לדלג לתוכן

ג'ים אובראיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ים אובראיין
Jim O'Brien
לידה 11 בפברואר 1952 (בן 72)
פילדלפיה, פנסילבניה, ארצות הברית
עמדה מאמן
גובה 1.83 מטרים
מכללה אוניברסיטת סנט ג'וזף
דראפט לא נבחר, 1974
קבוצות כמאמן
1974–1975
1975–1976
1976–1977
1977–1978
1978–1982
1982–1987
1987–1989
1989–1994
1994–1997
1997–2001
2001–2004
2004–2005
2007–2011
2012–2013
2016–2018
אוניברסיטת וילינג (עוזר)
אוניברסיטת פמברוק (עוזר)
אוניברסיטת מרילנד (עוזר)
אוניברסיטת סנט ג'וזף (עוזר)
אוניברסיטת אורגון (עוזר)
אוניברסיטת וילינג
ניו יורק ניקס (עוזר)
אוניברסיטת דייטון
אוניברסיטת קנטקי (עוזר)
בוסטון סלטיקס (עוזר)
בוסטון סלטיקס
פילדלפיה 76'
אינדיאנה פייסרס
דאלאס מאבריקס
פילדלפיה 76'

ג'יימס פרנסיס אקסבייר "ג'ים" אובראייןאנגלית: James Francis Xavier "Jim" O'Brien; נולד ב-11 בפברואר 1952) הוא מאמן כדורסל אמריקאי. שימש בעברו כמאמן הראשי של קבוצות ליגת ה-NBA בוסטון סלטיקס (2001–2004), פילדלפיה 76' (2004–2005) ואינדיאנה פייסרס (2007–2011).[1]

נשוי לבתו של המאמן חבר היכל התהילה של הכדורסל, ג'ק רמזי.[2]

קריירת מכללות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אובראיין נולד וגדל בפילדלפיה שבפנסילבניה, ובין השנים 1970–1974 למד באוניברסיטת סנט ג'וזף אשר בפילדלפיה. בשלוש עונותיו בקבוצת הכדורסל של האוניברסיטה קלע 8.1 נקודות בממוצע למשחק, תחת המאמן ג'ק מקיני.[3]

קריירת אימון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליגת המכללות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שלא נבחר על ידי אף קבוצה בדראפט ה-NBA‏ 1974, פתח אובראיין בקריירת אימון. בין השנים 1974–1982 שימש כעוזר מאמן בקבוצות הכדורסל של אוניברסיטת וילינג, אוניברסיטת פמברוק, אוניברסיטת מרילנד, אוניברסיטת סנט ג'וזף ואוניברסיטת אורגון. בין השנים 1982–1987 היה המאמן הראשי של אוניברסיטת וילינג, אשר השתתפה בליגת המכללות השנייה (NCAA Division II).[2]

לאחר שנתיים כעוזר מאמן בניו יורק ניקס, תחת המאמן הראשי ריק פיטינו, מונה בשנת 1989 למאמן קבוצת אוניברסיטת דייטון מליגת המכללות הבכירה. ב-5 עונותיו בתפקיד רשמו ה"פליירס" מאזן כולל של 61 ניצחונות ו-87 הפסדים.[4]

בין השנים 1994–1997 חזר לשמש כעוזרו של פיטינו, הפעם בקבוצת אוניברסיטת קנטקי.[2] בעונת 1995/1996 זכתה קנטקי באליפות טורניר אליפות המכללות, בהובלתם של השחקנים טוני דלק, אנטואן ווקר, דרק אנדרסון ורון מרסר.[5]

בקיץ 1997 עבר אובראיין לצוות האימון של בוסטון סלטיקס, יחד עם ריק פיטינו אשר מונה למאמן הקבוצה. בינואר 2001, כאשר עמד מאזן הסלטיקס בעונת 2000/2001 על 12 ניצחונות ו-22 הפסדים, התפטר פיטינו, ואובראיין תפס את מקומו כמאמן הראשי.[6] בעונת 2001/2002 הוביל את בוסטון להשתתפותה הראשונה מזה 7 שנים בפלייאוף ה-NBA, בו העפילה עד לגמר האזור המזרחי, הודות ליכולת טובה של השחקנים פול פירס ואנטואן ווקר. בעונה העוקבת העפילו הסלטיקס פעם נוספת לשלב הפלייאוף, אולם הודחו על ידי ניו ג'רזי נטס בחצי גמר המזרח. בינואר 2004, לאחר כ-3 שנים בתפקיד, התפטר אובראיין מאימון הקבוצה, בשל חיכוכים על הג'נרל מנג'ר דני איינג'.[7] לאורך התקופה רשמו הסלטיקס מאזן כולל של 139 ניצחונות ו-119 הפסדים.[1]

לקראת עונת 2004/2005 מונה למאמן הראשי של פילדלפיה 76', במקומו של המאמן הזמני כריס פורד. בעונתו היחידה בקבוצה רשמה פילדלפיה מאזן חיובי 43–39, בהובלתו של "מלך הסלים" אלן אייברסון, והודחה בסיבוב הראשון של הפלייאוף. בסיום העונה פוטר מתפקידו, והוחלף על ידי מוריס צ'יקס.[8]

ביוני 2007 החליף את ריק קרלייל כמאמן הראשי של אינדיאנה פייסרס.[9] בכל 3 עונותיו הראשונות השיגה אינדיאנה בין 32 ל-36 ניצחונות בעונה, ובשלושתן נותרה מחוץ לפלייאוף. בינואר 2011, כאשר עמד מאזן הקבוצה בעונת 2010/2011 על 17 ניצחונות ו-27 הפסדים, פוטר על ידי לארי בירד, ובמקומו מונה פרנק ווגל למאמן הפייסרס.[10]

בעונת 2012/2013 שימש אובראיין כעוזרו של קרלייל בדאלאס מאבריקס, ובין השנים 2016–2018 היה עוזרו של ברט בראון בפילדלפיה 76'.[1]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]