בעלי חיים בשביה

בעלי חיים בשִבְיָה הם בעלי חיים שאינם חיים בטבע אלא תחת שליטתם של בני האדם, ותלויים בהם לרווחתם והמונח כולל הן גידול ואחזקת חיות בר (לרבות כל המינים שנכחדו בטבע) והן גידול של חיות בית, אשר ביותם הוביל לחיים בשביה. לעיתים השביה נמצאת אף בבתי אנשים פרטיים, כחיות מחמד. לעומתם בעלי חיים סיננתרופים אינם חיים בשביה אלא לצד האדם, אף שבמקרים רבים הם שוכני ערים ובתים וחלקם אף בויתו.

סוגי גידולי חיות

ישנם שלוש קבוצות של גידולי בעלי חיים בשביה, שנקבעות על פי המקום בו הם משוכנים, התנהגותם לאדם והיחס שהם מקבלים מצד האדם:

גידול חיות בר - הקבוצה הנמוכה ביותר, בה האדם כמעט ולא מתערב בחיי החיות אלא מעניק להם מרחב בתוך גני חיות, מכלאות ושמורות מאובטחות, הרחק מהטבע ולעיתים גם באקווריומים מרהיבים, בהם מצויים חיות ים. חלק מגידולים אלה מצויים במחלוקת קשה ובעבר חיות בר הוחזקו בתנאים צפופים וקשים, למטרות ראווה ופאר של שליטים. כיום במדינות רבות גידול זה איננו חוקי והחזקתם של חיות בר כיום מורכב בעיקר ממצב שימורם בטבע, כך שהוא נועד יותר עבור שימור החיות מהנאת המגדלים. לעיתים גרעין רבייה של חיות בר בשבי מצליח מספיק כדי שישוחררו לטבע.
גידול חיות משק - חיות משק מגודלות בעיקר למטרות כלכליות, בין השאר לחליבתם, אכילת בשרם וביציהם, טווית צמרם או גידולם למשא, רכיבה ואף שמירה. חיות אלה מגודלות בדרך כלל בחוות חקלאיות או מבנים ייעודיים ולעיתים גם בגני חיות, בפינת ליטוף ועוד. חיות המשק הם מינים מבויתים המורגלים יחסית לאדם ואינם חיים בטבע כשיגרה ואף יכולים להתפרא בטבע. במקרים נדירים גם חיות בר מובהקות מגודלות במשק (למשל זברות מאולפות או איילים).
גידול חיות מחמד - חיות מחמד מגודלות לצד האדם בביתו ולעיתים מלווים אותו בכל שגרת חייו, כשמטרתם העיקרית היא לספק פנאי או לשמש כבני לוויה קרובים, מבלי תועלת כלכלית ישירה. תנאי הגידול שלהם הם הפשוטים ביותר ורובם הם חיות קטנות מספיק להיכנס לבית, שם לרוב הם מגודלים בכלוב או אקווריום. חיות מחמד אינם תמיד מבויתות - לעיתים חיות בר שנלקחו מהטבע הופכות בעל כורחם לחיות מחמד, לרוב בניגוד לחוק.

ההיסטוריה של חיות בשביה

ביות חיות הוא התיעוד העתיק ביותר של גידול חיות בשביה. התוצאה הישירה של ביות חיות החיות הנרחב שעשו בני האדם לאורך כל ההיסטוריה היא הרגלתם של מינים של חיות בר לשרוד ולעבוד בחברה של בני אדם. מינים מבויתים הם כאלו שהתנהגותם, מעגל החיים שלהם, או מבנה הגוף שלהם השתנה בהתאם להתרבותם ותנאי החיים שלהם בשבי בני האדם במשך מספר דורות, לעיתים לאחר שעברו ברירה מלאכותית.

במהלך ההיסטוריה האדם החל לגדל גם חיות בר, לעיתים בניסיונות לביותם, אך גם לבידור והרשמה אצל אריסטוקרטים ושליטים שגידלו חיות במכלאות ובגני חיות, לרוב לשם בידור אך ללא שימוש בחיות עצמם לעבודה במשק. לשם כך ציידים לעיתים לכדו חיות בר והוציאו אותם מחייהם בטבע ואף הרגו את הוריהם לשם כך. לעיתים חיות בר מגודלות ממש כחיות משק מאולפות, לשמש בקרקסים, למשאות, קטיפת פירות ואף לרכיבה (בין השאר גודלו כך פילים, מקוקים ולוטרות) ומספר תרבויות אף גידלו חיות לשם ציד, מאבק בגלדיאטורים ואף להוצאות להורג, תוך שימוש באופיים הפראי. גני חיות מאז העת החדשה מגדלים חיות בר לתפקידים חדשים: שימור, חינוך ומחקר^[1].

כיום גידולם של חיות בר ובמידה מסוימת גם של חיות משק ומחמד, מובל יותר לפי רווחתם וזכויותיהם וישנה אכיפה מוגברת על חייהם של בעלי החיים בשבי, מאחר שהתנהגותם של רבים מהם משתנה לרעה בשבי וחלקם אף לא מסוגלות להתרבות בשבי. לשם כך מספר גני חיות שינו את מבניהם באופן שיתאים לבית חיותם, לעיתים בצורת ספארי דמוי-טבעי ולעיתים ישנו קשר קרוב עם מאלפיהם או שהחיות מקבלות העשרה סביבתית. עם זאת עדיין בעלי חיים יכולים לפעול בצורות לא שגרתיות בשבי (אנ') ומקרים רבים כוללים גם תקיפות חיות אחרות ואף תקיפות אנשים, כתוצאה מתנאי השבי.