ג'ורג'י זידאן

ג'ורג'י זידאן
جرجي زيدان

לידה	14 בדצמבר 1861 ביירות, האימפריה העות'מאנית
פטירה	21 ביולי 1914 (בגיל 52) קהיר, מצרים הכדיבית, האימפריה העות'מאנית
מדינה	האימפריה העות'מאנית
מקום לימודים	האוניברסיטה האמריקנית בביירות
שפות היצירה	ערבית
תחום כתיבה	ספרות
סוגה	רומנים

ג'ורג'י זידאן (בערבית: جُورْجي زَيْدان; 14 בדצמבר 1861 - 21 ביולי 1914) היה סופר, היסטוריון ועיתונאי לבנוני. נודע בעיקר בשל ייסוד המגזין "אל-הילאל" (בערבית: الهلال), בו נהג השתמש לצורך פרסום 23 הרומנים ההיסטוריים שלו, בשנים 1892–1914.

מטרתו העיקרית, כסופר ומשכיל בתקופת הנהדה النهضة, הייתה לגרום לאוכלוסייה הערבית להכיר את ההיסטוריה שלהם באמצעות הרומנים ההיסטוריים. הוא נהנה מפופולריות רבה. והיה גם אחד ההוגים הראשונים שעזרו לעצב את התאוריה של הלאומיות הערבית.

ביוגרפיה

ראשית חייו

זידאן נולד ב-14 בדצמבר 1861 בביירות למשפחה נוצרית אורתודוקסית בעלת הכנסה מוגבלת. אביו היה בעל מסעדה, אנאלפבית ולא משכיל, אשר ייחס חשיבות מועטה ללימודים. לאחר שסיים את לימודיו בבית-ספר יסודי עזב זידאן את הלימודים על מנת לעזור לאביו בעסקו. עם זאת, הוא שמר על רצונו ללמד את עצמו על ידי השתתפות בשיעורי לילה באנגלית. בשנת 1881, בגיל 20, התקבל זידאן למכללה הפרוטסטנטית הסורית (אנ') כסטודנט לרפואה. הוא פיתח עניין בתפיסות אינדיבידואליסטיות, כמו כלכלה חופשית, אמונה של הבונים החופשיים בהארה גלובלית, ודארוויניזם חברתי.הוא הושפע במיוחד מספרו של סמואל סמיילס, "Self-Help " ("עזרה עצמית") (שיצא לאור בשנת 1859) והרגיש שהוא יכול לקבל ממנו השראה בשל הדגש על סיפור הצלחה של (a rags-to-riches), המבוסס על עבודה קשה והתמדה. יתר על כן, מוקד הספר הוא על אינדיבידואליות ועל הנפש, תפיסה חדשה יחסית בחשיבה האינטלקטואלית הערבית, שתהיה נושא שכיח ברומנים ההיסטוריים המאוחרים יותר של זידאן.

זידאן הצטרף לאוניברסיטה כמעט במקביל ליעקב סרווף يعقوب صروف (1852–1927), שתרגם את "Self-Help" לערבית ומאוחר יותר ייסד את המגזין "אל-מוקתטף" المقتطف ("העילית", 1876) שכללה את האידיאלים של המודרניות, על מנת להפוך את העולם הערבי לעולם מודרני והתמקדות בהצלחה אישית באמצעות עבודה רצינית.

קורנליוס ואן דייק, פרופסור אמריקאי לפתולוגיה במכללה הפרוטסטנטית הסורית, הידוע בתרגום התנ"ך לערבית בשנת 1847, עודד תחילה את סרווף לתרגם את הספר "Self-Help". ואן דייק השפיע גם על החזון העולמי של זידאן, שהוביל אותו לאמץ את הרעיון שהלימודים הם הגורם החשוב ביותר להתפתחות ולפיתוח של אנשים. הלימודים יכולים להיות נגישים רק באמצעות רפורמה פנימית מקיפה ועדכון של כל ההיבטים של הממשל הערבי ושל חיי היומיום. לפיכך, ביקר זידאן את המצרים המודרניים, כמו מוסטפא כאמל באשה ואחמד עוראבי, שהיו מעוניינים רק בהשגת עצמאות מהכיבוש המערבי. זידאן טען כי הרפורמה חייבת להקדים את העצמאות כדי להבטיח את הצלחתה.

בשנת 1882 גורש הפרופסור א. לואיס מהמכללה הפרוטסטנטית הסורית על ששיבח את צ'ארלס דרווין בנאום בפני סטודנטים. מאחר שמושג הדארוויניזם היה שנוי במחלוקת בפרוטסטנטיות, נמנע שילובו בתוכנית הלימודים. הפיטורין גרמו להפגנות המוניות בקרב סטודנטים, שרבים מהם עזבו את האוניברסיטה או גורשו בשל מרדנותם.

בנוסף לכך, רבים מהכומרים האירופאים שניהלו את המכללה החלו להעדיף אנגלית על הערבית כשפת ההוראה. זידאן היה בין אלה שעזבו את סוריה לקהיר, שם היו אינטלקטואלים לבנונים רבים שכבר עברו לקהיר בתגובה להתגברות הדיכוי העות'מאני.

לאחר זמן קצר במכללה האקדמית עין שמס ובמשימה צבאית עם הצבא הבריטי לסודאן, הוא התמקד בפיתוח הקריירה שלו.

יעקב סרווף החל לפרסם את אל-מוקטתף ב-1876 בסיוע ואן דייק, ועמיתיו במכללה הפרוטסטנטית הסורית, פאריס נימר فارس نمر ושאהין מקריוס شاهين مقريوس, המגזין עוסק בעיקר בסקר ההתפתחויות המדעיות המודרניות, והוא המגזין הראשון שעוסק בנושא הזה בעולם הערבי, והוא היה ידוע במיוחד בשל הסקר השנוי במחלוקת על תורת האבולוציה והדארוויניזם בראשית שנות השמונים של המאה ה-19.

קריירה

לאחר ששימש זמן קצר כעוזר לעורך אל-מוקתטף, החל זידאן בהפקת עבודות מדעיות בנושאים היסטוריים שונים. העניין שלו בהיסטוריה דחף אותו לנסוע ללונדון כדי לחקור את ההיסטוריה הערבית בספריית המוזיאון הבריטי.

ספרו הראשון יצא לאור ב -1889(Ta'rikh al-Masuniya al-Amm תאריך אלמאסוניה אלעאם) שבו הוא התכוון לתקן את התפיסות המוטעות לגבי הבונים החופשיים שבו היה חבר ב "Le Liban". האמונה החופשית של הבונים החופשיים כי הידע האוניברסלי קיים ועליו להיות זמין לכל אדם מושך אינטלקטואלים כמו זידאן, כמו גם השאיפה שלהם לנצל את הידע הזה.

ב-1890 הוצא לאור תאריך אל-עאלם (היסטוריה של העולם), היסטוריה דלה למדי של אסיה ואפריקה, עם דגש על המזרח התיכון. עם זאת, הוא נזכר כאחד מספרי ההיסטוריה הראשונים שאינם עוסקים באסלאם שנכתבו בערבית, שמציג נקודת מפנה בהתפתחות החינוך הערבי המודרני. לפני כן, כל ההיסטוריה הערבית נרשמה על ידי העולמאא, חכמי הדת של הכליפאת. זה היה הניסיון הראשון להביא גרסה לא דתית של ההיסטוריה המזרח תיכונית.

אחר כך לימד ערבית ופתח בית הוצאה לאור בשם "דאר אל-הילאל" "دار الهلال"(הסהר). חייו המקצועיים והאישיים השתנו ב-1891, עם נישואיו למרים מטר והוצאתו לאור של הרומן ההיסטורי הראשון שלו, "אל-ממלוק אל-שריד" (הממלוק הנמלט). הרומן היה מוצלח מאוד וזידאן הצליח לעזוב את משרת ההוראה שלו, הוא המשיך לפרסם כמעט רומן אחד בכל שנה עד מותו בשנת 1914.

הוא החל לפרסם את הפרויקט המשפיע ביותר שלו, המגזין אל-הילאל (הסהר) בשנת 1892. במקור היו בו חמישה פרקים: ההיסטוריה של הגברים ואת האירועים המפורסמים ביותר; מאמרים שהוא חיבר או סופרים אחרים חיברו, הסידוריזציה של הרומנים ההיסטוריים שלו, חדשות העולם ואירועים חודשיים על מצרים וסוריה, והספדים והביקורת על ספרות עכשווית. עם התמקדותו בהרחבת ידע הציבור באשר להיסטוריה האסלאמית ועל מושגים חדשים בתוך הציוויליזציה המערבית (אנ'), כתב העת נוקט לעיתים קרובות צליל אנציקלופדי.

מטרתו העיקרית נשארה קבועה לאורך כל פרסומו של ההילאל ושל הרומנים ההיסטוריים שלו: לתת לעם הערבי המשותף טעימה מעודנת של ההיסטוריה של העם הערבי באופן נגיש ומבדר. כך שלדיוק ההיסטורי יש קדימות קבועה על התפתחותה של העלילה והאופי בכל אחד מהרומנים של זיידאן, והוא היה ביקורתי לעיתים קרובות בנוגע לסופרים מערביים שהכריחו עובדה היסטורית שתתאים לספרות שלהם, וטוען כי חירויות אלה מטעות את הציבור.

רומנים היסטוריים

זיידאן בדרך כלל כותב את הרומן השנתי שלו במהלך חודשי הקיץ, אך המגזין אל הילאל לא פורסם בחודשים אלה כדי להתחיל את סדרת הסתיו, לכל רומן יש מסגרת זהה.

כל רומן מתחיל עם נושא היסטורי. אף על פי שהרומנים שלו לא עמדו בלוחות זמנים הגיוניים, כולם התמקדו בהיבטים רבים של ההיסטוריה האיסלאמית. לאחר מכן, הוא קורא את כל המקורות הזמינים על הנושא החדש כדי להשיג הבנה מקיפה ככל האפשר. אז הוא בונה תוכנית מבנית שתלויה לחלוטין במציאות ההיסטורית. לבסוף, הוא חולם על הדמויות ועל הרומנטיקה שבאמצעותה הוא יחבר את ההיסטוריה.

הדיוק של זידאן החוקר בהתמודדות עם כל רומן מתבטא בהכללתו המתמדת למקורות מתועדים, בהערות שוליים תכופות ופרקי מבוא, אשר סיפקו את ההקשר ההיסטורי, התרבותי והגאוגרפי של האירוע ההיסטורי שנבחר. היבט הבידור של סיפוריו הגיע עם סיפור אהבה בין דמויות בדיוניות ועמימות כלשהי כדי לשמור על תשומת הלב של הקורא. העלילות בסיפוריו היו לעיתים קרובות חלשות, רוב הסיפורים שלו הסתמכו על צירוף מקרים נוח של דמויות כדי להנחות את סיפור האהבה והמסתורין, וכמעט כל הרומנים שלו הסתיימו בסיום טוב.הדמויות של ג'ורג'י זידאן היו לעיתים קרובות חד-ממדיות, ללא תובנה לגבי כישוריהן, הרקע או הפרספקטיבה שלהן בזמן, במוסדות או בקהילה בה היו נוכחים. מאחר שהוא יציג את כל תכונות האופי בתוך ההופעה הראשונה לכל דמות, התפתחות האופי מעולם לא הופיעה במהלך הסיפור. הדמויות הקבועות, יחד עם סגנונו העיתונאי הישיר, היו אידיאליות לקישור ההיסטוריה האובייקטיבית והמדויקת בצורה הברורה ביותר לקהל הערבי הרחב.

יחד עם מתן החינוך הכללי לאוכלוסייה הערבית, אמר זידאן כי הוא גם שואף לפתח "פילוסופיית שפה", שיש לה מטרה ברורה בתקשורת, בחינוך ובהארה. הוא מתח ביקורת על הכתיבה שהייתה נגישה רק לקבוצה קטנה של אנשים, ובמיוחד בשפה השמורה לקטגוריה מסוימת של לימוד דתי, בגלל שיעור האוריינות של 10% בקרב הגברים ו-0.05% בקרב הנשים באותה תקופה, השפה המוזהבת הזאת הייתה בלתי נגישה לציבור הרחב. בהקדמה לרומן, ובמיוחד לרומן שנכתב בשפה פשוטה וברורה, בולט במיוחד כי מטרתו של זידאן היא להרחיב את הקטגוריה של הקוראים כך שתכיל גם את השכבה הפשוטה בחברה הערבית בנוסף לאליטה המדעית.

מוות והשפעה

האוניברסיטה המצרית שנפתחה בשנת 1910, הציעה לזידאן להיות מרצה להיסטוריה של האסלאם, וזידאן קיבל את התפקיד רק באי-רצון, בגלל חוסר הפופולריות שלו בקרב המוסלמים השמרנים. הוא פוטר לפני שהתחיל להגיב על מחאות המונים מהציבור המוסלמי, שהתנגד למוצאו הנוצרי ולנטייתו החילונית.

עבודתו השנויה במחלוקת של זידאן הייתה שנויה במחלוקת בספרו "תולדות הציוויליזציה האסלאמית" (1901 - 1906), אשר נתן קריאה ביקורתית בת חמישה כרכים על ההיסטוריה האיסלאמית. מחלוקת זו הטרידה אותו עד מותו הבלתי צפוי בשנת 1914.

זידאן מת, והותיר אחריו מורשת של 23 רומנים שפורסמו, עבודות מדעיות רבות ומגזין שהופץ לאחר מכן בפרס, בהודו, ביפן, במערב אפריקה, בזנזיבר, באוסטרליה, בניו זילנד, באיי הודו המערבית ובצפון ודרום אמריקה. באותו זמן השפעתו הותירה רושם מתמשך על האוכלוסייה הערבית הכללית וכן על סופרים גדולים כמו טהא חוסיין طه حسين, נג'יב מחפוז نجيب محفوظ והמשוררת פדואה טוקאן فدوى طوقان.

היה שינוי בדרכי החשיבה בקרב בני החברה בכלל והשינוי הזה שהביאה אותו אל נהדה אלערביה. בנוסף לאלה שקראו את עבודתו של זידאן ועקבו אחריו. נוסף על כך, שיטת החינוך הפרטני באותה תקופה רחוק מן האליטה הדתית וגם מכל האוכלוסייה ומאחר שהרומן הערבי נכתב בשפה קלה להבנה, גם בית הדפוס שהקים סייע רבות בהפצת ידע ורעיונות חדשים לאנשים מכל הרקעים.

הפקת חברה שחושבת ומדברת על עצמה יצרה דיאלוג. מה שהוביל לביטוי של חוסר שביעות הרצון של האוכלוסייה על כמה דברים בחברה ולהגיע לרעיון: איך לשנות את הקהילה הזאת?

יצירותיו

היסטוריה

• 1889: תאריך אל-מאסוניה אל-עאם (General History of the Freemasons)
• 1890: אל-תאריך אל-עאם (The General History of the World)
• 1899: תאריך אל-יונאן וא אל-רומאן History of Greece and Rome))
• 1901 - 1906: תאריך אל-תמדון אל-אסלאמי 5 כרכים (History of Islamic Civilization)
• 1907: אל-ערב קבל אל-אסלאם (Arabs before Islam)
• 1907: אל-רחלאת אל-ת'לאת (The three trips: historic accounts from visits to Istanbul, Europe, and Palestine)
• 1910 - 1913: תאריך אדב אל-לוע'ה אל-ערביה 4 כרכים (The History of Arabic Literature)
• 1912: תבקאת אל-אומם או אל-סלאאל אל-בשרייה (The Generations of the Nations, or the Descendants of Humanity)

אוטוביוגרפיה

• 1966: מוזכראת גורגי זידאן (The Life of Jurji Zaydan)

מגזין

• 1892 - 1914: אל-הילאל (הסהר) כרך א '. I-XXII

רומנים

• 1891: אל-מאמלוך אל-שאריד (The Fleeing Mamluk)
• 1892: אסיר אל-מותאמהדי (The Captive of the Mahdi Pretender)
• 1893: איסתבדאד אל-ממאליך (Despotism of the Mamluks)
• 1893: ג'יהאד אל-מוחבין
• 1896: ארמנוסאה אל-מסרייה (Egyptian Armansura)
• 1897/98: פתאיאת גאסאן (Girls of Ghassan)
• 1899: עד'ראא קוריש (Virgin of Quraish)
• 1900: 17 רמדאן
• 1901: גאדת קארבלאא (Battle of Karbala)
• 1902: אל-חג'אג' בן יוסף
• 1903: פתח אל-אנדלוס (Conquest of Andalusia)
• 1904: שארל וא עבד אל-רחמאן (Charles Martel and Abd al-Rahman)
• 1905: אבו מוסלים אל-כ'ראסאני ( Abu Muslim Khorasani)
• 1906: אל-עבאסה אוכ'ת אל-רשיד ( Abbasa Sister of Harun al-Rashid)
• 1907: אל-אמין וא אל-מאאמון (al-Amin and al-Ma'mun)
• 1908: עארוס פרג'אנה (Bride of Farghana)
• 1909: אחמד בן טולון
• 1910: עבד אל-רחמאן אל-נאסר
• 1911: אל-אנקלאב אל-עות'מאני (the Ottoman Revolution)
• 1912: פתיאת אל-קירואן (Girls of Qairawan)
• 1913: סלאח אל-דין אל-איובי (Saladin)
• 1914: שג'רת אל-דור (Shajarat al-Durr)

תרגומים

עד לאחרונה, לא היו יצירותיו של זידאן זמינות באנגלית, אך תורגמו לעשרות שפות אחרות. קרן זידאן, שנוסדה על ידי נכדו ד"ר ג'ורג' זידאן כדי לקדם את התרבות הערבית, הזמינה תרגומים של חמישה מתוך עשרים ושניים הרומנים ההיסטוריים שלו. העבודה החלה בשנת 2009, ספרים היו מתוכננים 2011 ו-2012.

• הרומן "שג'רת אל-דור" של זידאן תורגם לאנגלית על ידי סמאח סלים سماح سليم בשנת 2011, וזכה בפרס ארקנסו לתרגום לשפה הערבית
• The Conquest of Andalusia (פתח אל-אנדלוס). תרגום של פרופסור רוג'ר אלן מאוניברסיטת פנסילבניה, אוקטובר 2011
• (The Battle of Poitiersor Charles Martel and 'Abd al- Rahman). תורגם על ידי פרופסור ויליאם גרנרה מאוניברסיטת הרווארד, דצמבר 2011
• The Caliph's Sister – Harun al-Rashid and the Fall of the Persians(אל-עבאסה אוכ'ת אל-רשיד) תורגם על ידי פרופסור איזאה ג'יי בולאטה מאוניברסיטת מק'גיל, פברואר 2012
• The Caliph's Heirs – Brothers at War: the Fall of Baghdad (אל-אמין וא אל-מאמון) תורגם על ידי פרופסור מייקל קופרסון מאוניברסיטת UCLA, פברואר 2012
• Saladin and the Assassins(סלאח אל-דין אל-איובי). תורגם על ידי פרופסור פאול סטארקי(אנ') מאוניברסיטת דורהאם(אנ'), אפריל 2012

מקורות

• Cachia, Pierre. "Literature: Arabic." Encyclopedia of the Modern Middle East and North Africa. 2nd ed. Vol. 3. New York: Macmillan Reference USA, 2004. 1418-422. Gale Virtual Reference Library. Gale, Cengage Learning, 2004. Web
• Moosa, Matti. The Origins of Modern Arabic Fiction. Washington, D.C.: Three Continents, 1983. Print
• Philipp, Thomas, and Jirji Zaydan. Gurgi Zaidan: His Life and Thought. Beirut: Orient-Institut, 1979. Print
• Philipp, Thomas. Jurji Zaidan and the Foundations of Arab Nationalism. New York: Syracuse University Press, 2014
• Reid, Donald M. "Syrian Christians, the Rags-to-Riches Story, and Free Enterprise." International Journal of Middle East Studies 1.4 (1970): 358–67
• Sheehi, Stephen. "Doubleness and Duality: Jurji Zaydan's Al-Mamluk Al-Sharid and Allegories of Becoming." Journal of Arabic Literature 30.I (1999): 90–105. Index Islamicus. Academic Search Complete. Web
• are, L. B. "Women's Emancipation in the Middle East: Jurji Zaydan's View." Journal of South Asian and Middle Eastern .Studies 2.Iv (1979): 38–55. Index Islamicus. Web

עבודות

• .Yaʻqūb Ṣarrūf (1893), al-Muqtaṭaf, Volume 17, Retrieved 2011-07-06

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ורג'י זידאן בוויקישיתוף

• Works by or about Jurji Zaydan, at Internet Archive