בשורות אפוקריפיות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בשורות אפוקריפיות הן סדרת בשורות בנצרות אשר מתארות את חיי ישו או השליחים; או את טבע האלוהות, אך אינן משתייכות לקאנון הנוצרי. לא כל פלג בנצרות מסכים על הכללתו של חיבור מסוים בקאנון או באפוקריפה. המונח "אפוקריפה" בא מיוונית (ἀπόκρυφα) ומתייחס לכתבים "גנוזים". כתבים אלה נחשבים לעתים קרובות כשימושיים מבחינה תאולוגית, אך לא כספרים אשר חוברו בהשראה אלוהית.

ניתן לחלק את הבשורות האפוקריפיות למספר סוגים: בשורות "ינקות" (כלומר, כאלה המתארות את הינקות והילדות של ישו); בשורות "יהודו-נוצריות" (כלומר, כאלו שחוברו בכתות יהודו-נוצריות); בשורות המספקות אלטרנטיבה לבשורות הקאנוניות מבחינת המידע שהן מתארות; בשורות שמתעדות היגדים של ישו; ובשורות המתארות את הפסיון של ישו. בנוסף, קיימות בשורות הרמוניות, המנסות לאחד את כל העדויות על ישו למקור אחד.

בין הבשורות האפוקריפיות:

  • הבשורה על פי פטרוס: בשורה זו משתייכת לתת-הקבוצה של בשורות הפסיון של ישו. היא חוברה, כפי הנראה, באמצע המאה ה-2, ולא נכנסה לקנון משום שנחשבה כדברי כפירה, וזאת מכמה סיבות הקשורות בתיאור השבוע האחרון בחייו של ישו. בבשורה זו נטען כי לאחר קימתו לתחייה, גופו של ישו רק נראה היה כגוף ממשי, ולא היה באמת כזה. טענה זו סותרת את עיקרי הדת הנוצרית, הקובעת כי תחייתו של ישו הייתה גשמית. החוקרים תמימי דעים למדי כי לא פטרוס עצמו חיבר את הבשורה, על אף התייחסויות בגוף ראשון שנועדו ליצור רושם זה. עותק מהבשורה, שנוצר במאה ה-8 ואשר נשמר בקברו של נזיר מצרי, התגלה בשנת 1886 בידי הארכאולוג אורבין בוריאנט (Bouriant).

בגלל דחיית הגנוסטיקה, סוברים חלק מן החוקרים כי בשורות בעלות נופך גנוסטי לא יכולות להיחשב כחלק מן האפוקריפה, שכן הן לא נחשבות ל"שימושיות" מבחינה תאולוגית על ידי הכנסיות בימינו. בין בשורות אלו ניתן למנות את :

  • הבשורה על פי מריה: עותק מבשורה זו, בן המאה ה-2 או המאה ה-3, המיוחסת למריה מגדלנה, התגלה בסוף המאה ה-19. חלק ניכר מבשורה זו מכיל דיאלוג בו השליחים מבקשים ומקבלים הנחיות ממריה מגדלנה. קיימת מחלוקת אם ניתן להכליל את החיבור כ"בשורה אפוקריפית", או שהוא ספר שאינו עוסק ישירות בישו, בשליחים וביסודות הנצרות כספרי הבשורה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]