ג'וסיה רויס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'וסיה רויס
Josiah Royce
לידה 20 בנובמבר 1855
גראס ואלי, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 בספטמבר 1916 (בגיל 60)
קיימברידג', ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות מאונט אובורן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת ג'ונס הופקינס, אוניברסיטת קליפורניה בברקלי עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט George Sylvester Morris עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
מונחה לדוקטורט נורברט וינר, קלארנס אירוינג לאויס, William Ernest Hocking, Henry M. Sheffer עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם הגליאניזם עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פילוסוף, היסטוריון, מרצה באוניברסיטה, סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Katharine Head Royce עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'וֹסֵיה רוֹיסאנגלית: Josiah Royce; 20 בנובמבר 185514 בספטמבר 1916) היה פילוסוף אמריקאי פרגמטי ואידיאליסט אובייקטיבי (אנ') ומייסד האידיאליזם האמריקאי. רעיונותיו הפילוסופיים כללו את השילוב בין פרגמטיזם ואידיאליזם, פילוסופיית הנאמנות שלו והגנתו על אבסולוטיזם.

"מילה לתקופה" (A Word for the Times) של רויס (1914) צוטט בנאום מצב האומה מ-1936 של פרנקלין דלאנו רוזוולט: "המין האנושי עובר כעת את אחד המשברים הגדולים שלו. רעיונות חדשים, נושאים חדשים - קריאה חדשה לגברים להמשיך במלאכת היושר, הצדקה, האומץ, הסבלנות והנאמנות. [...] למדתי, אהבתי, עבדתי, ללא לאות ובתקווה, להיות ראוי לדור שלי".

רויס הוא הפילוסוף האמריקאי הקלאסי היחיד שגם למד וכתב היסטוריה. יצירותיו ההיסטוריות התמקדו בעיקר במערב ארצות הברית.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רויס נולד ב-20 בנובמבר 1855 בגראס ואלי (אנ') בקליפורניה. בנם של ג'וסיה ושרה אלינור (בייליס) רויס, שמשפחותיהם היו מהגרים אנגלים ושחיפשו את מזלם בתנועת החלוצים האמריקאים מערבה ב-1849. בשנת 1875 קיבל .B.A מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי (שעברה מאוקלנד לברקלי במהלך לימודיו), שם קיבל מאוחר יותר משרה ללמד חיבור באנגלית, ספרות ורטוריקה.

בזמן שהותו באוניברסיטה, הוא למד עם ג'וזף לקונט (אנ'), פרופסור לגאולוגיה וידיעת הטבע ודובר בולט לאי הסתירה שבין האבולוציה לדת. בהספד שפורסם זמן קצר לאחר מותו של לקונט, תיאר רויס את השפעת משנתו של לקונט על התפתחותו שלו, וכתב: "הפלא שהתעורר כך היה, עבורי, תחילתה של הפילוסופיה" (עמוד 328). לאחר שלמד בגרמניה אצל הרמן לוצה (אנ'), הוא חזר לארצות הברית כדי לסיים את הדוקטורט שלו באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, שם הוענק לו אחד מארבעת הדוקטורטים הראשונים של המוסד, בפילוסופיה בשנת 1878. בג'ונס הופקינס לימד קורס על תולדות המחשבה הגרמנית, שהייתה "אחד מתחומי העניין העיקריים שלו" מכיוון שהוא היה מסוגל לתת את הדעת על הפילוסופיה של ההיסטוריה. לאחר ארבע שנים באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, הוא עבר לאוניברסיטת הארוורד ב-1882 כתחליף לוויליאם ג'יימס שיצא לשנת שבתון, שהיה ידידו ויריב פילוסופי של רויס. תפקידו של רויס בהרווארד נעשה קבוע ב-1884, והוא נשאר שם עד מותו ב-14 בספטמבר 1916.

רויס היה חבר נבחר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעים, באקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית ובחברה הפילוסופית האמריקאית.[1][2][3]

היסטוריוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רויס בולט מאוד בקרב הפילוסופים מכיוון שהוא היה הפילוסוף האמריקאי הגדול היחיד שבילה תקופה משמעותית בחייו בלימוד וכתיבת היסטוריה, במיוחד של מערב ארצות הברית. "כאחד מארבעת הענקים בפילוסופיה האמריקאית של זמנו […] רויס האפיל על עצמו כהיסטוריון, הן במוניטין והן בתפוקה" (פומרוי, 2). במהלך שלוש השנים הראשונות שלו בהרווארד, לימד רויס נושאים רבים ושונים כמו חיבור באנגלית, משפטים, פסיכולוגיה ופילוסופיה עבור פרופסורים אחרים. אף על פי שבסופו של דבר התמקד בכתיבת פילוסופיה, הבחרות המוקדמת שלו התאפיינה בתחומי עניין רחבים, שבמהלכם כתב רומן, חקר תופעות פארא-נורמליות (כספקן), ופרסם נפח משמעותי של ביקורת ספרותית. רק כהיסטוריון ופילוסוף הוא הצטיין. אולם רויס התפרש ליותר מדי תחומים, ובשנת 1888 סבל מהתמוטטות עצבים שחייבה אותו ליטול חופשה מתפקידיו.

ספרו של ג'ון קלנדנינג משנת 1999 הוא הביוגרפיה הסטנדרטית של רויס.[4] ניתן למצוא הערות אוטוביוגרפיות של רויס במחקרו של אופנהיים.[5] בשנת 1883 פנתה אל רויס חברת הוצאה לאור שביקשה ממנו לכתוב את תולדות המדינה של קליפורניה, "לאור מצבו הלא מובטח בהרווארד ורצונו להמשיך בעבודה הפילוסופית שלשמה הגיע מזרחה, רויס מצא את האפשרות אטרקטיבית [ …]. הוא כתב לחבר שהוא 'מתפתה לכסף'".[6] רויס ראה במשימה פרויקט צדדי, שהוא יכול להשתמש בו כדי למלא את זמנו הפנוי. ב-1891 הגיעה קריירת הכתיבה ההיסטורית שלו לסיומה, אך לא לפני שפרסם מספר סקירות על הכרכים ההיסטוריים של קליפורניה, ומאמרים בכתבי עת כדי להשלים את ההיסטוריה שלו.

פילוסופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים שבין 1882 ל-1895 ביססו את רויס כאחד הפילוסופים האמריקאים הבולטים ביותר. פרסום שלו ב-1885 של "ההיבט הדתי של הפילוסופיה" וב-1892 של "רוח הפילוסופיה המודרנית", שניהם מבוססים על הרצאות בהרווארד, הבטיחו את מקומו בעולם הפילוסופיה. הראשונים שבהם הכילו הוכחה חדשה לקיומו של אלוהים המבוססת על המציאות של טעות. כל הטעויות נשפטות כשגויות בהשוואה לאמת מוחלטת כלשהי, טען רויס, ועלינו להאמין בעצמנו כבלתי מסוגלים לטעות או לקבל שאפילו השגיאות שלנו הן עדות לעולם של אמת. לאחר שהבהיר שהאידיאליזם תלוי בהנחות ומתקדם באופן היפותטי, רויס מגן על הצורך בהתייחסות אובייקטיבית של הרעיונות שלנו למכלול אוניברסלי שבתוכו הם שייכים, שכן ללא הנחות אלו, "הן החיים המעשיים והן התוצאות הנפוצות ביותר של התיאוריה, מתוך ההתרשמות הפשוטה ביותר לאמונות היקרות ביותר, יהיו עבור רובנו, אם לא כולנו, בלתי אפשרית לחלוטין" ("ההיבט הדתי של הפילוסופיה", עמ' 324).

ההצדקה להנחות אידיאליסטיות היא מעשית (נקודה שרויס חזר והעלה בבגרותו, מקבל את התווית של פרגמטיסט בעצמו), אם היא אימצה את החיים המעשיים כקו מנחה וקובעת את ערכם של רעיונות פילוסופיים. רויס קיבל את העובדה שלא היה ולא יכול היה להציע תיאור שלם או משביע רצון של "היחס של המוחות האינדיבידואלים למוח חובק הכל", אך הוא דוחף קדימה למרות קושי זה להציע את התיאור הטוב ביותר שהוא יכול לנהל. עמדה זו מכונה בפי הפילוסופים של דורו פליביליזם, וניתן לייחס את האימוץ שלה על ידי רויס להשפעתם של צ'ארלס סנדרס פרס ווויליאם ג'יימס.

רויס גם מגן על דעה שלימים נקראה פרסונליזם (אנ') - כלומר, "היחס המעורפל של הפרטים המודעים למחשבה האוניברסלית... יוכרע במובן של הכללתם, כמרכיבים במחשבה האוניברסלית. הם אמנם לא יהפכו ל'דברים בחלום' של אף אדם אחר מלבדם, אבל כל המציאות שלהם, בדיוק כפי שהיא בהם, תימצא כלא יותר משבריר של מציאות עליונה. מציאות זו לא תהיה כוח, והיא גם לא תייצר את הפרטים על ידי חלימה עליהם, אלא היא תשלים את הקיום שאין בהם, כיצורים נפרדים, השלמות רציונלית”. זוהי השערה בלתי נמנעת, סבר רויס, וההיבט המוסרי והדתי שלה מצביע על קיומו של מוחלט.

לוגיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רויס השפיע על אסכולת הלוגיקה של הרווארד, האלגברה הבוליאנית ועל יסודות המתמטיקה (אנ'). הלוגיקה שלו, פילוסופיה של הלוגיקה (אנ') ופילוסופיית המתמטיקה שלו הושפעו מצ'ארלס פרס ואלפרד קמפ (אנ').

סטודנטים שלמדו לוגיקה מרויס כוללים את קלרנס אירווינג לואיס (אנ'), שהפך לחלוץ הלוגיקה המודלית, אדוארד ורמילי הנטינגטון (אנ'), הראשון שעשה שקבע אקסיומות של האלגברה הבוליאנית, והנרי מ. שפר (אנ'), הידוע בשל הפעולה הבוליאנית על שמו. רבים מכתביו של רויס על לוגיקה ומתמטיקה הם ביקורתיים כלפי הלוגיקה של פרינקיפיה מתמטיקה, מאת ברטראנד ראסל ואלפרד נורת' וייטהד, וניתן לקרוא אותם כחלופה לגישתם. רבים מכתביו על לוגיקה והשיטה המדעית, יצאו לאור בקובצי הרצאותיו שפורסמו בשנים 1951 ו-1961).

פסיכולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפילוסופיה של רויס לגבי האדם כתוצר של יחסי הגומלין בין האגו האישי והאחר החברתי הניחה את היסודות לכתביו של ג'ורג' הרברט מיד.[7]

רויס ראה בעצמי תוצר של תהליך של אינטראקציה חברתית. רויס כתב: "במקור, אם כן, האגו האמפירי הוא משני לחוויות החברתיות שלנו. בחיים החברתיים המילוליים, האגו ידוע תמיד בניגוד לאלטר".[8]

הוא גם חשב שהעצמי החברתי עלול לחלות בעצמו, ורואה באשליות של הוד או רדיפה עיוותים של התודעה העצמית היומיומית, עם הדאגה שלו למעמדו החברתי ולמקומו המשתקף בעולם.

ספריית גראס ואלי סניף רויס

ארווינג גופמן חשב שעבודתו החלוצית משנת 1895 על העיוותים בחוש הסובייקטיבי של העצמי המתרחשים בגרנדיוזיות של המאניה הייתה ללא מתחרים, גם כעבור שלושת רבעי מאה.[9]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Auxier, Randall, ed., 2000. Critical Responses to Josiah Royce, 1885–1916, 3 vols. Thoemmes Press.
  • -----, 2013. Time, Will, and Purpose: Living Ideas from the Philosophy of Josiah Royce. Open Court Publishing Company.
  • Buranelli, Vincent, 1964. Josiah Royce. Twayne Publishers.
  • Clendenning, John, 1999. The Life and Thought of Josiah Royce. Vanderbilt University Press.
  • Cotton, J. Harry, 1954. Royce on the Human Self. Harvard University Press.
  • Curry, Tommy J., 2018. Another white Man's Burden: Josiah Royce's Quest for a Philosophy a white Racial Empire. SUNY Press.
  • Foust, Mathew A., 2012. Loyalty to Loyalty: Josiah Royce and the Genuine Moral Life. Fordham University Press.
  • Fuss, Peter, 1965. The Moral Philosophy of Josiah Royce. Harvard University Press.
  • Hine, Robert V., 1992. Josiah Royce: From Grass Valley to Harvard. University of Oklahoma Press.
  • Kegley, Jacquelyn Ann K., 1997. Genuine Individuals and Genuine Communities: A Roycean Public Philosophy. Vanderbilt University Press.
  • -----, 2008. Josiah Royce in Focus. Indiana University Press.
  • Kuklick, Bruce, 1985. Josiah Royce: An Intellectual Biography. Hackett.
  • Marcel, Gabriel, 1956. Royce's Metaphysics. Henry Regnery Company.
  • Oppenheim, Frank M., 1980. Royce's Voyage Down Under: A Voyage of the Mind. University of Kentucky Press.
  • -----, 1987. Royce's Mature Philosophy of Religion. University of Notre Dame Press.
  • -----, 1993. Royce's Mature Ethics. University of Notre Dame Press.
  • -----, 2005. Reverence for the Relations of Life: Re-imagining Pragmatism via Josiah Royce's Interactions with Peirce, James, and Dewey. University of Notre Dame Press.
  • Parker, Kelly A. and Krzysztof Piotr Skowronski, eds., 2012. Josiah Royce for the Twenty-First Century. Lexington Books.
  • Singh, Bhagwan B., 1973. The Self and the World in the Philosophy of Josiah Royce. Charles C. Thomas.
  • Smith, John E., 1950. Royce's Social Infinite. Liberal Arts Press.
  • Trotter, Griffin, 1997. The Loyal Physician: Roycean Ethics and the Practice of Medicine. Vanderbilt University Press.
  • -----, 2001. On Royce. Wadsworth.
  • Tunstall, Dwayne A., 2009. Yes, But Not Quite: Encountering Josiah Royce's Ethico-Religious Insight. Fordham University Press.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'וסיה רויס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Josiah Royce". American Academy of Arts & Sciences. 2023-02-09.
  2. ^ "Josiah Royce". www.nasonline.org.
  3. ^ "APS Member History". search.amphilsoc.org.
  4. ^ Clendenning, J. (1999). The Life and Thought of Josiah Royce (2nd ed.). Nashville: Vanderbilt University Press. ISBN 0-8265-1312-3.
  5. ^ Oppenheim, F. M. (1980). Royce's Voyage Down Under: A Journey of the Mind. University Press of Kentucky. ISBN 0-8131-1394-6.
  6. ^ Earl Pomeroy, Josiah Royce, Historian in Quest of Community
  7. ^ Josiah Royce, Self-Consciousness, Social Consciousness, and Nature. II
  8. ^ Ellenberger, Henri (1970). The Discovery of the Unconscious. New York: Basic Books. p. 404
  9. ^ Goffman, Erving (1972). Relations in Public. New York: Harper & Row. p. 413n. ISBN 0-06-090276-0.