בשדות פלנדריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
השיר בכתב יד

בשדות פלנדריה (אנגלית In Flanders Fields) הוא השיר הנודע ביותר שנכתב בזמן מלחמת העולם הראשונה[1].

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר נכתב ב-3 במאי 1915 על ידי רופא צבאי קנדי, סגן אלוף ג׳ון מק'קרי, לאחר שהיה עד למותו של חברו, סגן אלקסיס הלמר, יום לאחר שציין את יום הולדתו ה-22. השיר פורסם לראשונה ב-8 בדצמבר בכתב עת לונדוני.

מעמד[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר זוכה למעמד קאנוני בקנדה, בשל השתתפות חיילי קנדה במלחמת העולם הראשונה בחזית זו, והוא אחד הסמלים הלאומיים המרכזיים בתרבות הקנדית. הוא נקרא בעצרות ימי הזיכרון, ובבתי הספר הוא נלמד על-פה. הבית השלישי מושמט לעיתים, בעיקר בגרסאות הנלמדות בבתי הספר, עקב הרוח המלחמתית הנושבת ממנו. קטע מהשיר מודפס על גבי שטר 10 הדולרים הקנדיים. השיר נפוץ גם בבריטניה, כחלק מטקסי יום הזיכרון.

מילות השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשדות פלנדריה

In Flanders Fields

בשדות פלנדריה פורחים פרגים
בין הצלבים, טורים טורים,
מציינים את משכבנו; ובמרום
העפרונים, שרים באומץ, עפים
כמעט לא נשמעים בעד התותחים.

אנו המתים. מעט ימים חלפו
חיינו, חשנו שחר, ראינו זוהר שקיעות
אהבנו, נאהבנו, ועכשיו נשכב
בשדות פלנדריה

ריב את ריבנו באויבים:
לך ביד רפה מוסרים
הלפיד; שלך יהיה לשאת בגאון.
אם בנו המתים תבגוד
לא ננוח, אף שפרגים עולים
בשדות פלנדריה.

In Flanders fields the poppies blow
Between the crosses, row on row,
That mark our place; and in the sky
The larks, still bravely singing, fly
Scarce heard amid the guns below.

We are the dead. Short days ago
We lived, felt dawn, saw sunset glow,
Loved, and were loved, and now we lie
In Flanders fields.

Take up our quarrel with the foe:
To you from failing hands we throw
The torch; be yours to hold it high.
If ye break faith with us who die
We shall not sleep, though poppies grow
In Flanders fields.

תרגומים אחרים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בשדות פלנדריה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פול ראסל, המלחמה הגדולה והזיכרון המודרני, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 2000, ע׳ 248.