בר-גביע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןבר-גביע
בר גביע חלק007.jpg
בר-גביע חלק
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: צינוראים
משפחה: שפתניים
סוג: בר-גביע
מינים

בר-גביע קוצני (Moluccella spinosa)
בר-גביע חלק (Moluccella laevis)

שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Moluccella
ליניאוס, 1753
Moluccella laevis

בַּר־גָּבִיעַ (שם מדעי: .Moluccella L) הוא סוג קטן הנמנה עם משפחת השפתניים. הסוג כולל 8 מינים חד-שנתיים או רב-שנתיים ו-2 מתוכם גדלים בישראל. 3 אותרו ופורסמו בשנת 2011. השאר מוכרים מהמאה ה-19 ובכללם אלה הגדלים בישראל.

הסוג נקרא בר-גביע בשל הגביע הגדול. בעוד שעל-פי רוב, גביע הפרח קטן מהפרח עצמו, בסוג זה הגביע גדול מהפרח, וכותרת הפרח אינה בולטת מתוכו. יש לציין שתכונה זו קיימת, אם כי במידה פחותה, גם בסוג הקרוב גלונית.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיני הסוג הם עשבים חד-שנתיים, בשונה ממרבית המינים במשפחת השפתניים הם קירחים ואינם שעירים.

הגבעולים רְבוּעִים.

העלים משוננים ובעלי פטוטרת.

הפרחים ערוכים על גבעול התפרחת בדורים מקרובים זה לזה או מרוחקים זה מזה.

החפים דמוי מרצע או שיכניים.

הפרחים דו-שפתניים ברורים. לכותרת שתי שפתיים ברורות למדי, ושתיהן נראות יפה מבחוץ.

הגביע גדול, קרומי, בעל עירוק מרושת, אורכו או קוטרו 2 עד 3.5 ס"מ. הוא דמוי פעמון, או משפך מלוכסן או דו-שפתני או צורתו משפך לבן-קרומי (ואז אונותיו או שיניו בלתי ברורות) או הוא עשוי כעין שופר ומסתיים ב-8 שיניים קוצניות וארוכות מאוד.

צינור הכותרת אינו בולט מתוך הגביע, בתוך הצינור ישנה טבעת אלכסונית של שערות.

השפה העליונה זקופה וקמורה.

השפה התחתונה בעלת אונה אמצעית גדולה ומפורצת בראשה.

האבקנים, 4, מעורים בצינור הכותרת וחבויים תחת השפה העליונה.

הפרי מפרדת. הזרעים (הפרודות) בעלי 3 פאות חדות וקטומות בראשן.

מיני הבר בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל שני מינים השונים זה מזה במספר מאפיינים - בר-גביע חלק ובר-גביע קוצני. בר גביע חלק אינו גבוה, אינו דו-שפתני ואינו קוצני כמו בר-גביע קוצני.

בר-גביע חלק[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרח של בר-גביע חלק

בַּר-גָּבִיעַ חָלָק (.Moluccella laevis L) - צמח עשבוני חד-שנתי, ים-תיכוני, זקוף וקירח. הוא מסתעף הרבה, אך מבסיסו בלבד, גובהו עד 80 ס"מ.

הגבעולים נוקשים, רְבוּעִים ואורכם 50 עד 70 ס"מ.

הפטוטרת ארוכה. הלוואים בחיקי העלים קוצניים במעט.

העלים נגדיים, גדולים (אורכם ורוחבם 20 עד 40 ס"מ), סגלגלים, בסיסם לבוב עד מפורץ. שפת העלה משוננת עד חרוקה, צבעם ירוק בהיר. לאחר התפתחות העלים התחתונים עולים מהבסיס גבעולי התפרחת, שגובהם עד 50 ס"מ.

הפרחים דו-מיניים, בעלי עטיף כפול ודו-שפתניים. הפרחים הלבנים ערוכים בדורים, כמעט לכל אורך הגבעול ויוצרים מעין שיבולת ארוכה. בכל דור 4 עד 6 פרחים. הפרחים לא בולטים וכל פרח יושב בתוך גביע גדול וירוק.

החפים בבסיסי הגביעים, שאורכם 9 עד 12 מ"מ, דקים וקוצניים, מאוחים זה לזה לזה בבסיסם ומפושקים.

הגביע, שאורכו 3 ס"מ, מאוחה כליל, דמוי משפך, ירוק וקרומי. הגביע כמעט א-סימטרי. שפת הגביע עם אונות שלא ניתן לזהות אבל, עם 5 (לעיתים רחוקות 10) חודים זעירים שמבצבצים ממנה. הגביע משתייר, מתייבש, מלבין כקלף, ובתוכו משחירים הזרעים. הגביע בפרי קוטרו 2 עד 3 ס"מ, דפנותיו קרומיים ועם רשת ועורקים בולטת. הגביע היבש מסייע לתפוצת הזרעים. בשל דקותו ומשקלו הנמוך הגביע יחד עם הזרעים נישאים ברוח לטווחים בינוניים.

הכותרת דו-שפתני, אורכה 15 עד 20 מ"מ, צבעה לבן ולעיתים נוטה לוורדרד, קטנה וקצרה בהרבה מהגביע.

הפרי מפרדת. הזרעים (פרודות) קטנים שטוחים, בעלי שלוש פינות קהות. הם עטופים בגביע משתייר שמסייע לתפוצת הזרעים.

לצמחים ריח אופייני רע, לא חזק. מן הזרעים מפיקים לקטין, המשמש במחקר ביולוגי.

הצמח מצוי בשולי דרכים, בשולי שדות בעל, בבתי גידול מופרעים וכן בבתי גידול טבעיים בחבל הים-תיכוני. הוא גדל בקרקעות כבדות ותפוצתו רחבה בישראל וסביבותיה: הוא נפוץ בגלבוע; מצוי בגולן, בבקעת חולה, בגליל התחתון, בבקעת כנרות, בעמק יזרעאל, בבקעת בית שאן, דרום שפלת החוף, בשומרון, בשפלה, בעמון; נדיר בגליל העליון, במדבר שומרון, בהרי יהודה וצפון הנגב; ונדיר מאוד בעמק עכו, בשרון ובמואב.

הזרעים שומרים על כושר נביטתם שנים רבות, מה שמכשיר אותם להוות עשב שוטה, שמציאותו בתוך גידולי התרבות מזיקה מבחינה כלשהי לצמחי התרבות. מין זה כאמור, מהווה מטרד בחקלאות, בהיותו צמח שמעדיף חום רב לנביטה, ובתוספת השנייה בתקנות "בדבר מכירת זרעים" משנת 1964 הוא הוכרז כעשב שוטה[1]. בשל כך הוא נובט באביב - בשונה ממחזור חייהם של רוב העשבים החד-שנתיים - ולכן הדברתו קשה. כמו כן מין זה עמיד במידה מסוימת לקוטלי עשבים.

מין זה מגודל על ידי האדם למטרות נוי בגינות, וכן כצמח קטיף לסידור פרחים. השם האנגלי העממי למין זה הוא 'bells of ireland', והוא משמש לקטיף כצמח פורח או יבש. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון ובמזרח התיכון (אירן פקיסטן). צמיחת העלווה מאמצע נובמבר ועד סוף אפריל והפריחה מסוף מרץ עד תחילת יולי.

בר-גביע קוצני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בַּר-גָּבִיעַ קוֹצָנִי (.Moluccella spinosa L) - צמח עשבוני חד-שנתי ים-תיכוני, זקוף, גובהו עד 1 מ' ובלתי מסתעף. פרחיו קוצניים.

הגבעולים רְבוּעִים, נוקשים ואינם מסתעפים.

הפטוטרת קצרה.

העלים נגדיים, ירוקים בהירים, עגולים, גדולים, מפורצים למספר בלתי-זוגי של אונות (5 עד 13) משוננות.

הגביע דו-שפתני גדול, דמוי משפך רחב, גילדני וצבעו ירוק או סגול כהה. השפה העליונה מסתיימת בקוץ ארוך. השפה התחתונה מסתיימת ב-7 קוצים קצרים יותר ושונים באורכם זה מזה. הגביע משתייר עם הפרי. אבל בהתייבש הצמח, הדפנות שלו מתפוררות ונתרים רק העורקים היבשים בצורת רשת.

הפרחים דו-שפתניים צבעם לבן-ורוד, עטופים בגביע.

צמח זה מצוי בבתי גידול מופרעים, בשולי דרכים, ושדות ושדות בר וכן בבתי גידול אבניים בחבל הים-תיכוני של הארץ. הוא נפוץ בכרמל; מצוי בגליל העליון, בגליל התחתון, בחוף הגליל, בשומרון, בשפלה ובהרי יהודה; נדיר מאוד בגולן, בבקעת בית שאן, בחוף הכרמל ובדרום שפלת החוף.

הפריחה מסוף מרץ עד תחילת ספטמבר.

שמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסוג נקרא בר-גביע בשל הגביע הגדול. בעוד שעל-פי רוב, גביע הפרח קטן מהפרח עצמו, בסוג זה הגביע גדול מהפרח, וכותרת הפרח אינה בולטת מתוכו.

במושב ברק בעמק יזרעאל בר-גביע היה נפוץ מאוד ומשום צורתו וקולו המרשרש בקיץ הילדים כינו אותו שופרות המשיח.

שם נוסף לצמח זה הוא צופרית על המראה המזכיר מתקן של צופרי אזעקה.

במילון "ילקוט צמחים" תר"ץ משנת 1930 ניתן השם "שופר המשיח" לסוג בַּר-גָּבִיעַ (חָלָק ) (.Moluccella laevis L) בהשראת הבוטנאי וחוקר צמחיית ארץ ישראל - אפרים הראובני[2].

בספרות ובאומנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בר-גביע נרמז בשירה של נעמי שמר "ולס להגנת הצומח": רַק עָלַי אֵין הַחֹק מַשְׁגִּיחַ/ רַק עָלַי אִישׁ אֵינוֹ שׁוֹמֵר/ לוֹ הָיוּ לִי עָלֵי-גָּבִיעַ/ אָז, הָיָה מַצָּבִי אַחֵר!

בספר השירים "עמק יזרעאל ירושלים", של המשורר יוסף עוזר, שגדל והתחנך במושב ברק בעמק יזרעאל, ישנן חמש התייחסויות ל"בר-גביע". כדוגמה בשיר "שִׁיר לַיְלָה לְנוֹדֵד עַל הוֹנְדָּה סִיוִיק": "...קַיִץ מְרַשְׁרֵשׁ/ בְּפַּעֲמוֹנֵי בַּר-גָּבִיעַ/ הִנֵּה הוּא מַרְגִּיעַ".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תקנות בדבר מכירת זרעים, קובץ התקנות 1651, 20/11/1964, עמ' 452.
  2. ^ פ. אוירבך, מ. אזרחי, ילקוט הצמחים, תל-אביב: ועד הלשון העברית, תר"ץ, עמ' 8