בגידה (מעילה באמון)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ביחסים שבהם מתקיים אמון בין בני אדם, בגידה פירושה מעילה באמון זה, כלומר עשיית מעשה הנוגד את האמון שניתן בעושהו. המעילה באמון עשויה להיות הפרה של סעיף מפורש בחוזה שבין הצדדים, הפרה של תנאי מכללא בחוזה כזה, או פגיעה ביחסי אמון שאינם יחסים חוזיים. דוגמה: חבר בחבורת עבריינים, המסגיר את חבריו למשטרה, ייחשב כבוגד בהם. בוגד נודע, ששמו הפך לסמל לבגידה, הוא יהודה איש קריות, שהיה אחד משנים עשר השליחים המוזכרים בברית החדשה, ולפי הכתבים הנוצריים, בגד בישו ומסר אותו לידי השלטונות הרומאיים.

תלמיד בכיתה שדיווח למורה כי אחד מחבריו העתיק בבחינה, ייחשב לבוגד בעיני חבריו, ואולי אף בעיני כל הכיתה, ואילו המורה עשוי לשבחו על אומץ הלב להסגיר את ה"עבריין" ולהילחם על אכיפת החוקים והתקנות. היכן עובר הקו בין בגידה לצייתנות? אין לכך תשובה קטגורית.

בגידה ביו בני זוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגידה בזוגיות אין בהכרח שמשמעותה בגידה על ידי קיום יחסי מין עם אדם אחר מושג הבגידה יכול לכלול בתוכו נושאים אחרים כגון מעילה חמורה באימון שקיים בין בני זוג כמובן שהדוגמה הנפוצה ביותר תהיה קיום יחסי מין אך יש לייחס חשיבות להתחייבות שקיימת בין בני זוג שבאו בברית הנישואים ואי קיום התחייבויות אלו יוכל להיחשב כבגידה לדוגמה כשהבעל מכה את אשתו יחשב כבגידה באימון כשאישה תגיש תביעת שווא נגד בעלה גם זה יחשב כבגידה. למרות שמושג הבגידה בעיקרו מיוחס לבגידה במולדת שכמובן יכול לגרור השלכות חמורות בבגידה שיש בין בני זוג יש יכולת השפעה חמורה על הצד החש כניבגד הרפואה המתקדמת מיחסת אחוז גבוה ממחלת הסכיזופרניה לאדם החש נבגד במערכת הנישואים

בגידה במסגרת מערכת יחסים זוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בגידה (זוגיות)

לתשומת לב מיוחדת זוכה בגידה הנערכת במסגרת מערכת יחסים זוגית, שבה מצפים שני בני הזוג זה מזה לנאמנות, כלומר לא לקיים יחסים מקבילים עם בן זוג אחר. כאשר בני הזוג נשואים זה לזה, בגידה קרויה ניאוף, היא מהווה הפרה של חוזה הנישואים, ונחשבת לחטא חמור, עד כדי כך שבדתות שונות ואף בקודקסי חוקים קדומים עונשה מוות.‏[1] ניאוף לא יהווה בגידה אם נעשה בהסכמת בן הזוג, אך עדיין ייחשב לחטא דתי.

הקומדיה האלוהית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפואמה "הקומדיה האלוהית" שכתב דנטה אליגיירי בתחילת המאה ה-14, ונחשבת לפואמה השירית הגדולה ביותר בספרות האיטלקית, נחשבת הבגידה לחטא חמור ביותר. בגיהנום, המתואר ביצירה זו, נמצאים הבוגדים במעגל התשיעי, המחולק לארבעה אזורים:

  • האזור הראשון קרוי "קינה" (Caina) על שם קין, ובו מוחזקים הבוגדים בקרוביהם כשהם קפואים עד גובה המותניים.
  • האזור השני נקרא "אנטנורה" (Antenora), ובו נמצאים הבוגדים בעירם או בארצם כשהם קפואים עד גובה הכתפיים.
  • האזור השלישי הוא "טולומאה" (Tolomea), באזור זה קפואים הבוגדים באורחיהם כשהם שקועים בקרח עד עיניהם.
  • האזור הרביעי "יהודקה" (Giudecca), הוא המקום אליו נשלחים החוטאים הגדולים ביותר, הבוגדים באדוניהם, הם מוחזקים לנצח נצחים כשכל גופם שקוע במים הקפואים. במרכז האזור, שקוע עד מותניו בקרח לכוד השטן. דנטה מתאר את השטן כבעל שלושה ראשים (כניגוד לשילוש הקדוש), והוא אוכל לנצח את גופם של הבוגדים הנוראים ביותר ברוטוס וקסיוס שבגדו ביוליוס קיסר ואת ראשו של יהודה איש קריות.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו: ניאוף ו-לא תנאף.