פילדלפיה 76'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
פילדלפיה 76'
Philadelphia 76ers
לוגו המועדון
מידע כללי
שנת ייסוד ב-1946
אולם ביתי וולס פארגו סנטר (20,328 מושבים)
ליגה ליגת ה-NBA
אזור האזור המזרחי
בית הבית האטלנטי
היסטוריה סירקיוז נשיונלס (1946-1963)
פילדלפיה 76' (הווה-1963)
נשיא סם הינקי
מנכ"ל סם הינקי
מאמן ברט בראון
צבעי תלבושת כחול, אדום, לבן
תארים
אליפויות ליגה‏ 3
1955, 1967, 1983
אליפויות אזוריות‏ 6
1950, 1954, 1977, 1980, 1982, 2001
אתר הקבוצה

פילדלפיה 76'אנגלית: Philadelphia 76ers) היא קבוצת כדורסל אמריקאית המתחרה בליגת ה-NBA מהעיר פילדלפיה. הקבוצה נוסדה ב-1946 בשם סירקיוז נאשיונלס, זכתה בשלוש אליפויות NBA, והגיעה לחמישה גמרים נוספים. ידועה גם בכינוי "הסיקסרס".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1939-1949: השנים הראשונות בסירקיוז[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבוצה החלה את דרכה בשנת 1939 בשם סירקיוז רדס, ומוקמה בסירקיוז, ניו יורק. עד שנת 1941 הרדס שיחקו רק נגד קבוצות מקומיות כמו ניו יורק רנסנס, ניו יורק ג'ולס ואוסווגו מרצ'נטס. כמה מהשחקנים הבולטים של הרדס בשנים אלו היו ווילמת' סידאת-סין, מארק הלר ואל קרבי (שהגיע להיכל התהילה). בשנים 1942-1945 עדיין לא שיחקה הקבוצה בליגה מקצוענית.

לפני עונת 1946/1947 הצטרפו הרדס לליגת ה-NBL, ושינו את שמם ל"סירקיוז נשיונלס". בעונה זו השיגו הנשיונלס מאזן 21-23 וסיימו במקום הרביעי. בפלייאוף הנשיונלס הודחו בידי רוצ'סטר רויאלס בסדרה בת ארבעה משחקים. בעונתם השנייה הנשיונלס הצליחו פחות, כשהשיגו מאן 24-36 וסיימו במקום ה-5 את העונה. הם הגיעו לפלייאוף והודחו על ידי האנדרסון דאפי פאקרס בסדרה בת 3 משחקים.

לפני עונת 1947/1948 כמה קבוצות עזבו את ה-NBL לליגת ה-BAA, כשהייתה הנחה שהם יתאחדו בקרוב. הנשיונלס החתימו את אל קרבי ודולף שייס היהודי, שבעתיד יהיה גם מאמן הקבוצה. את עונה זו הנשיונלס סיימו במאזן 40-23, הפעם הראשונה שלהם עם מאזן חיובי. הנשיונלס עברו לראשונה בהיסטוריה שלהם את הסיבוב הראשון של הפלייאוף כשנצחו בסדרה 2-0 נגד ההאמונד קלומט באקנירס. למרות זאת בסיבוב השני הנשיונלס הפסידו לאנדרסון דאפי פאקרס בחצי הגמר בסדרה בת 4 משחקים.

1949-1963: הנשיונלס ב-NBA[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלוגו של הסירקיוז נשיונלס

בסיום עונת 1947/1948 כל הקבוצות עברו לליגת ה-BAA, שהתאחדה עם ליגת ה-NBL ונוצרה ליגת ה-NBA. עונתם הראשונה של הנשיונלס ב-NBA הייתה הצלחה מיידית, כשהם השיגו מאזן 51-13. בסיבוב הראשון של הפלייאוף הם הדיחו את פילדלפיה ווריורס בסדרה 2-0. בגמר המזרח הנשיונלס נפגשו עם ניו יורק ניקס, וניצחו בדרבי של ניו יורק בסדרה בת 3 משחקים. בגמר הנשיונלס נפגשו עם מיניאפוליס לייקרס. הנשיונלס הפסידו במשחק הראשון בביתם, ולא התאוששו מאז. הם הפסידו בסדרה 3-1.

אף על פי שבתחילת עונת 1950/1951 מספר קבוצות עברו לליגת ה-NPBL ‏ (National Professional Basketball League) הנשיונלס החליטו להשאר ב-NBA. בעונתם השנייה בליגה הם שיחקו ביכולת בינונית, והשיגו מאזן 32-34. הם סיימו את העונה במקום הרביעי בליגה. בפלייאוף הם נצחו בסיבוב הראשון נגד פילדלפיה ווריורס 2-0. למרות זאת בגמר המזרח הם הפסידו לניקס בסדרה בת 5 משחקים (2-3), כשבמשחק האחרון הם הפסידו ב-2 נקודות בלבד.

אל קרבי הפך לשחקן-מאמן בעונה ההבאה בנשיונלס, כשהוא מכניס שיטה התקפית במיוחד עם הגנה חלשה. התצוגה ההתקפית גרמה לכך שהנשיולנס יובילו את הליגה בנקודות בממוצע למשחק, עם 79.5. הם סיימו את העונה עם מאזן 40-26. בסיבוב הראשון של הפלייאוף הנשיונלס נצחו בפעם השלישית ברציפות את פילדלפיה ווריורס בסדרה בת 3 משחקים. למרות זאת, הנשיונלס הפסידו בגמר המזרח לניקס בפעם השנייה ברציפות בסדרה בת 4 משחקים.

בעונת 1952/1953 הנשיונלס סיימו במקום השני בליגה, כשהיה קרב קשה מצד עוד שתי קבוצות באזור המזרח. הם השיגו מאזן 47-24. בסיבוב הראשון הם פגשו את בוסטון סלטיקס והפסידו במשחק הראשון 81-87 בביתם. כשהם רצו להשאיר לעצמם סיכוי הם היו צריכים לנצח במשחק השני. המשחק הזה הפך לאחד המשחקים הארוכים ביותר בהיסטוריה של ה-NBA, והארוך ביותר בפלייאוף בכל הזמנים. הוא כלל ארבע הארכות, ובסופו הנשיונלס הפסידו 105-111 לסלטיקס.

הנשיונלס רכשו את אלכס גרוזה וראלף בירד מאינדיאנפוליס אולימפיאנס שעזבה את הליגה, והשאירה אותה עם 9 קבוצות בלבד. את עונת 1953/1954 הם סיימו עם מאזן 42-30. הנשיונלס עברו את סיבוב הפלייאוף הראשון בקלות, ונשארו במומנטום כשנצחו את הסלטיקס בגמר המזרח בסדרה בת 2 משחקים. בגמר הם פגשו את הלייקרס, והפסידו בסדרה קשה וצמודה בת 7 משחקים.

ליגת ה-NBA התחילה להתמודד עם קשיים כספיים, ועוד קבוצה עזבה אותה והשאירה אותה עם 8 בלבד. לנוכח אי הפופולאריות של הליגה מנהל הנשיונלס, דני ביאסון, הגיע עם הצעה לליגה. הוא הציע שכל התקפה של קבוצה תארוך 24 שניות בלבד (החוק שעומד עד היום) ולא 30, שיאפשר למשחקים להתנהל בצורה מהירה יותר. שעון ה-24 הפך להצלחה מיידית, כשקצב הנקודות עלה ב-14 בממוצע מהעונה הקודמת. בעונת 1954/1955 הנשיונלס סיימו עם מאזן 43-29, וסיימו במקום הראשון במזרח.

הנשיונלס עברו את סיבוב הפלייאוף הראשון, ובגמר המזרח הם ניצחו את בוסטון סלטיקס בסדרה בת 4 משחקים ועלו לגמר NBA שני ברציפות. בגמר הם נפגשו עם הפורט ווין פיסטונס. בשני המשחקים הראשונים בביתם הנשיונלס ניצחו. בשלושת המשחקים ההבאים בפורט ווין הפיסטונס לקחו את כולם, ועלו למאזן 3-2 בסדרה. במשחק ה-6 בסירקיוז הנשיונלס ניצחו 109-104, וכפו משחק שביעי ומכריע. במשחק השביעי זריקת עונשין של ג'ורג' קינג נתנה לנשיונלס יתרון 92-91 שניות לפני סיום המשחק. במהלך הבא קינג חטף את הכדור מהוצאת החוץ של הפיסטונס, וסיים את המשחק בניצחון הנשיונלס. זו הייתה אליפות ה-NBA הראשונה של הנשיונלס בהיסטוריה של המועדון.

אחרי עונת האליפות התרחשה ירידת מתח בנשיונלס, שסיימו את עונת 1955/1956 במאזן 35-37, וכמעט במקום האחרון בליגה. למרות היכולת החלשה בעונה הסדירה הנשיונלס הפתיעו את הסלטיקס בסיבוב הראשון של הפלייאוף כשנצחו 2-1. בגמר המזרח הם שחקו נגד פילדלפיה ווריורס, והפסידו בסדרה בת 5 משחקים.

אחרי כמה משחקים בלבד בעונת 1956/1957 פוטר קרבי ובמקומו מונה לעמדת המאמן פול סימור. ביחד עם סימור הנשיונלס חזרו ליכולתם הטובה וסיימו את העונה במקום השני במזרח עם מאזן 38-34. בסיבוב הפלייאוף הראשון הנשיונלס נפגשו עם האלופה הנוכחית, פילדלפיה ווריורס, והדיחה אותה עם 2-0 בסדרה אחרי שני משחקים צמודים. למרות זאת הנטס יודחו בסוויפ בסיבוב הבא על ידי הבוסטון סלטיקס.

פורט ווין פיסטונס עברו לדטרויט (ושונה שמם לדטרויט פיסטונס) ורוצ'סטר רויאלס עברו לסינסינטי (ושונה שמם לסינסינטי רויאלס), ובכך הם השאירו את הנשיונלס כקבוצה האחרונה ב-NBA שבמגיעה מעיר קטנה כמו סירקיוז. על המגרש זה לא שינה והנשיונלס סיימו במקום השני במזרח עם מאזן 41-31. למרות זאת, הם הפסידו בסיבוב הראשון של הפלייאוף לפילדלפיה ווריורס.

אף על פי שהנשיונלס סיימו את עונת 1958/1959 עם מאזן 35-37 הם עלו לפלייאוף מהמקום ה-3 במזרח. בסיבוב הראשון הם הדיחו בסוויפ את ניו יורק ניקס, והם עלו לגמר המזרח. בגמר המזרח הם התמודדו מול בוסטון סלטיקס. הם הצליחו למשוך את המשחק עד למשחק השביעי המכריע, בו הם הפסידו ב-5 נקודות הפרש והפסידו בסדרה 3-4 לסלטיקס.

עונת 1959/1960 התאפיינה בעיקר בחוזקתן של הקבוצות עם הסופרסטארים כמו ביל ראסל של הסלטיקס, וילט צ'מברליין של הווריורס ובוב פטיט של הסנט לואיס הוקס. למרות זאת הנשיונלס השיגו מאזן טוב של 45-30 בסיום העונה, ומקום 3 במזרח. בסיבוב הראשון של הפלייאוף הם הפסידו לווריורס וצ'מברליין בסדרה בת 3 משחקים.

כשהלייקרס עברו ממיניאפוליס ללוס אנג'לס הנשיונלס נשארו קבוצת ה-NBL היחידה שנשארה באותו מקום מאז המעבר ל-NBA. הם סיימו במקום השלישי במזרח עם מאזן 38-41. בסיבוב הראשון הנשיונלס הדהימו את פילדלפיה ווריורס כשהדיחו אותם בסוויפ בסדרה בת 3 משחקים. למרות זאת, בגמר המזרח הם הפסידו לסלטיקס בסדרה בת 5 משחקים.

בעונת 1961/1962 דולף שייס פיספס 24 משחקים, ולראשונה מזה 14 שנים הוא לא הוביל את קבוצתו בנקודות בממוצע למשחק. אותו החליף האל גריר שקלע 22.8 נקודות בממוצע למשחק. הנטס סיימו את העונה במקום ה-3 במזרח עם מאזן 41-39. בסיבוב הראשון הם פגשו את הווריורס. לאחר שהפסידו בשני המשחקים הראשונים בחוץ ועמדו בפני הדחה הם ניצחו את שני משחקי הבית שלהם וכפו משחק חמישי ומכריע. במשחק החמישי הווריורס ניצחו 121-104 והנשיונלס הודחו. בסיום אותה עונה הווריורס עברו מפילדלפיה לסן פרנסיסקו. מהלך זה גרם שלעיר פילדלפיה לא תהיה קבוצת כדורסל, ובעתיד הנשיונלס יתפסו את המקום הזה.

בתחילת עונת 1962/1963 הציפיות היו שהנשיונלס יתחילו בתהליך דעיכה מכייוון שהסגל שלהם מתחיל להזדקן. למרות זאת הם נשארו בתמונת האליפות כשסיימו את העונה במקום השני בליגה עם מאזן 48-32. בסיבוב הראשון של הפלייאוף הם פגשו את סינסינטי רויאלס. בתחילה הם הובילו 2-1. אף על פי שהם היו צריכים ניצחון אחד בשביל להעפיל לסיבוב הבא הם הפסידו בשני המשחקים ההבאים והודחו. ההפסד האחרון לרויאלס 131-127 הפך למעשה למשחק האחרון של הקבוצה בסירקיוז.

1963-1968: המעבר לפילדלפיה ועידן וילט צ'מברליין[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילט צ'מברליין, כוכב ה-76ers בין השנים 1965-1968

בשנת 1963 הנשיונלס ביצעו את המעבר לפילדלפיה, אחרי שנשארו הקבוצה היחידה שמוצאה בעיר קטנה. המעבר התאפשר מפני שקודם לכן הפילדלפיה ווריורס עברו לסן פרנסיסקו. בנוסף קשיים כלכליים הכריחו את המעבר. לאחר המעבר לפילדלפיה נערכה תחרות לבחירת כינוי לקבוצה. בסופה נבחר הכינוי 76ers ("סֶבֶנְטִי-סִיקְסֶרְס"), קיצור לשנת 1776 שהיא שנת הכרזת העצמאות של ארצות הברית שהתרחשה בפילדלפיה. מאז הם נקראו פילדלפיה 76'.

אחרי המעבר דולף שייס מונה לעמדת המאמן, לאחר ששיחק קודם לכן במדי הקבוצה. את העונה הראשונה בפילדלפיה הם סיימו עם מאזן 34-46 ועלו לפלייאוף. הם הפסידו בחצי גמר המזרח 2-3 לסינסינטי קינגס. לפני עונת 1964/1965 פילדלפיה רכשה את האולסטאר וילט צ'מברליין מהווריורס.

בסיום אותה עונה הם השיגו מאזן 40-40 ועלו לפלייאוף. בסיבוב הראשון הם ניצחו את הקינגס בסדרה בת 4 משחקים ועלו לגמר המזרח. בגמר המזרח הם פגשו את בוסטון סלטיקס. הקבוצות הגיעו למשחק שביעי ומכריע, בו הסלטיקס ניצחו 110-108. משחק זה הוא אחד המשחקים הזכורים ביותר של הסלטיקס וזכורים לרעה של פילדלפיה. הכדור האחרון היה בידיים של הסיקסרס אך מסירתו של האל גריר שהוציא את הכדור נחטפה על ידי ג'ון האבליצ'ק, שמסר את הכדור לסם ג'ונס שקלע. המהלך היה מלווה בדבריו של השדרן המפורסם של הסלטיקס, ג'וני מוסט:"גריר יכניס את הכדור למשחק. הוא מוסר אותו והאבליצ'ק חוטף אותו!!! הוא מוסר אותו לסם ג'ונס... האבליצ'ק חטף את הכדור! זה נגמר! הכל נגמר!" הסלטיקס הדיחו את הסיקסרס וזכו באליפות נגד לוס אנג'לס לייקרס.

בעונת 1965/1966 הסיקסרס השיגו מאזן 55-25, אך הפסידו כבר בסיבוב הראשון של הפלייאוף לסלטיקס. לפני עונת 1966/1967 שייס והסיקסרס סיימו את ההתקשרות ביניהם, והם מינו את אלכס האנום לעמדת המאמן. הסיקסרס התחילו את העונה בצורה חלומית עם מאזן 46-4, וסיימו אותה עם מאזן 68-13. זה היה המאזן הטוב ביותר בעונה הסדירה עד אז. הקבוצה שכללה אז את האולסטארים צ'מברליין, גריר, בילי קנינגהם, צ'ט ווקר, לוציוס ג'קסון ווולי ג'ונס העפילה לגמר המזרח. הם שוב התחרו נגד הסלטיקס. הפעם הסלטיקס שהגיעו בסגל פצוע למשחקים הפסידו 4-1, והודחו. לאחר מכן הם שחקו נגד סן פרנסיסקו ווריורס בגמר, וניצחו אותם 4-2. בכך הם זכו באליפות ה-NBA השנייה בהיסטוריה של הקבוצה.

בעונת 1967-1968 הסיקסרס המשיכו להיות דומיננטיים וסיימו את העונה במאזן 62-20. בסיבוב הפלייאוף הראשון הם ניצחו את ניו יורק ניקס 4-2 כדי לשמור על הסיכויים להגן על התואר. בגמר המזרח הם נפגשו שוב עם בוסטון סלטיקס, והובילו בארבעת המשחקים הראשונים 3-1. אף על פי שהיו להם הזדמנויות לנצח הם הפסידו בשלושה משחקים ברציפות והודחו מהפלייאוף.

1968-1984:הנפילה וההיבנות מחדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיום עונת 1967/1968 פילדלפיה ביצעה טרייד שנוי במחלוקת כשהעבירה את וילט צ'מברליין ללוס אנג'לס לייקרס בתמורה לארצ'י קלארק, דארל אימהוף וג'רי צ'יימברס. בעונת 1968/1969 הירידה לא הייתה דרסטית, והם סיימו עם מאזן טוב של 55-27. למרות זאת הם הפסידו בסיבוב הראשון של הפלייאוף לבוסטון סלטיקס 1-4. בעונה ההבאה הם סיימו במאזן 42-40, אך עדיין הצליחו לעלות לפלייאוף בו לא עברו את הסיבוב הראשון. עונת 1970/1971 אופיינה בעלייה קלה ביכולת שלהם, כשהם מסיימים אותה במאזן 47-35. בכל זאת, הם הפסידו בסיבוב הראשון לבולטימור בולטס 4-3.

בעונת 1971/1972 הסיקסרס "השיגו" מאזן 30-52, עם כמות הניצחונות הקטנה ביותר של המועדון מאז כניסתו לליגת ה-NBA. בנוסף הם פיספסו את הפלייאוף בפעם הראשונה בהיסטוריה של המועדון גם כששיחק ב-NBL, וכל זאת קרה חמש שנים בלבד אחרי שזכו באליפות.

על אף שבעונה הקודמת הסיקסרס שברו שיאים שליליים, עונת 1972/1973 התגלתה כגרועה הרבה יותר. הם התחילו את העונה עם 15 הפסדים רצופים, וכמה חודשים לאחר מכן הם הפסידו 20 הפסדים ברציפות. המאזן שלהם לאחר הרצף היה 4-58, ומתוך 35 המשחקים האחרונים שלהם הם ניצחו באחד. בסיומה של העונה הם הגיעו למאזן 9-73, וכונו על ידי התקשורת בפילדלפיה "9 ו-73ers". המאזן הזה הוא השני מהסוף בהיסטוריה של ה-NBA, רק למאזן של פרובידנס סטימרולרס מעונת 1947/1948 שהשיגה רק 6 ניצחונות.

לפני עונת 1973/1974 הם מינו את גנה שו לעמדת המאמן. בעונה זו אכן התרחשו שיפורים מהעונה הקודמת, אך הקבוצה סיימה עם מאזן 25-57 בלבד ולא עלתה לפלייאוף בפעם השלישית ברציפות. בעונה ההבאה הסיקסרס המשיכו במגמת השיפור, וסיימו אותה במאזן 34-48 אך עדיין לא עלו לפלייאוף. עונה זו הייתה העונה הרביעית ברציפות שהם לא הגיעו לפלייאוף. בדראפט 1975 הם בחרו את דאריל דווקינס, ולקראת עונת 1975/1976 הסיקסרס החתימו את ג'ורג' מקגיניס מאינדיאנה פייסרס. ביחד איתו הם השיגו מאזן חיובי לראשונה מזה 4 שנים, מאזן 46-36, ועלו לפלייאוף. למרות ההישג הם הפסידו לבופאלו ברייבס 2-1 בסדרה.

ג'וליוס אירווינג, היה כוכב הקבוצה בין השנים 1976-1987

עונת 1976/1977 תהיה זכורה בעיני אוהדי הסיקסרס בעיקר בזכות רכישתו של ג'וליוס אירווינג המכונה גם ד"ר ג'יי. ביחד איתו הם השיגו מאזן 50-32 וחזרו להיות קבוצה חזקה. בסיבוב הראשון של הפלייאוף הם הדיחו את בוסטון סלטיקס בסדרה מותחת שהסתיימה לאחר 7 משחקים. בגמר המזרח הם ניצחו את יוסטון רוקטס של מוזס מלון 4-2. בגמר ה-NBA הם נפגשו עם פורטלנד טרייל בלייזרס. אחרי שניצחו בשני המשחקים הראשונים הם הפסידו ב-4 המשחקים ההבאים, והבלייזרס של ביל וולטון זכו באליפות.

הפסד האליפות בעונה הקודמת גרם למוטו של עונת 1977/1978 "אנחנו חייבים לכם אחת". כשאחת מתייחסת לאליפות, ולכם מתייחסת לאוהדים. את העונה הם סיימו עם שיפור במאזן, כשהשיגו 55 ניצחונות לעומת 27 הפסדים. בסיבוב הראשון של הפלייאוף הם הדיחו את ניו יורק ניקס בסוויפ, אך בסיבוב השני הם הפסידו לוושינגטון בולטס 2-4, והאחרונה זכתה באליפות.

את עונת 1978/1979 הם סיימו עם 10 ניצחונות פחות (מאזן 45-37). בסיבוב הראשון הם ניצחו את ניו ג'רזי נטס 2-0, אך בחצי גמר המזרח הם הפסידו לסן אנטוניו ספרס 4-3. את עונת 1979/1980 הם סיימו בשיפור עם מאזן 59-23 וציפיות לאליפות.

בסיבוב הראשון הם ניצחו את הבולטס 2-0, ולאחר מכן הם ניצחו בחצי גמר המזרח הם ניצחו את אטלנטה הוקס 4-1. בגמר המזרח הם ניצחו את הסלטיקס 4-1 ועלו לגמר ה-NBA נגד לוס אנג'לס לייקרס. נגד הלייקרס הם הפסידו 2-4. במשחק השישי והאחרון בסדרת הגמר שחקן הלייקרס מג'יק ג'ונסון, שהיה שחקן שנה ראשונה, שיחק בעמדת הסנטר במקומו של כרים עבדול-ג'באר שנפצע במשחק החמישי. ג'ונסון רגיל לשחק בעמדת הרכז, ובכל זאת הוא קלע 42 נקודות ועזר לקבוצתו לנצח.

את עונת 1980/1981 פילדלפיה סיימה עם מאזן 62-20, שיפור של 3 ניצחונות מהעונה הקודמת. בסיבוב הראשון של הפלייאוף הם הדיחו את אינדיאנה פייסרס בסוויפ 2-0. בחצי גמר המזרח הם ניצחו את מילווקי באקס, 4-3 בסדרה. בגמר המזרח הם נפגשו עם בוסטון סלטיקס. בארבעת המשחקים הראשונים הם הובילו 3-1, רק כדי לראות את הסלטיקס מנצחים 3 פעמים ברציפות ומדיחים אותם.

מוזס מלון, שחקן הקבוצה בין השנים 1982-1986, וגם 1993-1994

את עונת 1981/1982 הסיקסרס סיימו עם מאזן 58-24. בסיבוב הראשון הם ניצחו את אטלנטה הוקס 2-0. בחצי הגמר הם הדיחו את הבאקס בסדרה בת שישה משחקים. בגמר המזרח הם ניצחו את הסלטיקס 4-3, ועלו לגמר ה-NBA. בגמר הם הפסידו ללוס אנג'לס לייקרס 4-2.

הארלוד קץ קנה את הקבוצה בשנת 1982. תחתיו הסיקסרס רכשו את השחקן שהתברר כחתיכה החסרה בפאזל בדרך לאליפות, מוזס מלון מיוסטון רוקטס. ביחד עם אירווינג ומלון שיחקו האולסטארים מוריס צ'יקס, אנדרו טוני ובובי ג'ונס. הם סיימו את העונה במאזן 65-17, הראשונים במזרח. מלון זכה בתואר ה-MVP של העונה, וכשהתקשורת שאלה אותו מה הציפיות שלו מהפלייאוף הוא ענה:"ארבע, ארבע, ארבע"- במילים אחרות הוא התכוון שהם צריכים לנצח בכל שלושת הסיבובים בלי להפסיד, ולהדיח את הקבוצות האחרות בסוויפ. מבטאו של מלון גרם למילים שאמר להשמע "פו', פו', פו'".

הסיקסרס כמעט קיימו את הבטחתו של מלון כשעשו צחוק מיריבותיהם במזרח. בחצי הגמר הם ניצחו בסוויפ את ניו יורק ניקס, ובגמר המזרח הם ניצחו את מילווקי באקס 4-1. בגמר ה-NBA הם ניצחו בסוויפ את הלוס אנג'לס לייקרס. הלייקרס ניצחו את הסיקסרס בעונה הקודמת בגמר, כך שהם השיגו נקמה. מלון זכה בתואר ה-MVP של הפלייאוף.

את עונת 1983/1984 הסיקסרס סיימו באכזבה, לאחר שהפסידו כבר בסיבוב הראשון לניו ג'רזי נטס. בעונה הסדירה הם השיגו מאזן 52-30.

1984-1992: עידן צ'ארלס בארקלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי עונת 1983/1984 המאכזבת הצטרף לפילדלפיה האולסטאר צ'ארלס בארקלי, שנבחר בבחירה ה-5 בדראפט. את עונת 1984/1985 הם סיימו בשיפור עם מאזן 58-24 ועלו לפלייאוף. בסיבוב הראשון הם ניצחו את הוושינגטון בולטס 3-1, ובחצי גמר המזרח הם גברו על מילווקי באקס בסוויפ. בגמר המזרח הם פגשו את בוסטון סלטיקס והפסידו 1-4. לקראת עונת 1985/1986 הסיקסרס מינו את מאט גוקאס לעמדת המאמן. את עונה זו הם סיימו עם מאזן 54-28 ועוד עלייה לפלייאוף. בסיבוב הראשון הם ניצחו את הבולטס 3-2, אך בחצי גמר המזרח הם הפסידו לבאקס 3-4.

צ'ארלס בארקלי, כוכב הקבוצה בין השנים 1984‏-1992

ב-16 ביוני 1986 הסיקסרס ביצעו את אחד הטריידים המבוקרים ביותר בהיסטוריה של ה-NBA. הם העבירו את מוזס מלון לוושינגטון בולטס ובנוסף את בחירת הדראפט הראשונה של 1986 לקליבלנד קאבלירס. בתמורה הם קיבלו את רוי הינסון, ג'ף רולנד וקליף רובינסון. שלושתם לא שיחקו בקבוצה יותר משלוש עונות. הקאבלירס בינתיים בחרו בבחירת הדראפט שקיבלו את האולסטאר לעתיד בראד דוהרטי. את העונה הזו הסיקסרס סיימו בירידה, והגיעו למאזן 45-37. הם הפסידו בסיבוב הראשון של הפלייאוף לבאקס.

בתוך עונת 1987/1988 מאזנם של הסיקסרס הגיע למאזן 20-23, וגוקאס פוטר. במקומו הועלה עוזר המאמן לעמדתו. הם סיימו את העונה עם מאזן 36-46, ולראשונה מאז עונת 1974/1975 הם לא העפילו לפלייאוף. בדראפט 1988 הם בחרו את צ'ארלס סמית' בבחירה השלישית, ומיד העבירו את זכויותיו לקליפרס וקיבלו בתמורה את הבחירה השישית, הרסי הוקינס. הוקינס יהפוך השנים הקרובות לאחד השחקנים הטובים בסיקסרס, ויקלע 19 נקודות בערך בממוצע למשחק בחמש עונות במדיה.

בעונת 1988/1989 הסיקסרס השיגו מאזן 46-36 וחזרו לפלייאוף אחרי היעדרות של שנה. למרות זאת הם הודחו בסוויפ בסיבוב הראשון על ידי הניו יורק ניקס. את העונה ההבאה הסיקסרס סיימו עם מאזן 53-29, ראשונים בבית האטלנטי. בארקלי נבחר למקום השני בתחרות ה-MVP של העונה. אחרי שהדיחו את קליבלנד קאבלירס בסיבוב הראשון, הם הפסידו לשיקגו בולס של מייקל ג'ורדן בחצי גמר המזרח.

בעונת 1990/1991 מאזנם של הסיקסרס ירד, ועמד על 44-38. בכל זאת הם עלו לפלייאוף. בסיבוב הראשון הם הדיחו את הבאקס בסוויפ, אך בחצי גמר המזרח הם הפסידו בפעם השנייה ברציפות לבולס 1-4. כמה אנשים חשבו שההפסדים לשיקגו שנתיים רצופות יגמרו את עידן בארקלי. את העונה ההבאה הסיקסרס סיימו במאזן שלילי, ולא עלו לפלייאוף בפעם השנייה בתוך 8 השנים עם בארקלי.

ב-17 ביוני 1992 הסיקסרס העבירו את בארקלי בטרייד לפיניקס סאנס בטרייד בתמורה לג'ף הורנסק, טים פרי ואנדרו לאנג. הטרייד הזה סימל את סיום עידן בארקלי.

1992-1996: שנות המעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי עונת 1991/1992 הסיקסרס מינו את דאג מו לעמדת המאמן. ב-56 המשחקים הראשונים מאזנם עמד על 19-37, ומו פוטר. הם סיימו את העונה הזו עם מאזן 26-56, ולא עלו לפלייאוף שנה שנייה ברציפות. בעונת 1993/1994 מאזנה של הקבוצה עמד על 25-57, פחות ניצחון אחד מהעונה הקודמת. לאחר עונה זו מונה ג'ון לוקאס ג'וניור לעמדות המאמן והמנג'ר.

המהלך להבאת לוקאס התברר כשגיאה, שכן הסיקסרס סיימו את שתי העונות ההבאות עם מאזן 42-122, ובשתיהן הם לא העפילו לפלייאוף והשלימו 4 עונות רצופות מחוצה לו.

השנים 1992-1996 בסיקסרס אופיינו בעיקר בהיעדר מנהיג. בין השנים האלו הם לא העפילו כלל לפלייאוף. הרבה אוהדים של הקבוצה קוראים לשנים אלו "העידן השחור". למרות זאת, אחרי השנים הלא מוצלחות הגיעה נקודת אור. הקבוצה זכתה בהגרלת הלוטרי של הדראפט בבחירה הראשונה. האוהדים כינו את השחקן שנבחר "התשובה", התשובה לתקופה הרעה. השחקן הוא אלן אייברסון.

1996-2006: עידן אלן אייברסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלן אייברסון, כוכב הקבוצה בין השנים 1996-2006, ושיחק בה גם בין השנים 2009-2010

לפני עונת 1996/1997 הסיקסרס החליפו בעלים, וכתוצאה מכך הם עברו לאולם חדש - הוואצו'ביה סנטר. ג'ון לוקאס ג'וניור פוטר, וכך גם שני המנהלים של הקבוצה. ג'וני דייוויס תפס את עמדת המאמן, והסיקסרס בחרו בבחירה הראשונה של דראפט 1996 את האולסטאר לעתיד אלן אייברסון. אייברסון נבחר לתואר רוקי השנה ב-NBA, אך הסיקסרס סיימו את העונה במאזן 22-60, שיפור זעיר מהעונה הקודמת.

אחרי העונה הזו דייוויס פוטר ובמקומו מונה לארי בראון. בעונת 1997/1998 הסיקסרס השיגו מאזן 31-51, אך השלימו עונה שביעית ברציפות מחוץ לפלייאוף. אחרי עונה זו נערכו מספר שינויים בקבוצה. ג'רי סטקהאוס עבר לדטרויט פיסטונס בתמורה לארון מקי ות'יאו ראטליף. בנוסף השחקן אריק סנואו צורף בינואר 1998 אחרי ששיחק עם סיאטל סופרסוניקס.

במהלך עונת 1998/1999 הקבוצה רכשה את טיירון היל ממילווקי באקס. בסיומה של העונה המקוצרת היא השיגה מאזן 28-22, ולראשונה מזה שבע שנים עלתה לפלייאוף. בסיבוב הראשון הם גברו על האורלנדו מג'יק 3-1. בחצי גמר המזרח הם הפסידו בסוויפ לאינדיאנה פייסרס. בעונה ההבאה הם השתפרו והגיעו למאזן 49-33, המקום החמישי במזרח. בסיבוב הראשון הם הדיחו את שארלוט הורנטס בסוויפ. בחצי גמר המזרח הם הפסידו לפייסרס בשנית, הפעם ב-6 משחקים.

אף על פי שהקבוצה הייתה בכיוון עלייה, אייברסון ולארי בראון לא הפסיקו את העימותים ביניהם. בנקודה מסוימת נראה היה שאייברסון הולך להשלח בטרייד לקבוצה אחרת בעקבות אי ההסכמה עם המאמן. אחרי לא הרבה זמן נפסלה האפשרות לטרייד עם הלוס אנג'לס קליפרס, ומאוחר יותר נראה היה שהאולסטאר יעבור לדטרויט פיסטונס. ההעברה לא התאפשרה בגלל מחסור בכספים אצל הסיקסרס. אחרי שהתברר שאייברסון לא יעבור לקבוצה אחרת בראון והוא התחילו לגשר את הפערים ביניהם, כדי שהקבוצה תוכל לקצור את הפירות בעונת 2000/2001.

את עונת 2000/2001 הסיקסרס התחילו בצורה מצוינת. תחילה, הם ניצחו בכל 10 המשחקים הראשונים שלהם. בפגרת האולסטאר המאזן שלהם עמד על 41-14. לארי בראון אימן את נבחרת המזרח באולסטאר עצמו, ואייברסון נבחר לתואר ה-MVP של המשחק. לפני תחילת הפגרה נפצע ת'יאו ראטליף, והסיקסרס הצטרכו למצוא לו תחליף מיידי. הם רכשו את דיקמבה מוטומבו מאטלנטה הוקס, ושלחו להם את ראטליף, טוני קוקוץ', נאזר מוחמד ופפה סאנצ'ז. סאנצ'ז למעשה שוחרר מההוקס וחתם בהמשך העונה בסיקסרס. את העונה הזו הם סיימו עם מאזן 56-26, ולראשונה מאז עונת 1989/1990 הם נצחו בבית האטלנטי. בנוסף הם הגיעו למקום הראשון במזרח.

בפלייאוף הם נפגשו עם אינדיאנה פייסרס בפעם השלישית ברציפות. במשחק הראשון הסיקסרס ביזבזו הובלה של 18 נקודות, והפסידו 79-78 כששלשה של רג'י מילר, כוכב הפייסרס, בשניות הסיום קבעה את התוצאה. הסיקסרס לחמו בחזרה, ונצחו בשלושת המשחקים ההבאים כדי להדיח את הפייסרס בתוצאה 3-1. בחצי גמר המזרח הם פגשו את טורונטו ראפטורס של וינס קרטר. שתי הקבוצות התחלקו בארבעת המשחקים הראשונים שווה בשווה, כשאייברסון קולע 54 בניצחון במשחק השני. במשחק החמישי הסיקסרס ניצחו ברבע הראשון 33-12, ולא הסתכלו לאחור בניצחון 121-88. אייברסון קלע 52 בניצחון הזה. הראפטורס ניצחו במשחק השישי כדי לכפות משחק שביעי ומכריע בפילדלפיה. הסיקסרס הובילו 88-87, וקרטר החטיא זריקה עם הבאזר, כך שבסופו של דבר הם עלו לשלב הבא.

בגמר המזרח הם פגשו את מילווקי באקס. בשני המשחקים הראשונים הייתה התוצאה 1-1, ואז התגלה שאייברסון לא יוכל לשחק במשחק השלישי בעקבות פציעה שהייתה לו במהלך העונה. למרות הציפיות שלבאקס יהיה משחק קל, הסיקסרס נצמדו עד לסיום והפסידו 80-74. למרות ההפסד נראה היה שהם רק השיגו מומנטום, כשניצחו את שני המשחקים ההבאים ולקחו את ההובלה בסדרה, 3-2. במשחק השישי הבאקס כבר השיגו יתרון 33 נקודות, אך הסיקסרס יבצעו קאמבק מדהים שכמעט נתן להם סיכוי לנצח. בסוף הם הפסידו 110-100. במשחק השביעי הם נצחו 108-91 אחרי מחצית שנייה מצוינת, כשאייברסון קולע 44 נקודות. הם הדיחו את הבאקס ולראשונה מאז 1983 ישתתפו בגמר ה-NBA.

בגמר הם נפגשו עם הלוס אנג'לס לייקרס של קובי בראיינט ושאקיל אוניל. הלייקרס השיגו מאזן 11-0 עד הסדרה נגד הסיקסרס, ורבים ציפו שהם ינצחו אותם בקלילות. ההפסד הקטן והלא משמעותי לכאורה של הסיקסרס במשחק האחרון נגד שיקגו בולס גרם להם לסיים את העונה עם מאזן 56-26, מאזן שזהה למאזן הלייקרס. ללייקרס ניתן היתרון בזכות הפרשים והסיקסרס יצטרכו לפתוח את הסדרה מחוץ לביתם בפעם הראשונה בפלייאוף הזה.

במשחק הראשון הלייקרס כבר לקחו הובלת 18-5 ברבע הראשון, אך הסיקסרס חזרו למשחק וכבר הובילו ב-19 במחצית. הלייקרס נלחמו כדי לחזור למשחק, שהסתיים בתוצאה 94-94 והומשך בהארכה. בתחילת ההארכה הלייקרס קלעו 5 נקודות רצופות, אך אז הגיעה ריצת 13-2 לסיקסרס שניצחו במשחק 107-101. הלייקרס ניצחו במשחק השני 98-89. במשחק השלישי אוניל יצא בעבירה שישית במשך הרבע הרביעי, מה שנתן יתרון לסיקסרס. למרות זאת שלשת קלאץ' של רוברט הורי גרמה לניצחון הלייקרס 91-86. בשני המשחקים ההבאים ניצחו הלייקרס, והם זכו באליפות.

עונת 2000/2001 הייתה העונה של הסיקסרס מבחינת הישגים אינדיבידואליים. ה-MVP אלן אייברסון, מאמן השנה לארי בראון, שחקן ההגנה של העונה דיקמבה מוטומבו והשחקן השישי של העונה ארון מקי.

הסיקסרס הגיעו לעונת 2001/2002 עם ציפיות גבוהות אחרי ההפסד בעונה הקודמת ללייקרס בגמר, אך השיגו מאזן 43-39 בלבד, המקום ה-6 במזרח. כבר בסיבוב הראשון הם הודחו, על ידי הבוסטון סלטיקס 2-3 בסדרה. את עונת 2002/2003 הם התחילו במאזן 15-4, אבל המשך של 10-20 הוביל למאזן 25-24 בלבד בפגרת האולסטאר. אחרי הפגרה הסיקסרס השיגו מאזן 23-10, ומאזן 48-34 בסיום העונה. הם סיימו במקום הרביעי במזרח והעפילו לפלייאוף עונה חמישית ברציפות. אייברסון קלע 55 נקודות במשחק הראשון בסדרה נגד ההורנטס והסיקסרס ניצחו, ובסופה של הסדרה הם ניצחו 4-2. בחצי גמר המזרח הם הודחו על ידי דטרויט פיסטונס בסדרה בת 6 משחקים.

בסיום העונה הזו המאמן לארי בראון התפטר וחתם בפיסטונס, שהדיחו את הסיקסרס בסיום העונה שעברה. אחרי שהסיקסרס לא הצליחו למנות את ג'ף ואן גאנדי ואדי ג'ורדן לעמדת המאמן הם מינו את עוזר המאמן הקודם של בראון, רנדי איירס. אחרי 52 משחקים בלבד בהם הסיקסרס השיגו מאזן 21-31 הוא פוטר. במקומו מונה כריס פורד, שלא הצליח לשקם את הקבוצה שסיימה את העונה במאזן 33-49. הם פיספסו את הפלייאוף בפעם הראשונה מזה שש שנים.

אנדרה איגודלה, שחקן וכוכב הקבוצה מ-2004 עד 2012

לקראת עונת 2004/2005 הסיקסרס מינו את ג'ים אובריין למאמן הקבוצה. תחת המאמן החדש, אייברסון חזר לשחק בעמדת הרכז הטבעית לו, ואפשר לטעון שזו העונה הטובה ביותר בקריירה שלו. עוד סיבה להעריכו בעונה זו הייתה הרצון שלו לשתף את חבריו בקבוצה בהתקפה. באותה עונה הגיע לקבוצה כריס ובר, שהיה אמור לעזור למשחק הפנים של הסיקסרס. בנוסף אליהם הצטרף בתחילת העונה אנדרה איגודלה, שנבחר בדראפט בבחירה ה-9. איגודלה נבחר לחמישיית הרוקיז של העונה, ופילדלפיה השיגה מאזן 43-39 וחזרה לפלייאוף. בסיבוב הראשון הם הפסידו לפיסטונס של בראון 1-4. הפיסטונס יזכו באליפות בהמשך העונה.

לפני עונת 2005/2006 הסיקסרס פיטרו את אובריין המצליח יחסית ומינו את מוריס צ'יקס האהוב על ידי האוהדים, ששיחק במדי הקבוצה בין השנים 1978-1989 והיה חלק חשוב באליפות ב-1983. למרות מינויו של צ'יקס הקבוצה רק הדרדרה בעונה זו וסיימה אותה במאזן 38-44, ולא עלתה לפלייאוף. בעונת 2006/2007 הסיקסרס השיגו מאזן פחות טוב מבעונה שעברה, 35-47 וסיימו במקום ה-9 במזרח שלא מוביל לפלייאוף.

ב-5 בדצמבר 2006 אלן אייברסון המאוכזב מכיוונם של ראשי הקבוצה הציב להם אולטימטום:"תמצאו שחקנים שיעזרו לתמוך בי או שתעבירו אותי לקבוצה אחרת".

2006-הווה: ההיבנות מחדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-19 בדצמבר 2006 הועבר אלן אייברסון לדנוור נאגטס ביחד עם איוון מקפרלין בתמורה לאנדרה מילר, ג'ו סמית' ושתי בחירות דראפט עתידיות. ב-11 בינואר מנהל הסיקסרס הודיע שהקבוצה הגיעה להסכם שחרורו של כריס ובר. בדראפט הם בחרו את ת'דאוס יאנג בבחירה ה-12, והוסיפו את ג'ייסון סמית' שנבחר על ידי מיאמי היט בבחירה ה-21. אליהם הצטרפו דריק בייארס (הבחירה ה-42 של פורטלנד טרייל בלייזרס) והרברט היל שנבחר בבחירה ה-55 על ידי יוטה ג'אז. ב-4 בדצמבר הם פיטרו את המנג'ר בילי קינג ומינו במקומו את אד סטפנסקי. את עונת 2007/2008 הסיקסרס סיימו עם מאזן 40-42, במקום השביעי במזרח עם העפלה לפלייאוף לראשונה מזה שלוש שנים. הם הודחו כבר בסיבוב הראשון על ידי דטרויט פיסטונס, 2-4.

אלטון ברנד, שחקן הקבוצה מ-2008 עד 2012

ב-9 ביולי 2008 החתימו הסיקסרס את הפאוור פורוורד אלטון ברנד על חוזה בן 5 שנים בו בראנד צפוי להרוויח 79.795 מיליון דולר. הם היו יכולים להחתים אותו רק אחרי שהעבירו את רודני קארני בטרייד, וויתרו על הזכויות של שאר השחקנים החופשיים שלהם. מאוחר יותר הם החתימו את רויאל אייבי ממילווקי באקס, כארים ראש מאינדיאנה פייסרס והחזירו את ת'יאו ראטליף אחרי שג'ייסון סמית' נפצע. ב-2 בספטמבר חתם בקבוצה גם דונייל מרשל. ראש, אייבי, ראטליף ומרשל קיבלו משכורות נמוכות של שחקנים ותיקים.

למרות כל השינויים בסגל הקבוצה לא היה נראה שינוי גדול ביכולת. אחרי התחלת עונת 2008/2009 עם מאזן 9-14 פוטר המאמן צ'יקס. עוזרו תפס את עמדת המאמן הראשי. הם סיימו את העונה במאזן 41-41 והעפילו לפלייאוף מהמקום ה-6 במזרח. עונת הבכורה של בראנד נקטעה מוקדם מהצפוי כשהוא נפצע בכתפו ונזקק לניתוח. בפלייאוף הם נפגשו עם אורלנדו מג'יק. הסדרה כללה 3 משחקים שהוכרעו בסלי ניצחון, ובסופה ניצחו המג'יק 4-2 והדיחו את הסיקסרס.

בדראפט 2009 הסיקסרס בחרו את ג'רו הולידיי בבחירה ה-17. בנוסף הם שלחו בטרייד את רג'י אוונס לטורונטו ראפטורס בתמורה לג'ייסון קאפונו. ב-2 בדצמבר 2009 הם הודיעו שאלן אייברסון חתם בחזרה בקבוצה על חוזה לשנה אחת. הבכורה שלו בסיקסרס הייתה דווקא מול הקבוצה שנשלח אליה בטרייד קודם לכן, הדנוור נאגטס. במשחק הזה הוא קלע 11 נקודות והוסיף 6 אסיסטים ו-5 ריבאונדים.

האופוריה שהייתה בסיקסרס שאייברסון יחזור לככב בקבוצה נגמרה מוקדם מהמצופה. ב-22 בפברואר לאחר הודעתו של אייברסון שהוא חייב לקחת חופשה כדי להיות עם ביתו החולה. מספר שבועות לאחר מכן הסיקסרס הודיעו שההתקשרות ביניהם לבין אייברסון הסתיימה. הסיקסרס סיימו את העונה במאזן 27-55 ולא עלו לפלייאוף.

ב-18 במאי 2010, ערב הגרלת הדראפט זכו הסיקסרס בבחירה ה-2 בדראפט. יומיים לאחר מכן מונה לעמדת המאמן הראשי דאג קולינס. ב-24 ביוני הסיקסרס בחרו בדראפט את אוון טרנר. את עונת 2010/2011 סיימו הסיקסרס עם מאזן 41-41, במקום ה-7 במזרח. הם פגשו בסיבוב הראשון של הפלייאוף את מיאמי היט לה הם הפסידו בתוצאה 4-1.
בעונת 2013/1014 השוו פילדלפיה את שיא ההפסדים הרצופים בהיסטוריה של הליגה כאשר הפסידו 26 פעמים ברצף וסיימו את העונה במקום ה-14 במזרח עם מאזן של 19-63. למרות ההישג השלילי, שחקנה הרוקי של הסיקסרס, מייקל קרטר-ויליאמס, נבחר לרוקי השנה ב-NBA לאחר עונת רוקי טובה בה הוא הוביל את כל שחקני הרוקיס בנקודות, אסיסטים, ריבאונדים וחטיפות.

לוגואים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל שחקנים בעונת 2015/2016[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל פילדלפיה 76'
שחקנים מידע נוסף
עמדה # ארץ שם גובה תאריך לידה אוניברסיטה/מדינת מוצא
PF 19 Flag of Turkey.svg פורקאן אלדמיר 2.08 מטרים 9 באוגוסט 1991 טורקיה
PG 0 Flag of the United States.svg אייזיאה קאנן 1.83 מטרים 21 במאי 1991 מאריי סטייט
SF 33 Flag of the United States.svg רוברט קובינגטון 2.06 מטרים 14 בדצמבר 1990 טנסי סטייט
C 21 Flag of Cameroon.svg ג'ואל אמביד 2.13 מטרים 16 במרץ 1994 אוניברסיטת קנזס
SF 39 Flag of the United States.svg ג'רמי גראנט 2.03 מטרים 12 במרץ 1994 אוניברסיטת סירקיוז
PF 22 Flag of the United States.svg ריקן הולמס 2.08 מטרים 15 באוקטובר 1993 אוניברסיטת באולינג גרין
PG 55 Flag of the United States.svg פייר ג'קסון 1.78 מטרים 29 באוגוסט 1991 אוניברסיטת ביילור
PF 7 Flag of the United States.svg קארל לנדרי 2.06 מטרים 19 בספטמבר 1983 אוניברסיטת פורדו
PF/C 4 Flag of the United States.svg נרלנס נואל (ק) 2.11 מטרים 10 באפריל 1994 אוניברסיטת קנטקי
C 8 Flag of the United States.svg ג'אליל אוקפור 2.11 מטרים 15 בדצמבר 1995 אוניברסיטת דיוק
SF 9 Flag of the United States.svg ג'קאר סמפסון 2.06 מטרים 20 במרץ 1993 אוניברסיטת סנט ג'ונס
SG 11 Flag of Canada.svg ניק סטאוסקאס 1.98 מטרים 7 באוקטובר 1993 אוניברסיטת מישיגן
SG/SF 31 Flag of the United States.svg הוליס תומפסון 2.03 מטרים 3 באפריל 1991 אוניברסיטת ג'ורג'טאון
SG 25 Flag of the United States.svg ג'יי פי טוקוטו (ד) 1.98 מטרים 15 בספטמבר 1993 אוניברסיטת קרוליינה הצפונית
SF 45 Flag of the United States.svg ג'ראלד וולאס 2.01 מטרים 23 ביולי 1982 אוניברסיטת אלבמה
PG/SG 1 Flag of the United States.svg טוני רוטן 1.98 מטרים 13 באפריל 1993 אוניברסיטת וושינגטון
מאמן:

Flag of the United States.svg ברט בראון


מקרא


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פילדלפיה 76' בוויקישיתוף