בנייה ורנקולרית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מפה של חומרי הבנייה באירופה.
דוגמה לסוג אחד של בנייה ורנקולרית בצפון אירופה
בקתה מסורתית בכפר באנה שבקמרון

בנייה ורנקולרית (Vernacular) היא בנייה עממית, ללא אדריכלים, המשתמשת בחומרים מקומיים ובטכנולוגיות מסורתיות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושג "ארכיטקטורה ללא ארכיטקטים" - הבא לתאר את הבנייה הוורנקולרית - נטבע לראשונה על ידי ברנרד רודופסקי בספרו בשם זה בשנת 1964. המבנים בכפרים הערביים, כגון סילואן וליפתא, טיפוסית מאוד לבנייה כזו. ניתן למצוא גם בירושלים בנייה שכזו, למשל במעלות אלרם שבשכונת תלפיות. בנייה ורנקולרית ניתן למצוא באגן הים התיכון, למשל באי היווני סנטוריני, בעיר מרקש במרוקו ובערים רבות אחרות. בבנייה ורנקולרית נכללים בנייה וטכנולוגיות מקומיות שהתפתחו במשך תקופה ממושכת, כמו למשל בניית בקתות עץ או קש, בנייה באדמה, במבוק וחומרים מקומיים נוספים. ניתן למצוא בנייה שכזו בעיקר באזורים כפריים ובחברות שבטיות באפריקה ובאמריקה (למשל, הטיפי של האינדיאנים).

המאפיין העיקרי של עיר הבנויה ורנקולרית הוא אופן התפתחותה. התפתחות איטית, תוך שינויים קטנים במשך מאות שנים. צורת התפתחות זו יצרה מרחבים עירוניים מיוחדים שענו על צורכי האוכלוסייה באופן מדויק וממצה. השינויים הקטנים ומשך ההתפתחות הארוך אפשרו לעיר להשתלב בסביבתה הטבעית ולייצר "מכונת מגורים" המתפקדת באופן אופטימלי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בנייה ורנקולרית בוויקישיתוף
ערך זה הוא קצרמר בנושא אדריכלות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.