי ארגון הטרור המדינה האסלאמית[1], ומאות תושבים ומתנגדים הוצאו להורג, בעיקר תוך עריפת ראשם. לפני כניסתם של אנשי דעא"ש אל מתחם המוזיאון והאתר הצליחו כוחותיו של נשיא סוריה, בשאר אסד, להעביר חלק מהממצאים למקום בטוח כדי להצילם מההרס.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר תדמור מוזכרת בטקסטים קדומים כנקודת ציון במדבר. המלך תגלת פלאסר הראשון האשורי ציין בכתובת ניצחון כי ניצח את הארמים בעיר תדמור בשנת 1110 לפנה"ס. אולם, רק במאה הראשונה לפנה"ס החלה התפתחות משמעותית בעיר, והחל בתקופה זו נתגלו ממצאים ארכאולוגים שונים, לרבות כתובות.

בתנ"ך מסופר על העיר תדמור כי נבנתה על ידי שלמה המלך,‏[2] כך עולה גם מכתביו של יוסף בן מתתיהו. בספרות חז"ל הובא כי התיישבו בעיר קבוצת בני עבדי שלמה. כיום מקובל על החוקרים[דרוש מקור] כי הכוונה המקורית בספר מלכים הייתה לעיר תמר שבמדבר יהודה, ובשל טעות עריכה שהשתרשה, נוצרה האגדה לגבי הקשר בין שלמה המלך לעיר תדמור. בהקשר זה, נראה כי עורכי המקרא הכירו את שמה הלטיני של העיר תדמור - Palmyra, המקושר לעץ התמר, ויצאו מנקודת ההנחה השגויה שהטקסט המקורי על שלמה המלך התייחס לעיר תדמור. תדמור מוזכרת גם בתלמוד הבבלי והירושלמי.‏[3]

המערב נחשף לעיר תדמור בשנת 41 לפנה"ס, כאשר מרקוס אנטוניוס פשט על העיר בניסיון לבזוז את אוצרותיה. זמן קצר לאחר מכן נכנסה העיר רשמית לאזור ההשפעה הרומי, לאחר דחיקת האימפריה הפרתית מהאזור. נראה כי בשלב זה לא נפגעה העצמאות של העיר והיא נותרה עצמאית עוד כמאה שנים. במאה הראשונה לספירה התחזקה השפעת רומא בעיר תדמור והתבטאה, בין היתר, בהקמת סנאט והצבת כוחות צבא לסיוע בהגנה על שיירות הסוחרים שעברו בעיר.

הקיסר אדריאנוס זכה לתהילת עולם במקורות התדמוריים והוכרז על ידי התושבים כמייסדה השני של העיר. אדריאנוס ביטל את מדיניותו של הקיסר טריאנוס במזרח וכונן שוב יחסי שלום עם האימפריה הפרתית, מה שאיפשר לעיר תדמור ליהנות שוב משיירות הסוחרים שעברו בשטחה.

היחלשותה של האימפריה הרומית בראשית המאה השלישית, הביאה לכך שהאימפריה הסאסאנית התפשטה מערבה ואיימה על הפרובינקיות הרומיות במזרח. אחד ממנהיגי תדמור, ספטימיוס אודינטוס, המליך עצמו למלכה ומונה כנציב עליון לפרובינקיה הרומית סוריה-פיניקיה. ספטימיוס אודינטוס השיג עם צבאו ניצחונות רבים על האימפריה הסאסאנית, עד לתבוסתו של המלך הסאסאני שבור הראשון. כתוצאה מכך זכה הלה לתהילה רבה באימפריה הרומית ואף קיבל תואר "מתקן כל המזרח", שנשמר לקיסרים עד אז.

בשנת 267 נהרג ספטימיוס אודינטוס במהלך ריב משפחתי. בנו ירש להלכה את אביו, אך למעשה, בתו הבגירה זנוביה היא זו ששלטה בעיר ובצבא. המלכה זנוביה וצבאה ניצלו את הכוח הרב שהיה בידיהם ואת חולשת האימפריה הרומית והאימפריה הסאסאנית, הכריעו בתוך שנתיים את הפרובינקיות הרומיות במזרח והכפיפו אותן לשלטון העיר תדמור.

הקיסר הרומי אורליאנוס, שהצליח לייצב את השלטון המרכזי ברומא, התפנה גם לחסל את האיום ממזרח. לאחר מספר ניצחונות צבאיים הוא כבש את תדמור והמלכה זנוביה, שניסתה להימלט, נתפסה. אורליאנוס שב לרומא כמנצח, לאחר שהשאיר חיל מצב בעיר תדמור. בדרכו חזרה, נודע לאורליאנוס כי תושבי תדמור התקוממו וחיסלו את חיל המצב. אורליאנוס שב על עקבותיו, כבש שוב את העיר והפעם הורה לחייליו להחריבה. על סופה של המלכה זנוביה לא ידוע בוודאות, אם כי לפי אחת הסברות, אורליאנוס חס על חייה בטענה שהיא יפה מכדי להיות מוצאת להורג והיא זכתה לסיים את חייה בשלווה בווילה בטיבולי.

המקורות לחקר העיר תדמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקורות ההיסטוריים על אודות העיר תדמור מצומצמים, ונכתבו על ידי סופרים רומים, בדרך כלל תוך התייחסות למעשיהם של קיסרים רומים במזרח. לא נתגלו עד כה טקסטים ספרותיים של תושבי העיר תדמור. מקורות ארכאולוגים על אודות העיר מצויים בשפע יחסי, בעיקר בכתובות. הכתובת המפורסמת ביותר תוארכה לשנת 137 לספירה, ובה נרשמו בארמית בניב התדמורי ובתרגום ליוונית סעיפי החוק הקובעים את שיעור המס שייגבה מסחורות שונות שמועברות בעיר ואת המחירים לשירותים שונים שהוענקו בעיר לשיירות הסוחרים.

תולדות המחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר חורבן תדמור היא נשכחה במדינות המערב. בתחילת המאה ה-17 החלו נוסעים לבקר בעיר. בין השנים 1625-1616 ביקר בעיר הנוסע האיטלקי פייטרו דלה ולה (Pietro Della Valle), ובשנת 1638 ביקר בה הסוחר והנוסע הצרפתי ז'אן-בטיסט טוורניה (Jean-Baptiste Tavernier). בנוסף ביקרו בעיר נוסעים וחוקרים שוודיים וגרמנים. בשנת 1678 ביקרה בעיר קבוצה של סוחרים אנגלים. התיאור המלומד הראשון של העיר פורסם בשנת 1705, ונכתב על ידי אבדנגו סלר (Abednego Seller). בשנת 1751 הגיעה לאתר משלחת בריטית שבראשה עמדו רוברט ווד (אנ') וג'יימס דוקינס (אנ'). המשלחת למדה את האתר ואת המבנים הארכיטקטוניים שלו. המשלחת פרסמה את ממצאיה בשנים 1753 ו-1757. בשנת 1813 ביקרה באתר ליידי הסטר לוסי סטנהופ שגרה ליד ביירות וביקרה גם בארץ ישראל.‏[4] בשנת 1901 נלקח מהאתר לוח אבן, תעריף תדמור, שעסק בתקנון המסחרי של תדמור. לוח זה התגלה באקראי בשנת 1881 והוא הועבר למוזיאון הארמיטאז' בסנקט פטרבורג. ב-1902 ביקרה באתר גרטרוד בל וסיפרה על האתר במכתביה.

בתדמור נערכו לאורך השנים חפירות ארכאולוגיות רבות על ידי משלחות שונות ממדינות שונות. החפירה הארכאולוגית הראשונה נערכה ב-1902 על ידי הארכאולוג הגרמני אוטו פושטיין (Otto Puchstein). חפירה נוספת נערכה ב-1917, גם היא על ידי ארכאולוג גרמני, תאודור וויגאנד (Theodor Wiegand). חפירה גדולה באתר החלה ב-1929, החופר היה המנהל הצרפתי של מחלקת העתיקות בסוריה ובלבנון הנרי ארנולד סייריג (Henri Arnold Seyrig). הוא החל את חפירותיו במקדש בל. בין השנים 1940-1939 חפר את האגורה. החפירות שלו פסקו במלחמת העולם השנייה ונמשכו מיד לאחריה. הארכאולוג הצרפתי דניאל שולברגר (Daniel Schlumberger) חפר בין השנים 1935-1934 את האזור הצפוני-מערבי בתדמור. בין השנים 1956-1954 נחפר מקדש בעל שמין על ידי משלחת שווייצרית שאורגנה על ידי אונסק"ו. משנת 1958 האתר נחפר על ידי מחלקת העתיקות הסורית ומשלחות פולניות שונות.

המשלחת הפולנית חפרה את מחנה הקיסר הרומי דיוקלטיאנוס, ואילו מחלקת העתיקות של סוריה חפרה את מקדש נבו. אזור ההיפוגאום (אזור קבורה תת-קרקעי) נחפר על ידם במשותף. הם גם חפרו את אזור הנקרופוליס של תדמור. אזור המעיינות נחפר על ידי ג'ין סטרקי (Jean Starcky), תאולוג וארכאולוג צרפתי, ביחד עם ג'אפר אל-חסני. המקדש של בעל האמון, התגלה בשנת 1970 על ידי רוברט דו-מנסיל דו בואסו (Robert du Mesnil du Buisson), היסטוריון וארכאולוג צרפתי. מערכת ההשקיה של תדמור התגלתה בשנת 2008 על ידי יורגן כריסטיאן מאייר (Jørgen Christian Meyer), היסטוריון וארכאולוג נורווגי מאוניברסיטת ברגן. הוא חקר את האזור הכפרי של תדמור באמצעות בדיקות קרקע ותמונות לווין. חלק גדול בעיר עדיין לא נחפר, במיוחד אזורי המגורים מצפון ומדרום לאתר. בשנת 2011, עם פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה, יצאו משלחות החפירה את האתר ולא שבו אליו.

מיתולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במיתולוגיה הקדם-מוסלמית של תדמור יש שני אלים תאומים בשם ארסו ואזיז. אזיז הוא האל של כוכב השחר וארסו הוא האל של כוכב הערב. שני האלים מתוארים כרוכבים על גמל.

במלחמת האזרחים בסוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Stone lion, with a gazelle between its front legs
האריה של אל-לאת (המאה ה-1) עמד בכניסה למקדש של אל-לאת (אנ')

במסגרת מלחמת האזרחים בסוריה נפגע האתר כתוצאה ממעשי ביזה ומהקרבות שהתחוללו בין שני הצדדים. במהלך קיץ 2012, דאגות בקשר לביזה במוזאון ובאתר גברו כאשר פורסם סרטון וידאו חובבני של חיילים סוריים הסוחבים אבני קבורה, אולם לא ניתן לדעת אם מדובר בביזה. בשנה לאחר מכן, חזית מקדש בל ניזוק בחור גדול מאש מרגמה ועמודים ניזוקו מרימונים. מקדש האל בעל נפגע מירי פגזים.‏[5]

במאי 2015 כבש ארגון המדינה האסלאמית חלקים גדולים ממחוז חומס סביב תדמור והחל להפגיז את העיר; כתוצאה, הוכרזה סכנה לעתיקות מצד הקבוצה האיקונוקלאסטית שהרסה את כלח.‏[6] ב-13 במאי 2015, דאעש פתחה במתקפה על תדמור החדשה. בלילה שבין 20 ל-21 במאי 2015 נכבשה כליל העיר תדמור על ידי ארגון המדינה האסלאמית הג'יהאדיסטי, בתום קרב בן מספר ימים‏[1] שבו נהרגו כ-350 איש.

ב-21 במאי הוצאו כמה כלים קדומים מהמוזאון של תדמור על ידי האוצרים הסורים והועברו בשתי משאיות לדמשק. כמה פרוטומות יווניות-רומיות, תכשיטים וחפצים אחרים שנבזזו מהמוזאון של תדמור נמצאו בשוק העתיקות הבינלאומי. באותו יום, כוחות דאעש נכנסו לאתר המורשת העולמית. על פי עדי ראייה, ב-23 במאי הרסו החמושים את האריה של אל-לאת (אנ') ופסלים אחרים. תושבים מקומיים דיווחו שחיל האוויר הסורי הפציץ את האתר ב-13 ביוני וגרם נזק לחומה הצפונית בקרבת מקדש האל בעל.

מאז 27 במאי 2015 שימש התיאטרון הרומי בתדמור כמקום להוצאה להורג פומבית של מתנגדי דאעש. סרטון וידאו שנעשה על ידי דאעש מראה את הריגתם של 20 אסירים בידיהם של מוציאים להורג בני עשרה, לעיני מאות גברים וילדים. ב-18 באוגוסט 2015, נערף ראשו של מנהל העתיקות לשעבר של תדמור, ח'אלד אל-אסעד בן ה-83, על ידי דאעש, לאחר שעונה במשך חודש כדי להשיג מידע על העיר ואוצרותיה וסירב למסור כל מידע לשוביו. באוגוסט 2015 פוצצו אנשי דאעש את מקדש בעל שמין, שנבנה בשנת 17 לספירה.‏[7] בתחילת אוקטובר 2015, הרסו את הקשת הגדולה שהייתה חלק מהאכסדרה הגדולה של העיר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תדמור בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבוקר עולה על תדמור
Magnify-clip.png
הבוקר עולה על תדמור


דגל סוריה
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית בסוריה

העיר העתיקה בדמשקאתר תדמורהעיר העתיקה בחאלבהעיר העתיקה בבוסרהקראק דה שבלייה ומצודת צלאח א-דיןהכפרים העתיקים בצפון סוריה

קואורדינטות: 34°33′00″N 38°16′17″E / 34.55000°N 38.27139°E / 34.55000; 38.27139