בוסטון סלטיקס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בוסטון סלטיקס
Boston Celtics
לוגו המועדון
מידע כללי
שנת ייסוד 1946
מדינה ארצות הבריתFlag of the United States.svg  ארצות הברית
אולם ביתי טי די גארדן (18,624 מושבים)

בוסטון, מסצ'וסטס, ארצות הברית

ליגה ליגת ה-NBA
אזור האזור המזרחי
בית הבית האטלנטי
מנכ"ל דני איינג'
מאמן בראד סטיבנס
צבעי תלבושת לבן, ירוק ושחור
תארים
אליפויות ליגה‏ 17
1957, 1959, 1960, 1961, 1962, 1963, 1964, 1965, 1966, 1968, 1969, 1974, 1976, 1981, 1984, 1986, 2008
אליפויות אזוריות‏ 21
1957, 1958, 1959, 1960, 1961, 1962, 1963, 1964, 1965, 1966, 1968, 1969, 1974, 1976, 1981, 1984, 1985, 1986, 1987, 2008, 2010
תלבושת
מדי בית וחוץ של בוסטון סלטיקס
Kit body basket in white.png
תלבושת מדי בית
Kit shorts blanksides2.png
צבעי הקבוצה
מדי בית
Kit body basket with white.png
תלבושת מדי חוץ
Kit shorts whitesides.png
צבעי הקבוצה
מדי חוץ
אתר הקבוצה
ביל ראסל, מהשחקנים הבולטים של הסלטיקס בשושלת האליפויות

בוסטון סלטיקסאנגלית: Boston Celtics) היא קבוצת כדורסל אמריקאית המשחקת בליגת ה-NBA מהעיר בוסטון, והיא אחת משתי הקבוצות שנותרו עם הקמת ה-NBA ונשארו במיקומן המקורי (השנייה היא ניו יורק ניקס). הסלטיקס היא הקבוצה המעוטרת ביותר ב-NBA עם 17 אליפויות ו-4 סגנויות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1946-1969: הבנייה ושושלת האליפויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבוצה הוקמה ב-1946 ושיחקה בשלוש עונותיה הראשונות בליגת ה-BAA שהיא ליגת האב של ה-NBA. ב-1949 ליגת ה-BAA אוחדה עם ליגת ה-NBL הוותיקה אך החלשה יותר והוקמה ליגת ה-NBA. בדראפט 1950 הפכו הסלטיקס לקבוצה הראשונה שבחרה בדראפט שחקן אפרו אמריקאי, צ'אק קופר.

בשנים הראשונות בליגת ה-NBA הסלטיקס התקשו, עד שמינו לעמדת המאמן את רד אאורבך. כשאאורבך התחיל לעבוד כמאמן לא היו לו עוזרים, והוא עשה את כל העבודות לבדו: ניהל את האימונים, חיפש כישרונות צעירים, ותכנן את מסעות משחקי החוץ של הקבוצה.

הסלטיקס הייתה הקבוצה השולטת בליגה בסוף שנות ה-50 ובשנות ה-60, שבמהלכן זכו בשמונה אליפויות רצופות (1965/1966-1958/1959), וב-11 אליפויות סך הכל ב-13 עונות (1968/1969-1956/1957) בהנהגת ביל ראסל. אאורבך הוביל את הקבוצה כמאמן לתשע מהאליפויות לפני שהוחלף על ידי ראסל שהוביל אותה לשתיים נוספות כמאמן-שחקן. השחקנים הבולטים באותה תקופה (מלבד ראסל) היו הרכזים בוב קוזי וקיי סי ג'ונס, הקלעים סם ג'ונס וביל שרמן, הפאוור פורוורד טום היינסון והסמול פורוורד ג'ון האבליצ'ק.

1970-1978: הבנייה מחדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונת 1969/1970 הייתה אחת העונות החלשות ביותר של המועדון עד אז, כשהוא סיים עם מאזן הגרוע ביותר מאז עונת 1949/1950. למרות העונה החדשה, הרכישות של דייב קאונס וג'ו ג'ו וייט סמנו את ההתחלה מחדש של הסלטיקס.

אחרי שהפסידו בגמר המזרח ב-1972 הסלטיקס השיגו מאזן מצוין של 68-14 בעונת 1973. למרות העונה הסדירה המצוינת, הפלייאוף הסתיים באכזבה כאשר הסלטיקס הפסידו בסדרת גמר המזרח שנה שנייה ברציפות, הפעם לניו יורק ניקס ב-7 משחקים. בעונת 1974 הסלטיקס זכו באליפות ה-12 שלהם כשנצחו בסדרת הגמר את מילווקי באקס. בעונת 1976 הסלטיקס זכו באליפות שנייה ב-3 שנים, כשנצחו את פיניקס סאנס בסדרת הגמר ב-6 משחקים. בדראפט 1977 הסלטיקס בחרו את סדריק מקסוול, שיהפוך לשחקן מפתח.

1979-1992: עידן לארי בירד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדראפט 1978 הסלטיקס אחזו בשתי בחירות דראפט מתוך ה-8 הראשונות. בבחירה ה-6 בדראפט לקח מאמן הסלטיקס, אאורבך, סיכון כשבחר בלארי בירד, שהעדפותיו היו להשאר לשנה רביעית באוניברסיטת המדינה של אינדיאנה. טעוניו של אאורבך היו שיהיה שווה לחכות את השנה הזו. בירד אכן חתם בסלטיקס זמן קצר לאחר שהפסיד בגמר אליפות ה-NCAA לאוניברסיטת המדינה של מישיגן שהונהגה על ידי מג'יק ג'ונסון.

הסיפור החשוב האחר של הסלטיקס בעונת 1978/1979 הוא הסכסוך המתמשך בין המאמן אאורבך לבין בעלי הקבוצה החדש ובעלי קנטקי פרייד צ'יקן, ג'ון. וויי בראון. הסכסוך כמעט הוביל לעזיבתו של אאורבך לעמדת המאמן בניו יורק ניקס. תמיכת הציבור הייתה שייכת לאאורבך, כך שבראון החליט למכור את הקבוצה ולא להיות האיש ש"זרק" את אהוב האוהדים. בזמן הקצר שבראון היה מנהל הקבוצה הוא הספיק לארגן את רכישתו של בוב מקאדו, אותו אאורבך לא אהב. הסלטיקס סבלו מעונה חלשה וסיימו אותה עם מאזן שלילי של 29–53.

עונת 1979/1980 הייתה עונת הבכורה של לארי בירד, שנבחר לפני שנה. יחד עם כניסתו של הבעלים החדש של הקבוצה ביצע אאורבך מספר שינויים. אאורבך העביר את בוב מקאדו הלא מרוצה והביא את השחקן אם אל קאר, המתמחה בהגנה. אאורבך קיבל גם שתי בחירות דראפט בסיבוב הראשון. בעונה זו בסלטיקס כיכבו מספר כשרונות, כבירד, נייט ארצ'יבלד, סדריק מקסוול ודייב קאונס. הסלטיקס שפרו את מאזנם מהעונה שעברה ב-32 ניצחונות, עד אז שיא המהפך העונתי לטובה כשהשיגו מאזן 61-21. הסלטיקס הפסידו בגמר המזרח לפילדלפיה 76'.

רוברט פאריש, נשלח לסלטיקס ב-1980 וחבר ללארי בירד

אחרי עונה זו אאורבך ביצע את אחד מהטריידים החד צדדיים בהיסטוריה של ה-NBA. לסלטיקס היו שתי בחירות דראפט גבוהות, הבחירה השנייה וה-13. אאורבך שלח את שתי הבחירות בתמורה לסנטר הגולדן סטייט ווריורס, רוברט פאריש, ובחירת הדראפט השלישית מאותו דראפט, קווין מקהייל. עם שני שחקנים אלה שיהפכו בעתיד לחלק מהיכל התהילה הסלטיקס הפכו לאחת מהקבוצות החזקות ביותר ב-NBA.

בעונת 1980/1981 הסלטיקס השיגו מאזן של 62-20 תחת המאמן החדש ביל פיץ'. המאזן הטוב הושג למרות פרישתו של דייב קאונס. בגמר המזרח הסלטיקס נפגשו עם פילדלפיה 76' בפעם השנייה ברציפות. לאחר שפיגרו בסדרה 3-1, הסלטיקס נצחו 3 ניצחונות ברציפות כשבמשחק ה-7 הם נצחו בנקודה אחת, 91-90. בסדרת הגמר הסלטיקס זכו באליפות נגד היוסטון רוקטס. סדריק מקסוול נבחר לMVP של סדרת הגמר. בעונה הבאה הסלטיקס התחרו בגמר המזרח בפעם השלישית ברציפות מול פילדלפיה, ושוב היו בפיגור 3-1. הם נצחו 2 משחקים ברציפות והשוו את הסדרה, אך לא הצליחו לנצח במשחק השביעי. ב-1983 הסלטיקס הודחו בפלייאוף בסוויפ בפעם הראשונה של המועדון על ידי מילווקי באקס.

בעונת 1983/1984 הסלטיקס השיגו מאזן 62-20 תחת המאמן החדש קיי סי ג'ונס. הסלטיקס חזרו לגמר ה-NBA אחרי היעדרות של 3 שנים. בתחילה הם היו בפיגור 2-1 נגד הלוס אנג'לס לייקרס, אך בסופה של הסדרה הם נצחו והשיגו את האליפות ה-15 בתולדות המועדון. בסיום העונה אאורבך הודיע רשמית שהוא פורש מעמדת המאמן, אך נשאר בעמדת נשיא הקבוצה. מהלכו הראשון של מנהל הקבוצה החדש היה העברתו של ג'רלד הנדרסון לסיאטל סופרסוניקס ובתמורה הוא קיבל בחירת דראפט בסיבוב הראשון.

הסלטיקס והלייקרס נפגשו שלוש פעמים בגמר ה-NBA במהלך שנות השמונים

בשנת 1985 הסלטיקס והלייקרס נפגשו עוד פעם בגמר, אך הפעם הלייקרס נצחו ולקחו את האליפות. לאחר העונה הסלטיקס רכשו מלוס אנג'לס קליפרס את הסנטר ביל וולטון, במקומו של סדריק מקסוול. וולטון היה כוכב בפורטלנד טרייל בלייזרס, אך פציעות מנעו ממנו לממש את הציפיות בסלטיקס.

קבוצת הסלטיקס בעונת 1985/1986 נחשבה לאחת מקבוצות ה-NBA החזקות ביותר בהיסטוריה. הסלטיקס השיגו מאזן 67-15, ומאזן 40-1 בביתם. לארי בירד זכה בפרס הMVP של העונה בפעם השלישית ברציפות, וביל וולטון נבחר לפרס השחקן השישי של העונה ב-NBA. הם זכו באליפות ה-16 בתולדות המועדון, והאליפות האחרונה במאה ה-20 כשנצחו את יוסטון רוקטס 4-2 בסדרת הגמר.

הסלטיקס אחזו בבחירה השנייה בדראפט 1986, בה הם בחרו את לן ביאס. הציפיות היו שביאס ישמור על חוזק הקבוצה לאחר שמקהייל, בירד ופאריש יפרשו. לרוע המזל, ביאס מת כ-48 שעות לאחר בחירתו כשהשתמש בקוקאין במסיבה. אף על פי שהסלטיקס הפסידו את ביאס, בעונת 1986/1987 הקבוצה נותרה חזקה, כשהשיגה מאזן 59-23. הסלטיקס זכו באליפות המזרח. בגמר המזרח הסלטיקס הפסידו ללוס אנג'לס לייקרס בסדרה של 6 משחקים, וזו תהיה הפעם האחרונה שהסלטיקס השתתפו בגמר ה-NBA למשך 22 השנים הבאות. בעונה הבאה הסלטיקס הפסידו בגמר המזרח לדטרויט פיסטונס ב-6 משחקים.

לאחר עונת 1987/1988 התפטר המאמן קיי סי ג'ונס, והוחלף על ידי עוזרו ג'ימי רוג'רס. לרוג'רס לא היו חסרות בעיות, כשכבר בתחילת העונה החליט לארי בירד לערוך ניתוח בשתי רגליו כדי להוציא מהן שברי עצמות. כל ניסיונותיו של בירד לחזור למגרשים נכשלו, והסלטיקס השיגו מאזן 42-40. הם הודחו בסיבוב הפלייאוף הראשון על ידי דטרויט פיסטונס.

בעונת 1989/1990 בירד חזר למגרש כדי לשחק 75 משחקים בעונה זו, ולשפר את מאזן הסלטיקס ל-52-20. בסדרת הפלייאוף הראשונה נגד ניו יורק ניקס הסלטיקס נצחו בשני המשחקים הראשונים, אך הפסידו בשלושת ההבאים, והודחו. לאחר ההדחה המבישה רוג'רס פוטר, ובמקומו מונה המאמן כריס פורד, שחקן העבר של הסלטיקס.

בעונת 1990/1991 הסלטיקס השתפרו והשיגו מאזן של 56-26 תחת מאמנם החדש. הסלטיקס נצחו בבית האטלנטי אף על פי שבירד פספס 22 משחקים בעקבות פציעות. בעונה הבאה הסלטיקס השיגו מאזן 51-31, ונפגשו בסיבוב הפלייאוף הראשון עם אינדיאנה פייסרס. הסלטיקס הדיחו את הפייסרס בסוויפ 3-0. בחצי גמר המזרח הסלטיקס הפסידו לקליבלנד קאבלירס בסדרה של 7 משחקים. בירד שיחק בעונה זו 45 משחקים בלבד, ובפלייאוף רק 4 משחקים (מתוך 10) בעקבות בעיות בגבו.

אחרי 13 עונות ביחד עם הסלטיקס, וזכייה באולימפיאדת 1992 ביחד עם הדרים טים, לארי בירד הודיע על פרישה ממשחק פעיל בגלל בעיות בגבו.

1993-1998: הטרגדיות והירידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגארד בן ה-26 רג'י לואיס, נראה כיורש של לארי בירד בסלטיקס. לואיס התעלף במהלך סדרת הפלייאוף הראשונה ב-1993 נגד שארלוט הורנטס (בה הסלטיקס הפסידו ב-4 משחקים). לאחר מכן נודע שללואיס היו בעיות בלב. הוא מת מהתקף לב באימון קליעות שהתרחש בסיום העונה. הסלטיקס הנציחו את לואיס בכך שאף אחד לא ילבש עוד את מספר חולצתו, 35. עידן ה"שלישייה הגדולה" של בירד-מקהייל-פאריש הסתיים רשמית ב-1994 כאשר חתם בהורנטס. מקהייל פרש בהפסד של הסלטיקס להורנטס. את העונה ההבאה הסלטיקס סיימו מחוץ לפלייאוף כשהשיגו מאזן 32–50.

בדראפט 1994 הסלטיקס בחרו באריק מונטרוס, שהיה אמור למלא את מקומם של הפורשים על המגרש. בפועל מונטרוס אכזב והועבר בטרייד מאוחר יותר. עונת 1994/1995 הייתה עונתם האחרונה של הסלטיקס בבוסטון גארדן. בעונה זו הסלטיקס החתימו את דומיניק וילקינס, שהוביל את הקבוצה בנקודות בממוצע עם 17.8. שחקן השנה השנייה דינו ראדג'ה חיזק את הסלטיקס ועזר להם להגיע לפלייאוף, שם הם הפסידו בסיבוב הראשון לאורלנדו מג'יק בסוויפ.

ב-1995 הסלטיקס עברו מהבוסטון גארדן ל"פליט סנטר" (שמאוחר יותר יקרא ה-TD גארדן). פורד פוטר ובמקומו התחיל לאמן מנהל הקבוצה. הסלטיקס בחרו בדראפט את אריק ויליאמס, וסיימו את העונה במאזן 33–49. הדברים נעשו גרועים יותר כאשר בעונה הבאה הסלטיקס נצחו 15 פעמים בלבד מול 67 הפסדים, אף על פי שבחרו את בחירת הדראפט הראשונה אנטואן ווקר. בדראפט 1997 הסלטיקס קיבלו את הבחירות ה-3 וה-6, ובחרו בצ'אנסי בילאפס ורון מרסר. דייוויד וסלי, דינו ראדג'ה וריק פוקס עזבו, ו-ויליאמס נשלח בטרייד לדנוור נאגטס.

1998-2007: עידן פול פירס[עריכת קוד מקור | עריכה]

פול פירס, נבחר בבחירה ה-10 על ידי הסלטיקס בדראפט 1998

בדראפט 1998 בחרו הסלטיקס בפול פירס בבחירה העשירית, שחקן שנחשב לכוכב במכללה והציפיות היו שייבחר בבחירה מוקדמת יותר. פירס אכן הפך לכוכב, והשתלב היטב עם אנטואן ווקר.

לסלטיקס היו 3 בחירות בדראפט 2001 כתוצאה מטריידים. הסלטיקס בחרו את ג'ו ג'ונסון, ג'ו פורטה וקדריק בראון. מתוך השלושה רק ג'ונסון הצליח בקריירת ה-NBA שלו, ועשה זאת כשעזב את הסלטיקס. את עונת 2001/2002 פתחו הסלטיקס עם ציפיות נמוכות. המבקרים הופתעו כשהסלטיקס השיגו הצלחה יחסית בעונה זו, כשהשיגו את פילדלפיה 76' (שסיימה בעונה שעברה בגמר ה-NBA) בבית האטלנטי.

בסיבוב הראשון של הפלייאוף הסלטיקס נצחו את פילדלפיה בסדרה 3-2. בחצי גמר המזרח גברו הסלטיקס על דטרויט פיסטונס בסדרה בתוצאה 4-1, כשהמשחק הזכור ביותר הוא השלישי בו הסלטיקס נצחו 66-64 בתוצאה נמוכה. בהופעה הראשונה של הסלטיקס בגמר המזרח מאז 1988 הם עלו ליתרון 2-1 נגד הניו ג'רזי נטס, אך הפסידו בשלושת המשחקים ההבאים והודחו בתוצאה 2–4. בעונה הבאה הסלטיקס הודחו בחצי גמר המזרח שוב על ידי הנטס בסוויפ, אף על פי שבמשחק הרביעי הם כפו שתי הארכות.

לפני ההדחה מינו הסלטיקס לעמדת המנהל את דני איינג', שחקן העבר של הקבוצה. מהלכו הראשון של איינג' היה לשלוח את אנטואן ווקר לדאלאס מאבריקס. בתמורה הסלטיקס קיבלו את ריף לפרנץ, כריס מילס, ג'ירי וולש ובחירת דראפט ב-2004. הסלטיקס הגיעו לפלייאוף, אך הודחו בסוויפ על ידי אינדיאנה פייסרס כשבכל המשחקים הם הפסידו בהפרש גדול.

לקראת עונת 2004/2005 מינו הסלטיקס את דוק ריברס לעמדת המאמן. הסלטיקס היו אז קבוצה של שחקנים צעירים, כשאל פירס הצטרף שחקן השנה הראשונה אל ג'פרסון. את העונה סיימו הסלטיקס במאזן 45-37, כשהם מנצחים בבית האטלנטי לראשונה מאז עונת 1991/1992. הסלטיקס החזירו את אנטואן ווקר לקבוצה במהלך העונה. הסלטיקס הודחו בשנית נגד הפייסרס, הפעם בסדרה בת 7 משחקים. הסלטיקס העבירו את ווקר בטרייד עוד פעם, הפעם למיאמי היט.

בעונה הבאה פול פירס חווה את העונה הטובה ביותר בקריירה שלו מבחינה אישית, כשהוא קלע 26.8 נקודות בממוצע למשחק. הסלטיקס השיגו מאזן 33–49, בעיקר בגלל קבוצה צעירה מדיי. הסלטיקס העבירו את מרכוס בנקס, ריקי דייוויס ומארק בלונט למינסוטה טימברוולבס ובתמורה קיבלו את הסנטר המאכזב מייקל אולווקנדי ואת האולסטאר וולי שצ'רביאק.

בדראפט 2006 הסלטיקס המשיכו את ההיבנות שלהם. דני איינג' העביר את הזכויות על רנדי פוי, דן דיקאו וריף לפרנץ לפורטלנד טרייל בלייזרס וקיבל את סבאסטיאן טלפייר, ת'יאו ראטליף ובחירת דראפט בסיבוב השני. בערב דראפט 2007 הסלטיקס העבירו בחירת דראפט בסיבוב הראשון בתמורה לראז'ון רונדו, שיהפוך בעתיד לשחקן מפתח של הקבוצה. בסיבוב השני בחרו הסלטיקס את הפורוורד לאון פואו. ב-6 ביולי 2006 חתם בסלטיקס טוני אלן.

משחק בין הסלטיקס למיאמי היט ב-2006

למרות השינויים הרבים, עונת 2006/2007 הייתה עונה עגומה למועדון. העונה התחילה עם מותו של המאמן לשעבר רד אאורבך בגיל 89. את העונה סיימו הסלטיקס במאזן 24–58, כשבמהלכה איבדו הסלטיקס את פול פירס וטוני אלן בעקבות פציעות. למרות האכזבה הגדולה קיוו בסלטיקס שיקבלו בחירת דראפט גבוהה, כדי לבחור בגרג אודן או קווין דוראנט, אך הסלטיקס קיבלו בהגרלה את הבחירה ה-5 בלבד. לדעת רבים רדף את המועדון מזל רע מאז מותו של לני ביאס עד ההגרלה הזו.

2007-2013: הגעת גארנט ואלן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 2007 החליט דני איינג' לעשות מספר מהלכים שיחזירו את הסלטיקס לגדולתם. בערב הדראפט הוא שלח את ג'ף גרין וולי שצ'רביאק ודלונטה וסט לסיאטל סופרסוניקס ובתמורה הוא קיבל את ריי אלן וגלן דייוויס. אז הסלטיקס שלחו את ראיין גומס, ג'ראלד גרין, אל ג'פרסון, ת'יאו ראטליף וסבאסטיאן טלפייר למינסוטה טימברוולבס ובתמורה הם קיבלו את ה-MVP לשעבר, קווין גארנט.

בעונה זו הסלטיקס השיגו את המהפך החיובי הגדול ביותר בהיסטוריה של ה-NBA כשהשיגו מאזן 66-16. למרות זאת, המסע שלהם לעבר האליפות היה קשה. בתחילה הם פגשו את אטלנטה הוקס וקליבלנד קאבלירס, והדיחו את שתיהן. את הקאבס הם הדיחו רק אחרי סדרה בת 7 משחקים. הסלטיקס נצחו בגמר המזרח את דטרויט פיסטונס ב-6 משחקים.

הסלטיקס זוכים באליפות 2008

בגמר ה-NBA הסלטיקס נפגשו עם הלוס אנג'לס לייקרס. הסלטיקס נצחו בסדרה של 6 משחקים כשבמשחק האחרון הם מביסים את הלייקרס ב-39 הפרש, התבוסה הגבוהה ביותר למשחק בסדרת גמר.

בעונת 2008/2009 קבעו בוסטון שיא NBA לפתיחת העונה עם המאזן הטוב בתולדות הליגה, לאחר שהשיגה 27 ניצחונות ושני הפסדים. מתוך המשחקים האלו היו להם שני רצפים של יותר מ-10 ניצחונות, כשאחד מהם היה ב-19 ברציפות. אחרי פגרת האולסטאר נפצע קווין גארנט במשחק נגד יוטה ג'אז ופיספס את 25 המשחקים האחרונים של העונה. למרות ההחלשות של הסלטיקס במשך העונה הם סיימו עם מאזן טוב של 62-20, אך העונה שלהם הסתיימה בחצי גמר המזרח, כשהפסידו לאורלנדו מג'יק. במהלך הסדרה הסלטיקס הובילו 3-2, אך הפסידו שני משחקים רצופים והודחו. קודם לכן הסלטיקס גברו על שיקגו בולס ב-7 משחקים בסיבוב הפלייאוף הראשון, כשבארבעה משחקים הייתה לפחות הארכה אחת.

בתחילת עונת 2009/2010 חזר גארנט מהפציעה, והסלטיקס החתימו את ראשיד וולאס ומרקיז דניאלס. בנוסף הם העניקו לראז'ון רונדו חוזה חדש לחמש שנים. הקבוצה פתחה את העונה בצורה טובה והגיעה למאזן 23-5. במהלך העונה ריברס נתן פחות דקות לשחקנים המבוגרים יותר כדי לשמור עליהם רעננים לקראת הפלייאוף, מה שעלה לו בהרבה הפסדים אך התברר כהימור נכון לקראת הפלייאוף. הסלטיקס סיימו את העונה הסדירה עם מאזן 52-30, וסיימו במקום הרביעי במזרח.

בסיבוב הראשון נצחו הסלטיקס את מיאמי היט 4-1. בסיבוב השני, שממנו לא היו הרבה ציפיות לעלייה הסלטיקס נצחו את קליבלנד קאבלירס 4-2. בגמר המזרח הסלטיקס נצחו את אורלנדו מג'יק 4-2. בעונה זו המשיך ראז'ון רונדו את העלייה שלו, ועזר לסלטיקס הפעם ממעמד הסופרסטאר. בגמר ה-NBA הסלטיקס נפגשו עם הלוס אנג'לס לייקרס. הסלטיקס הובילו בסדרה 3-2, ונראה שהם היו בדרך לאליפות ה-18 שלהם אך במשחק ה-6 נפצע שחקן החמישייה של הקבוצה, קנדריק פרקינס, והסלטיקס הפסידו בשני המשחקים הבאים ולא זכו באליפות.

כל דגלי האליפויות של הסלטיקס תלויים על התקרה של הTD גארדן

בתחילת עונת 2010/2011, כשהציפיות היו שקנדריק פרקינס יחזור למגרשים רק בפברואר הסלטיקס החתימו שני סופרסטארים שמשחקים בעמדת הסנטר. השחקנים היו שאקיל אוניל וג'רמיין אוניל. ביחד אליהם הצטרף בחירת הדראפט של הסלטיקס מ-2008, סמיח ארדן הטורקי. הסלטיקס החזירו את דלונטה וסט שיעזור לרונדו להתחלק בעומס הדקות. הרכישות של שני האונילים וארדן, שהצטרפו לגארנט פרקינס וגלן דייוויס יצרו עומק נדיר בספסל הגבוהים של הסלטיקס.

בעונה זו פול פירס הפך לשחקן הסלטיקס השלישי שמגיע ל-20,000 נקודות, אחרי לארי בירד וג'ון האבליצ'ק. ב-7 בינואר 2011 הסלטיקס הצטרפו ללוס אנג'לס לייקרס כשתי הקבוצות היחידות שהשיגו יותר מ-3000 ניצחונות, כשהסלטיקס נצחו את הטורונטו ראפטורס 122-102. במהלך העונה שלחו הסלטיקס את פרקינס ורובינסון לאוקלהומה סיטי ת'אנדר בתמורה לג'ף גרין וננאד קרסטיץ'. את עונת 2010/2011 סיימו הסלטיקס עם מאזן 56-26, במקום השלישי במזרח והם יפגשו את ניו יורק ניקס בסיבוב הראשון של הפלייאוף. הם ניצחו את הניקס בסוויפ 4-0. הסלטיקס הודחו בשלב חצי גמר המזרח, לאחר שהפסידו 4-1 למיאמי היט. בעונת 2011/2012 הודחו הסלטיקס בשלב גמר המזרח, לאחר שהפסידו 4-3 למיאמי היט, במהלך העונה הפך ריי אלן לקלעי השלשות הטוב בהיסטוריה אחרי שעקף את רג'י מילר, ובסיום העונה עבר למיאמי היט.

בעונת 2012/2013 הסלטיקס הגיעו למאזן 41-40 כשכוכב הקבוצה, ראז'ון רונדו, נפצע וסיים את העונה באמצעה. סיימו במקום השביעי במזרח והודחו בסיבוב הראשון של הפלייאוף על ידי הניו יורק ניקס בתוצאה 4-2.

מ-2013: בראד סטיבנס כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף עונת 2012/2013, מנכ"ל הקבוצה, דני איינג', החליט על הפיכה בקבוצה: המאמן הצעיר בראד סטיבנס מונה למאמן הראשי לאחר שדוק ריברס נשלח בטרייד ללוס אנג'לס קליפרס, שני סמלי המועדון פול פירס וקווין גארנט נשלחו יחד עם ג'ייסון טרי לברוקלין נטס בתמורה לכריס האמפריז, ג'ראלד וולאס, מרשון ברוקס וקית' בוגאנס כדי להפוך את הסגל לצעיר ואטרקטיבי יותר.

בדצמבר 2014 הועבר רונדו לדאלאס מאבריקס ובינואר 2015 הועבר ג'ף גרין לממפיס גריזליס. תחת הנהגתו של סטיבנס סיימה הקבוצה את העונה במקום השביעי וחזרה לפלייאוף כשבמאזנה 40 ניצחונות מול 42 הפסדים, אך הודחה בסיבוב הראשון בסוויפ 4-0 על ידי קליבלנד קאבלירס.

את עונת 2015/2016 סיימה בוסטון במקום החמישי במזרח עם מאזן של 48 ניצחונות מול 34 הפסדים והודחה בסיבוב הראשון של הפלייאוף בתוצאה 4-2 מול קבוצת אטלנטה הוקס.

יריבויות היסטוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היריבות עם לוס אנג'לס לייקרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לסלטיקס וללוס אנג'לס לייקרס אחת מהיריבויות הגדולות ב-NBA. הן נפגשו בגמר ה-NBA ‏ 12 פעמים, הכי הרבה פגישות לשתי קבוצות בהיסטוריה. שתי הקבוצות זכו בהכי הרבה אליפויות NBA, כשהם זכו ביחד ב-33 מתוך 64 אליפויות אפשריות. הסלטיקס זכו ב-17 אליפויות, אחת יותר משל הלייקרס. בשנות ה-60 הסלטיקס והלייקרס נפגשו בגמר 6 פעמים ובכל הפעמים הסלטיקס ניצחו, למרות ניסיונותיהם של אלג'ין ביילור וג'רי וסט לקחת אליפות.

בשנות ה-80 היריבות חודשה בין שתי הקבוצות. הסלטיקס והלייקרס זכו ב-8 אליפויות מתוך 9 אפשריות בין 1980–1988, כשהלייקרס זכו ב-5 והסלטיקס ב-3. במהלך שנות ה-80 הן נפגשו בגמר 3 פעמים. היריבות שקעה בשנות ה-90 כששתי הקבוצות נחלשו, ובתחילת שנות ה-2000 כשהלייקרס זכו באליפויות הסלטיקס לא היו קרובים לגמר ה-NBA.

היריבות חודשה בגמר 2008, בו הסלטיקס ניצחו את הלייקרס 4-2 ובמשחק האחרון הם הביסו את הלייקרס ב-39 נקודות הפרש, ההפרש הגדול ביותר במשחק גמר. בגמר 2010 הלייקרס ניצחו את הסלטיקס 4-3.

היריבות עם פילדלפיה 76'[עריכת קוד מקור | עריכה]

במזרח לסלטיקס יריבות ארוכת שנים עם פילדלפיה 76', שהובלה על ידי וילט צ'מברליין בשנות ה-60 (שמאוחר יותר התחרה בסלטיקס כשהוא במדי הלייקרס) ועל ידי ג'וליוס אירווינג ומוזס מלון בשנות ה-70 וה-80. היריבות בשנות ה-80 הייתה מסומנת בעיקר כיריבות של שני כישרונות, אירווינג ולארי בירד. היריבות האחרונה שלהם בפלייאוף הייתה ב-2002, כשאלן אייברסון ופול פירס, מובילי הקבוצות, התמודדו ראש בראש.

היריבות עם דטרויט פיסטונס[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר היריבות עם הדטרויט פיסטונס היה בשנות ה-80. שתי הקבוצות נפגשו 5 פעמים בפלייאוף בין השנים 1985–1991. הרבה פעמים היו עימותים בין שחקן מסוים של הסלטיקס לבין ביל למביר של הפיסטונס. היריבות התקררה בשנות ה-90 כמו עם הלייקרס, אך הוא חודשה בחצי גמר המזרח ב-2002 ובגמר המזרח ב-2008. הקבוצות התחרו 7 פעמים אחת נגד השנייה בפלייאוף, והמאזן עומד על 4-3 לטובת הסלטיקס בסדרות ו-20-19 לסלטיקס במשחקים.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הכינוי בוסטון סלטיקס החליט להעניק מייסד הקבוצה, וולטר בראון, כדי לייצג את האוכלוסייה האירית הרבה השוכנת בבוסטון (המילה סלטיקס באנגלית מייצגת את התרבות האירית העתיקה - קלטית, הגיית המילה שובשה).

מאמני הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמן שנים אליפויות
ג'ון ראסל 1946 - 1948 -
דוגי ג'וליאן 1948 - 1950 -
רד אאורבך 1950 - 1966 9 אליפויות
ביל ראסל 1966 - 1969 2 אליפויות
טום היינסון 1969 - 1978 2 אליפויות
טום סאנדרס 1978 -
דייב קאונס 1978 - 1979 -
ביל פיץ' 1979 - 1983 אליפות אחת
קיי סי ג'ונס 1983 - 1988 2 אליפויות
ג'ימי רוג'רס 1988 - 1990 -
כריס פורד 1990 - 1995 -
אם אל קאר 1995 - 1997 -
ריק פיטינו 1997 - 2001 -
ג'ים אובראיין 2001 - 2004 -
ג'ון קארול 2004 -
דוק ריברס 2004 - 2013 אליפות אחת
בראד סטיבנס 2016 - הווה -

הישגים ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאים למשחק בודד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2015/2016.[1] חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.

נקודות: 60, לארי בירד נגד אטלנטה, 12 במרץ 1985.

ריבאונדים: 51, ביל ראסל נגד סירקיוז, 5 בפברואר 1960.

אסיסטים: 28, בוב קוזי נגד מיניאפוליס, 27 בפברואר 1959.

חטיפות: 9, לארי בירד נגד יוטה (1985), ופול פירס נגד מיאמי (1999).

חסימות: 9, קווין מקהייל נגד ניו ג'רזי (1982) ושיקגו (1983), ורוברט פאריש נגד אטלנטה (1982).

שיאי קריירה בקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נתוני עונה רגילה בלבד. הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2015/2016.[2] חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.

נקודות:

ריבאונדים:

אסיסטים:

חטיפות:

חסימות:


פרסים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

MVP של העונה הסדירה

MVP של סדרת הגמר

שחקן ההגנה של העונה

רוקי השנה

השחקן השישי של העונה

מאמן השנה

מנהל השנה

מאמנים במשחק האולסטאר

חמישיית העונה הראשונה

חמישיית העונה השנייה

חמישיית העונה השלישית

חמישיית הרוקיז הראשונה

חמישיית הרוקיז השנייה

חמישיית ההגנה הראשונה

חמישיית ההגנה השנייה



שחקנים שגופייתם הופרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר שחקן תפקיד שנים בקבוצה שנת הפרשה
00 רוברט פאריש סנטר 1994-1980 1998
1 וולטר בראון מייסד ובעלים 1964-1946 1964
2 רד אאורבך מאמן ומנהל 2006-1950 1985
3 דניס ג'ונסון רכז, קלע 1990-1983 1991
6 ביל ראסל סנטר 1969-1956 1972
14 בוב קוזי רכז 1963-1950 1963
15 טום היינסון פאוור פורוורד 1965-1956 1966
16 סאץ' סאנדרס פאוור פורוורד 1973-1960 1973
17 ג'ון האבליצ'ק סמול פורוורד 1978-1962 1978
18 דייב קאונס סנטר 1980-1970 1981
19 דון נלסון סמול פורוורד, פאוור פורוורד 1976-1965 1978
21 ביל שרמן רכז, קלע 1961-1951 1966
22 אד מקאולי פאוור פורוורד, סנטר 1956-1950 1963
23 פרנק ראמזי סמול פורוורד 1964-1954 1964
24 סם ג'ונס קלע 1969-1957 1969
25 קיי סי ג'ונס רכז 1967-1958 1967
31 סדריק מקסוול סמול פורוורד 1985-1977 2003
32 קווין מקהייל פאוור פורוורד 1993-1980 1994
33 לארי בירד סמול פורוורד, פאוור פורוורד 1992-1979 1993
35 רג'י לואיס סמול פורוורד 1993-1987 1995
מיקרופון ג'וני מוסט שדרן 1990-1953 1990

סגל שחקנים בעונת 2016/2017[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל בוסטון סלטיקס
שחקנים מידע נוסף
עמדה # ארץ שם גובה תאריך לידה אוניברסיטה/מדינת מוצא
PF 50 ארצות הבריתFlag of the United States.svg בן בנטיל 2.06 מטרים 29 במרץ 1995 פרובידנס קולג'
PG/SG 0 ארצות הבריתFlag of the United States.svg אייברי בראדלי 1.88 מטרים 26 בנובמבר 1990 אוניברסיטת טקסס
SF 7 ארצות הבריתFlag of the United States.svg ג'יילן בראון 2.01 מטרים 24 באוקטובר 1996 אוניברסיטת קליפורניה
SF 99 ארצות הבריתFlag of the United States.svg ג'יי קראודר 1.98 מטרים 6 ביולי 1990 אוניברסיטת מרקט
SG/SF -- ארצות הבריתFlag of the United States.svg ג'רלד גרין 2.03 מטרים 26 בינואר 1986 אקדמיית גולף שורס* (יוסטון)
SG 30 פוארטו ריקוFlag of Puerto Rico.svg ג'ון הולנד 1.96 מטרים 6 בנובמבר 1988 אוניברסיטת בוסטון
C 42 הרפובליקה הדומיניקניתFlag of the Dominican Republic.svg אל הורפורד 2.08 מטרים 3 ביוני 1986 אוניברסיטת פלורידה
SG 28 ארצות הבריתFlag of the United States.svg אר ג'יי האנטר 1.96 מטרים 24 באוקטובר 1993 אוניברסיטת המדינה של ג'ורג'יה
PG 26 ארצות הבריתFlag of the United States.svg דמיטריוס ג'קסון 1.85 מטרים 7 בספטמבר 1994 אוניברסיטת נוטרדאם
SF/PF 8 שוודיהFlag of Sweden.svg יונאס ירבקו 2.08 מטרים 2 במרץ 1987 שוודיה
PF/C 90 ארצות הבריתFlag of the United States.svg אמיר ג'ונסון 2.06 מטרים 1 במאי 1987 וסטצ'סטר* (לוס אנג'לס)
PF 55 ארצות הבריתFlag of the United States.svg ג'ורדן מיקי 2.03 מטרים 9 ביולי 1994 אוניברסיטת המדינה של לואיזיאנה
PF/C 41 קנדהFlag of Canada.svg קלי אוליניק 2.13 מטרים 19 באפריל 1991 אוניברסיטת גונזאגה
PG 12 ארצות הבריתFlag of the United States.svg טרי רוזיר 1.88 מטרים 17 במרץ 1994 אוניברסיטת לואיוויל
PG 36 ארצות הבריתFlag of the United States.svg מרכוס סמארט 1.93 מטרים 6 במרץ 1994 אוניברסיטת המדינה של אוקלהומה
PG 4 ארצות הבריתFlag of the United States.svg אייזיאה תומאס 1.75 מטרים 7 בפברואר 1989 אוניברסיטת וושינגטון
SG/SF 13 ארצות הבריתFlag of the United States.svg ג'יימס יאנג 1.98 מטרים 16 באוגוסט 1995 אוניברסיטת קנטקי
C 44 ארצות הבריתFlag of the United States.svg טיילר זלר 2.13 מטרים 17 בינואר 1990 אוניברסיטת קרוליינה הצפונית
מאמן:

ארצות הבריתFlag of the United States.svg בראד סטיבנס


מקרא


לוגואים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגרסה הכי מוכרת של לוגו הסלטיקס הייתה בין השנים 1976–1996, בערך בתקופה של לארי בירד. הלוגו היה צבוע בצבע מרכזי אחד בלבד, ירוק וכל שאר החלקים היו לבנים. בלוגו היה גם קצת צבע שחור, אך בכמות מזערית. הלוגו מתאר את הלפרקון, כשמסביבו מעגל ירוק ובתוכו כתוב שם הקבוצה. הלוגו עדיין משמש כמה רשתות טלוויזיה. עונת הבכורה שלו הייתה עונת 1975/1976, בה הוא היה על רק המכנסיים הירוקים.

הלוגו הצבוע העכשווי
1996 - הווה

בעונת 1996/1997 שונה הלוגו ונוספו לו צבעים. החולצה, הכובע והפפיון נצבעו בצבע זהב. הכדורסל נצבע בחום, ומכנסיו ונעליו נצבעו בשחור. צבע העור שלו נצבע בצבע ורדרד. לסלטיקס היו גם לוגואים חלופיים, כשהמפורסם ביותר מהם נוצר ב-1998. מצויר בו תלתן לבן על רקע ירוק, כשמעליו רשום שם הקבוצה באותיות לבנות. הרבה פעמים הלוגו החלופי שומש כשהתלתן בצבע זהוב, על האימוניות של השחקנים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שיאים אישיים של הסלטיקס, באתר הרשמי של הקבוצה
  2. ^ המובילים הסטטיסטיים של בוסטון סלטיקס, באתר basketball-reference.com