בנג'מין צ'ו הווארד
 | |
| לידה |
5 בנובמבר 1791 מחוז בולטימור, מרילנד, ארצות הברית   |
|---|---|
| פטירה |
6 במרץ 1872 (בגיל 80) בולטימור, מרילנד, ארצות הברית .svg){kind=small} |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות גרין מאונט |
| השכלה |
אוניברסיטת פרינסטון |
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית |
| בן או בת זוג |
Jane Gilmor Howard |
  | |
בנג'מין צ'ו הווארד (באנגלית: Benjamin Chew Howard; 5 בנובמבר 1791 – 6 במרץ 1872)[1] היה פוליטיקאי ועורך דין במרילנד. לאחר שכיהן במועצת העיר של בולטימור ב-1820 ובשני הבתים של בית המחוקקים במרילנד, הוא היה נציג בקונגרס של ארצות הברית בין השנים 1829 ל-1833, ובין 1835 ל-1839. לאחר מכן הוא היה הרשם החמישי של החלטות בית המשפט העליון של ארצות הברית, וכיהן בין 1843 ל-1860.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייו והשכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הווארד נולד ב-5 בנובמבר 1791 בבלווידיר במחוז בולטימור, מרילנד, והיה בנם של ג'ון אייג'ר הווארד ומרגרט ("פגי") צ'ו, בתו של בנג'מין צ'ו הוא קיבל תואר AB מאוניברסיטת פרינסטון בשנת 1809.[2] בשנת 1812 למד וסיים את בית הספר למשפטים ליצ'פילד בקונטיקט. [3] במהלך 1814, השנה האחרונה של מלחמת 1812 הוא שירת כקפטן במתנדבים המכניים הראשונים בקרב נורת' פוינט. הוא נשאר בשירות ובהמשך הגיע לדרגת בריגדיר גנרל במיליציה של מרילנד.[2]
נישואים ומשפחה
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
בין אחיו היו ג'ורג' הווארד, מושל מרילנד; ד"ר ויליאם הווארד, מהנדס אזרחי ואדריכל; וצ'ארלס שעם בנו פרנסיס קי הווארד, נכלא בפורט מקהנרי בתחילת מלחמת האזרחים האמריקנית. ב-1818 התחתן עם ג'יין גילמור שתכתוב ספר בישול לצדקה ולאחר מלחמת האזרחים תוביל יריד גיוס כספים מוצלח. נולדו להם שנים עשר ילדים. [4]
חיים פוליטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]כדמוקרט, הוא כיהן במועצת העיר של בולטימור בשנת 1820 ובשני הבתים של בית המחוקקים במרילנד. הוא נבחר לקונגרס העשרים ואחד והעשרים ושניים של ארצות הברית, וכיהן בין ה-4 במרץ 1829 ל-3 במרץ 1833. בשנת 1835, הנשיא אנדרו ג'קסון מינה את ריצ'רד ראש והווארד לבוררות בסכסוך הגבול בין אוהיו למישיגן.[1]
הוא חזר לקונגרס בקונגרס העשרים וארבע ונבחר מחדש לקונגרס העשרים וחמישה, וכיהן מ-4 במרץ 1835 ועד 3 במרץ 1839. במהלך כהונה זו, הוא עמד בראש ועדת יחסי החוץ של בית הנבחרים במשך ארבע שנים.
בשנת 1861, הוא היה אחד השליחים שנשלח על ידי הנשיא היוצא ג'יימס ביוקנן לנסות להשיג שלום עם הקונפדרציה. באותה שנה הוא התמודד ללא הצלחה על תפקיד מושל מרילנד. הוא מת בבולטימור בביתו ב-6 במרץ 1872 ונקבר בבית הקברות גרינמאונט.[1]
דוחות ארצות הברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]החל מהכרך ה-42 של "דוחות ארצות הברית", הווארד היה רשם ההחלטות של בית המשפט העליון של ארצות הברית, וכיהן בתפקיד זה בין השנים 1843 ל-1860. התקופה שלו כיסתה את כרכים 42 עד 65 של "דוחות ארצות הברית", המקבילים לכרכים 1 עד 24 של הדו"חות של הווארד.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בנג'מין צ'ו הווארד, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 "Biographical Directory of the United States Congress". נבדק ב-25 בינואר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Scharf, John Thomas (1874). "Scharf, John Thomas. The Chronicles of Baltimore: Being a Complete History of "Baltimore Town" and Baltimore City. Baltimore: Turnbull Brothers, 1874". נבדק ב-25 בינואר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Litchfield Historical Society. Database of Students of the Litchfield Law School". נבדק ב-25 בינואר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ ""Fifty Years in a Maryland Kitchen"...and Belvidere". Researching Food History. 9 ביוני 2014. נבדק ב-25 בינואר 2019.
{{cite web}}: (עזרה)