ג'ורג'יה (BB-15)
 | |
| USS ג'ורג'יה מפליגה בניסויי מהירות ב-13 ביוני 1906 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי |
 צי ארצות הברית |
| סדרה | אוניות המערכה מסדרת וירג'יניה |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה |
Bath Iron Works  |
| תחילת הבנייה | 31 באוגוסט 1901 |
| הושקה | 11 באוקטובר 1904 |
| תקופת הפעילות | 24 בספטמבר 1906 – 15 ביולי 1920 (13 שנים) |
| אחריתה | נמכרה לגריטה ב-10 בנובמבר 1923 |
| מלחמות וקרבות |
מלחמת העולם הראשונה |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 15,188 טון, מקסימלי: 16,352 טון |
| אורך | 134 מטר |
| רוחב | 23 מטר |
| שוקע | 7 מטר |
| מהירות | 19 קשרים |
| גודל הצוות | 812 קצינים ומלחים |
| טווח שיוט | 9,000 ק"מ במהירות 10 קשר |
| הנעה | 12 דוודים המזינים 2 מנועי קיטור תלת-דרגתיים בהספק 19,000 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 2 מדחפים |
| שריון |
חגורת שריון: 6–11 אינץ' (152–279 מ"מ) ברבטות: 10 אינץ' (254 מ"מ) צריחים: 12 אינץ' (305 מ"מ) מגדל הניווט: 9 אינץ' (229 מ"מ) |
| חימוש |
4 תותחי 12 אינץ' (305 מ"מ) 8 תותחי 8 אינץ' (203 מ"מ) 12 תותחי 6 אינץ' (152 מ"מ) 12 תותחי 3 אינץ' (76 מ"מ) 12 תותחי 3 פאונד 47 מ"מ (1.9 אינץ') 4 צינורות טורפדו 21 אינץ' (533 מ"מ) |
  | |
אוניית המערכה ג'ורג'יה (BB-15) הייתה השלישית מבין חמש אוניות המערכה מסדרת וירג'יניה שנבנו עבור צי ארצות הברית. היא נבנתה על ידי מפעלי ברזל באת' במיין, השדרית שלה הונחה באוגוסט 1901, היא הושקה באוקטובר 1904 ונכנסה לשירות בצי בספטמבר 1906. האונייה הייתה חמושה בסוללה התקפית של ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מילימטרים) ושמונה תותחי 8 אינץ' (203 מילימטרים), והייתה מסוגלת למהירות מרבית של 19 קשרים (35 קמ"ש).
ג'ורג'יה בילתה את רוב הקריירה שלה בצי האטלנטי. בשנת 1907, היא השתתפה בתערוכת ג'יימסטאון וסבלה מפיצוץ בצריח האחורי שלה של תותחי ה-8 אינץ' שהרג או פצע 21 אנשי צוות. בסוף השנה הצטרפה לצי הלבן הגדול להקפת כדור הארץ, שהסתיימה בתחילת 1909. אימונים בזמן שלום נמשכו במשך חמש השנים הבאות, ובשנת 1914 היא שייטה במימי מקסיקו כדי להגן על האינטרסים האמריקאיים במהלך המהפכה המקסיקנית. בתחילת 1916 הוצאה האונייה משימוש זמנית.
כאשר ארצות הברית נכנסה למלחמת העולם הראשונה באפריל 1917, הוטל על האונייה להכשיר טירונים ימיים לצי המתרחב בזמן המלחמה. החל מספטמבר 1918 היא שימשה כאוניית ליווי לשיירות. הנפגעים היחידים שלה במהלך המלחמה היו עקב מחלות, תוצאה של תנאים גרועים וצפיפות קשה על סיפון האונייה. ג'ורג'יה שימשה להובלת חיילים אמריקאים חזרה מצרפת בשנים 1918–1919, ובשנה שלאחר מכן היא הועברה לצי האוקיינוס השקט, שם שימשה כאוניית הדגל של הפלגה השנייה, השייטת הראשונה. הסכם הצי של וושינגטון, שנחתם ב-1922, קטע את הקריירה של האונייה, שכן הוא חייב ירידה חמורה בכוח הימי. ג'ורג'יה נמכרה בהתאם לגרוטאות בנובמבר 1923.
תכנון[עריכת קוד מקור | עריכה]
עבודת העיצוב על סדרת וירג'יניה החלה בשנת 1899, לאחר ניצחון ארצות הברית במלחמת ארצות הברית–ספרד, אשר הוכיחה את הצורך באוניות מערכה לים הפתוח המתאימות למבצעים בחו"ל, ופתרה סוף סוף את הוויכוח בין תומכי הסוג הזה לבין אלו אשר העדיפו אוניות עם לוח חופשי נמוך להגנה על החוף. המתכננים כללו סידור מרוכז של התותחים הראשיים וחלק מהתותחים המשניים, מה שהוכיח את עצמו כאכזבה משמעותית בשירות, שכן ירי של כל אחד ממערכות התותחים הפריע לאחרות, והאט את קצב האש.
ג'ורג'יה הייתה באורך כולל של 441 רגל 3 אינץ' (134.49 מטרים), רוחב של 76 רגל 3 אינץ' (23.24 מטרים) ושוקע של 23 רגל 9 אינץ' (7.24 מטרים). הדחק האונייה היה 14,948 טונות ארוכות (15,188 טונות) בתפוסה סטנדרטית ועד 16,094 טונות ארוכות (16,352 טונות) במעמס מלא. האונייה הונעה על ידי מנועי קיטור תלת דרגתיים עם שני מדחפים, בדירוג של 19,000 כוחות סוס (14,000 קילוואט), עם קיטור המסופק על ידי שנים עשר דוודי Babcock & Wilcox המופעלים בפחם. מערכת ההנעה העניקה של 19 קשרים (35 קמ"ש). כפי שנבנתה, הותקנו לה תרנים צבאיים כבדים, אך אלה הוחלפו במהירות בתרני כלוב ב-1909. היה לה צוות של 812 קצינים ומלחים.
האונייה הייתה חמושה בסוללה ראשית של ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מ"מ) /40 קליבר Mark 4 בשני צריחי תותחים תאומים על קו האמצע, מקדימה ומאחורה. הסוללה המשנית כללה שמונה תותחי 8 אינץ' (203 מ"מ) /45 קליבר ו-12 תותחי 6 אינץ' (152 מ"מ) /50 קליבר. תותחי ה-8 אינץ' היו מורכבים בארבעה צריחים תאומים; שניים מהם הוצבו על גבי צריחי הסוללה הראשיים, כאשר שני הצריחים האחרים לצד הארובה הקדמית. תותחי ה-6 אינץ' הונחו בקזמטים בגוף האונייה. להגנה מטווח קרוב נגד סירות טורפדו, היא נשאה 12 תותחי 3 אינץ' (76 מ"מ) /50 קליבר המורכבים בקזמטים לאורך דופן הגוף ו-12 תותחי 3 פאונד. היא גם נשאה שני תותחי 1 פאונד. כפי שהיה סטנדרטי עבור אוניות ראשה באותה התקופה, רוד איילנד נשאה ארבעה צינורות טורפדו בקוטר 21 אינץ' (533 מ"מ), שקועים בגוף שלה בצד הרוחב.
חגורת השריון הראשית של ג'ורג'יה הייתה בעובי 11 אינץ' (279 מילימטרים) מעל מחסני התחמושת וחללי המכונות ובעובי 6 אינץ' (152 מילימטרים) במקום אחר. חזיתות צריחי תותחי הסוללה הראשיים (והצריחים המשניים מעליהם) היו בעובי 12 אינץ' (305 מילימטרים). כל צריח נשען על ברבטות תומכות שהיו מוגנות עם חיפוי שריון בעובי 10 אינץ' (254 מילימטרים). למגדל הניווט היו דפנות בעובי 9 אינץ' (229 מילימטרים).
היסטוריית שירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קריירה מוקדמת והצי הלבן הגדול[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ורג'יה הונחה ב-31 באוגוסט 1901 במפעל ברזל באת' במיין. היא הושקה ב-11 באוקטובר 1904, ולאחר מכן החלו עבודות האבזור. האונייה הוכנסה לשירות בצי ב-24 בספטמבר 1906. ג'ורג'יה ערכה שיוט ניסויים לאחר השלמת עבודת האבזור, לפני שהצטרפה לפלגה השנייה, השייטת הראשונה של הצי האטלנטי. היא יצאה מהמפטון רודס ב-26 במרץ 1907 כדי להצטרף לשאר הצי במפרץ גואנטנמו, קובה; שם ערכו האוניות אימוני ירי. לאחר מכן, ג'ורג'יה הפליגה למספנת הצי בבוסטון לצורך תיקונים לפני שהשתתפה בתערוכת ג'יימסטאון, אשר ציינה את יום השנה ה-300 לייסוד המושבה ג'יימסטאון. צי בינלאומי שכלל ספינות מלחמה בריטיות, צרפתיות, גרמניות, יפניות ואוסטרו-הונגריות הצטרף לצי האמריקני באירוע.
ב-10 ביוני, האונייה השתתפה בסקירה ימית עבור הנשיא תאודור רוזוולט. יומיים לאחר מכן, היא יצאה לאימון מטרה במפרץ כף קוד, והגיעה ב-15 ביוני. מטען הודף התפוצץ בצריח האחורי שלה של תותחי ה-8 אינץ' ב-15 ביולי, הרג עשרה קצינים ומלחים ופצע עוד אחד עשר. מאוחר יותר באותה שנה, האונייה השתתפה בתמרוני צי באוקיינוס האטלנטי, וב-24 בספטמבר היא נכנסה למבדוק יבש במספנת הצי של פילדלפיה לצורך שיפוץ.
ג'ורג'יה הצטרפה לצי הלבן הגדול ב-16 בדצמבר 1907, כאשר הם עזבו את המפטון רודס כדי להתחיל בהקפת כדור הארץ. השייט של הצי הלבן הגדול נתפס כדרך להפגין כוח צבאי אמריקאי, במיוחד כלפי יפן. המתיחות החלה לעלות בין ארצות הברית ליפן לאחר ניצחונה של האחרונה במלחמת רוסיה–יפן ב-1905, במיוחד בשל התנגדות גזענית להגירה היפנית לארצות הברית. העיתונות בשתי המדינות החלה לקרוא למלחמה, ורוזוולט קיווה להשתמש בהפגנת הכוח הימי כדי להרתיע את התוקפנות היפנית. הצי שייט דרומה לאיים הקריביים ולאחר מכן לדרום אמריקה, וערך עצירות בפורט אוף ספיין, ריו דה ז'ניירו, פונטה ארנס וולפראיסו, בין ערים אחרות. לאחר הגעתו למקסיקו במרץ 1908, הצי בילה שלושה שבועות באימון ירי. לאחר מכן חידש הצי את מסעו במעלה חוף האוקיינוס השקט של אמריקה, ועצר בסן פרנסיסקו ובסיאטל לפני שחצה את האוקיינוס השקט לאוסטרליה, ועצר בדרך בהוואי. העצירות בדרום האוקיינוס השקט כללו את מלבורן, סידני ואוקלנד.
לאחר שעזב את אוסטרליה, פנה הצי צפונה לפיליפינים, ועצר במנילה, לפני שהמשיך ליפן שם נערך טקס קבלת פנים ביוקוהמה. לאחר מכן ערך הצי שלושה שבועות של תרגילים במפרץ סוביק בפיליפינים בנובמבר. האוניות חלפו על פני סינגפור ב-6 בדצמבר ונכנסו לאוקיינוס ההודי; הם הטעינו פחם בקולומבו לפני שהמשיכו לתעלת סואץ והטעינו שוב פחם בפורט סעיד, מצרים. הצי ביקר במספר נמלים ים תיכונים לפני שעצר בגיברלטר, שם צי בינלאומי של ספינות מלחמה בריטיות, רוסיות, צרפתיות והולנדיות קיבל את פני האמריקנים. לאחר מכן חצו האוניות את האוקיינוס האטלנטי כדי לחזור להמפטון רודס ב-22 בפברואר 1909, לאחר שעברו 46,729 מיילים ימיים (86,542 ק"מ). שם ערכו סקירה ימית עבור תאודור רוזוולט.
1910–1923[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך השנה וחצי שלאחר מכן ערכה ג'ורג'יה שגרה בזמן שלום של תרגילי אימונים ותרגילי ירי. ב-2 בנובמבר 1910, היא השתתפה בסקירה ימית עבור הנשיא ויליאם הווארד טאפט כהכנה לשייט למערב אירופה עם הצי האטלנטי. האוניות עצרו בצרפת ובבריטניה, וניהלו תמרונים נרחבים במהלך השייט. ג'ורג'יה ושאר הצי הגיעו בחזרה למפרץ גואנטנמו ב-13 במרץ 1911. היא חזרה לשגרת האימונים שלה בזמן שלום במשך השנתיים הבאות. ב-5 ביוני 1913, היא ערכה שייט הכשרה לצוערים מהאקדמיה הימית של ארצות הברית, ואחריו שיפוץ במספנת הצי בבוסטון. בתחילת ינואר היא נפרסה למים של מקסיקו כדי להגן על האינטרסים האמריקאיים במדינה במהלך המהפכה המקסיקנית. היא נשארה שם מ-14 בינואר 1914 עד מרץ, אז חזרה לנורפוק לזמן קצר. האונייה חזרה לשייט מול מקסיקו במהלך הקיץ, ומאוגוסט עד אוקטובר היא פעלה במימי האיטי כדי להגן על האמריקאים במדינה, שגם היא חוותה אי שקט פנימי.
לאחר מכן, האונייה נכנסה למבדוק היבש לצורך שיפוץ, לפני שחזרה למימי קובה לתמרונים עם הצי. היא הגיעה לשם ב-25 בפברואר 1915. את שאר השנה היא בילתה באימונים עם הצי האטלנטי. שיפוץ נוסף, במספנת הצי בבוסטון, מ-20 בינואר עד סוף ינואר 1916. ב-27 בינואר, ג'ורג'יה הושבתה זמנית. עם הכרזת המלחמה של ארצות הברית נגד גרמניה ב-6 באפריל 1917, הופעלה הספינה לשירות במהלך מלחמת העולם הראשונה. היא שובצה לפלגה השלישית, כוח אוניות המערכה, שבסיסה בנהר יורק, וירג'יניה. היא בילתה את רוב תקופת המלחמה באימון תותחים עבור הצי המתרחב במהירות בזמן המלחמה ובביצוע אימונים טקטיים. במהלך תקופה זו, היו באונייה לעיתים קרובות יותר מאלף איש על סיפון האונייה, למרות העובדה שהיו לה מקומות לינה עבור 750 בלבד. מפקד האונייה דאז, קפטן סאמנר קיטל, העלה חששות לגבי תנאי הצפיפות על סיפון האונייה.
מספטמבר 1918 ועד סוף הסכסוך, ג'ורג'יה שובצה לכוח השייט האטלנטי כאוניית ליווי שיירות. המבצע הראשון של האונייה היה עם שיירת ספינת כוחות 67, שיצאה מניו יורק ב-23 בספטמבר; שאר אוניות הליווי כללו את הסיירות המשוריינות קרוליינה הצפונית ומונטנה ואת המשחתת ראת'בארן. ג'ורג'יה נאלצה לקחת 525 טונות ארוכות (533 טונות) של פחם בנוסף למלאי הרגיל שלה, מה שפגע משמעותית במאפייני השמירה על הים שלה. לפיכך, היה צורך להקטין את האונייה כדי לצמצם הצפות מים סוערים, מה שהביא להאצת התפשטות המחלות. במהלך השיט, הצוות סבל מ-120 מקרים של שפעת ו-14 מקרים של דלקת ריאות; 7 אנשי צוות מתו ממחלה. גם עם הפחם הנוסף, לא היה לאוניה מספיק דלק כדי להגיע לנקודת היציאה והיא נאלצה להתנתק מהשיירה כדי לחזור לנמל. גרמניה חתמה על שביתת נשק עם מדינות ההסכמה, וסיימה את המלחמה ב-11 בנובמבר. ב-10 בדצמבר, האונייה צוידה לשמש כאוניית תובלה להובלת חיילים אמריקאים חזרה מצרפת. משימה זו כללה את העברת האונייה לכוח הסיירת וההובלה. היא ביצעה חמש הפלגות בין דצמבר 1918 ליוני 1919, וסחבה כמעט 6,000 חיילים בסך הכל. המסע הראשון, שנעשה יחד עם אוניית המערכה קנזס, הגיע לברסט, צרפת ב-22 בדצמבר 1918.
ג'ורג'יה הועברה לצי האוקיינוס השקט זמן קצר לאחר מכן, ויצאה מבוסטון ב-16 ביולי 1919. היא עברה את תעלת פנמה והגיעה לסן דייגו, שם הפכה לאוניית הדגל של הפלגה השנייה, השייטת הראשונה. האונייה הפליגה למספנת הצי מארה איילנד לתחזוקה תקופתית ב-20 בספטמבר. האונייה נשארה שם עד 15 ביולי 1920 כאשר היא הושבתה. על פי תנאי הסכם הצי של וושינגטון משנת 1922, האונייה נמכרה לגריטה ב-1 בנובמבר 1923 ולאחר מכן נגרטה. האונייה נמחקה רשמית מרשימות הצי ב-10 בנובמבר. פעמון האונייה ודמות נשר נשמרים בחיל הכשרת קציני מילואים במכון הטכנולוגי של ג'ורג'יה.
