דרוויניזם חברתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דרוויניזם חברתי היא תאוריה חברתית-סוציולוגית הגורסת כי יש הקבלה בין התפתחות האורגניזם החי לבין התפתחות המערכת החברתית, וכי אפשר להקביל את התפתחות המינים הביולוגיים, המתרחשת תוך תחרות בין מינים שונים על משאבים טבעיים, להתפתחותן של אומות וקהילות תוך תחרות בין אומות וקהילות שונות.

קיימת חפיפה גדולה בין המושגים "אבולוציה" ו"דרוויניזם חברתי". במושג "דרוויניזם חברתי" משולבים רעיונות מאלתוסיאנים כגון רעיון מאבק הקיום, רעיון הישרדותם של הכשירים ביותר והרעיון שאי השוויון המובנה בטבע יוצר קידמה. יש הקושרים אותה בראש ובראשונה עם רעיון האבולוציוניזם החברתי של הרברט ספנסר, ויש הקושרים אותה עם קפיטליזם ולסה פיר. התורה הוזכרה ונכרכה בהקשרים כה רבים עד שקשה לאפיינה. נטען לגביה שהיא נראית כתומכת בכל סוגי האידאולוגיה, מהריאקציונרית ועד לפרוגרסיבית, לרבות גזענית, מיליטאריסטית, כלכלת לסה פיר, קפיטליזם בלתי מרוסן, מרקסיזם ואנארכיזם. ואכן, זרמים שונים נופפו בתורת דרווין ומשכו אותה לכיוונים שונים.

המונח דרוויניזם חברתי נטבע בתחילת המאה העשרים. באמצע שנות ה-40 הוא הפך להיות כינוי גנאי לאנשים או למדיניות או לרעיונות.

הגישה הדרוויניסטית, המדברת על יכולתם של המינים ה"חזקים" והמותאמים יותר לסביבתם לשרוד בטבע, שימשה צידוק מדעי כביכול לתאוריות ולאידאולוגיות כוחניות כמו אימפריאליזם, קולוניאליזם וגזענות, שהתבססו על הטענה שבחברה האנושית יש גזעים חזקים, מפותחים וטובים יותר, שסיכוי ההישרדות וההתפתחות שלהם גדול יותר משל הגזעים ה"נחותים", ולכן על אלה לקבל את מרותם של הגזעים הנעלים מהם.

בקהילת ההיסטוריונים של המדע קיימת מחלוקת בשאלת אחריותו של דרווין עצמו לתאוריות שונות של דרוויניזם חברתי, ובשאלה האם דרווין עצמו היה "דרוויניסט חברתי".

על-אף השם דרוויניזם חברתי, התפתחותן של חברות אנושיות היא אבולציה ממטית, ולפיכך למרקית ולא דרווינית.

הבסיס המאלתוסיאני[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוברט מאלתוס (Thomas Robert Malthus) (1834-1766) פרסם בשנת 1798 (בהתחלה בעילום שם) את סיפרו An Essay on the Principle of Population, ובו נכללים העקרונות הבאים: קיים בעולם חוסר איזון בין קצב הגידול באוכלוסייה (העולה בטור הנדסי) לבין קצב יצירת מקורות מזון חדשים (עליה בטור חשבוני). זה מוביל בהכרח לרעב, דלות, חולי ומלחמות. לכן, טען מאלתוס, יש להגביל את הסיוע הניתן לעניים. ככל שהם יקבלו יותר סיוע יעודד הדבר יותר בטלה, ומספר הנזקקים והדרישות שהם מעלים יוסיפו לעלות. הוא צידד בנקיטת צעדים לשם צמצום הילודה בקרב העניים וה"בלתי כשירים" שאינם מסוגלים לעבוד. האמצעי שהציע לשם כך היה להפעיל "ריסון מוסרי", על ידי העלאת גיל הנישואין והימנעות או ריסון בקיום יחסי מין במסגרת הנישואין.

בשנת 1838 קרא דרווין את ספרו של מאלתוס. הוא ציין באוטוביוגרפיה שלו שהספר הוא שהביא אותו לתובנה כי גידול יתר באוכלוסייה גורר מלחמת קיום, לאור העובדה שלא כל הפרטים יכולים לשרוד. מאלתוס דיבר על מלחמת קיום בין פרטים. מלחמת הקיום המובהקת ביותר אכן מתקיימת בין פרטיו של אותו מין, שכן הם חיים באותו אזור ונאבקים על אותם מקורות מזון. דרווין הרחיב את הגבולות והחיל את העיקרון גם על מינים ועל קבוצות. דרווין טען שמלחמת הקיום כרוכה בהכחדה ובסבל, אך מאחר שהמתאימים ביותר הם ששורדים, נוצרת התפתחות אבולוציונית בעקבות ברירה טבעית, ומתפתחים מינים חדשים וטובים יותר. מלחמת הקיום בלתי נמנעת ובה בעת מבורכת.

בעקבות מאלתוס, הצר דרווין על כך שדווקא העניים והנקלים מתחתנים כמעט תמיד בגיל צעיר ומולידים יותר ילדים, בעוד שאנשים בעלי ערכים, המתחתנים בשלב מאוחר יותר של חייהם, רק כאשר יש להם אפשרות לכלכל משפחה, מולידים פחות. הוא טען כי יש בכך לגרום לדירדור האומה, כפי שכבר קרה בהיסטוריה האנושית פעמים רבות. במכתבים פרטיים ציין דרווין את אמונתו כי בעתיד הרחוק יהא האדם יצור מושלם יותר מכפי שהוא כעת, וחזה שבעתיד הקרוב יושמדו ברחבי העולם גזעים נחותים רבים על ידי גזעים בעלי תרבות גבוהה משלהם.

לֵסֶה פֶר[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרוויניזם חברתי נתפש כהצדקה שמספק מדע הביולוגיה למדיניות חברתית, פוליטית וכלכלית של לסה פיר וקולוניאליזם. הרברט ספנסר (1903-1820), הנתפש כדרוויניסט חברתי קיצוני הדוגל בתחרות חסרת רסן ובמלחמת מעמדות, פיתח את התאוריות שלו עוד לפני פרסום "מוצא המינים" ב-1859, והוא מהראשונים שעמדו על המשמעויות החברתיות של תורת האבולוציה, ותרם רבות לתפישה זו. הוא טען שהכחדתם של אינדיאנים ואבוריג'ינים תתבצע בהכרח במסגרת מלחמת הקיום, כשם שהדבר קורה בעולם החי והצומח. הוא הטיף לאי התערבות המדינה בחוקי הטבע של השוק החופשי.

ספנסר הושפע מכתביהם של מאלתוס, למארק ולייל, ומתורת הלסה פר (Laissez Faire) בכלכלה, שפותחה במאה ה-18 על ידי אדם סמית. ספנסר סבר שגידול האוכלוסייה יוצר תחרות בין הפרטים ומהווה מנוע לצמיחה, ביוצרו תמריץ לכל פרט בחברה להתייעל, להסתגל ולהוליד פחות צאצאים, ובאופן כללי הגידול גורם להתארגנות הפרטים במבנים חברתיים. הוא נותר עקבי בעמדותיו נגד התערבות המדינה בכלכלת השוק גם כשנחשפו תופעות קשות של עוני, עבודת ילדים ותנאי ניצול מחפירים של פועלים בתקופת המשבר הכלכלי באנגליה במאה ה-19. הוא סבר שההתפתחות האבולוציונית תביא לכך שהתחרות האלימה, למשל מלחמה, תתחלף בתחרות לא אלימה, שתיערך במסגרת השוק החופשי.

ספנסר הוא שטבע את הביטוי "הישרדותם של הכשירים ביותר", שאומץ על ידי דרווין, ואשר החליף את המונח "ברירה טבעית", החל במהדורה החמישית של סיפרו "מוצא המינים". היסטוריונים ניסו לרכך את תדמיתו הקיצונית של ספנסר בטענה שהוא לא התנגד לצדקה באופן גורף, אלא הסכים לכך שתינתן עזרה לנזקקים, על בסיס התנדבותי, ובתנאי שזה ייעשה באופן מוגבל, באופן שלא יהא בכך להגדיל את מספרם.

הדרוויניזם החברתי בדמות מדיניות הלסה פיר יוצא לארצות הברית, המדינה אשר מקדשת בחוקתה את האינדיבידואליזם, את היוזמה החופשית ואת חרויות הפרט, ובמיוחד את החופש של הפרט מפני התערבות המדינה, ולכן זכה בה לתמיכה רבה. פרופסור גרהם סאמנר (Graham Sumner) (1910-1840), דרוויניסט חברתי מוביל, טען שמיליונרים הם תוצר של הברירה הטבעית ומהווים ברכה לחברה בה הם פועלים. הוא הילל את הישגיה של מדיניות הקפיטליזם הבלתי מרוסן כמשקף את חוקי הטבע. ואילו התעשיין והנדבן המפורסם אנדרו קרנגי (Andrew Carnegie) (1919-1835), מיליונר אמריקאי שצמח מאשפתות והקים תאגיד פלדה משגשג, התנגד מכל וכל למיסוי. הוא גרס שהדרך המועילה ביותר לחברה היא לקיים תחרות ולאפשר למספר פרטים בחברה לרכז בידיהם את רוב הכסף, והם מצידם ינקטו בפילנתרופיה לטובת הציבור הרחב.

לוחמנות, גזענות ושוביניזם גברי בשם תורת האבולוציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדרוויניזם הבריטי נתפש כתאוריה ליבראלית, אך גם שמרנים בני המאה ה-19, שנטו להתנגד לתורת האבולוציה, מצאו בה עקרונות שבהם ניתן להיאחז, ככל שהיא נוגעת למישור היחסים הבינלאומים. הרעיון המזוהה עם הדרוויניזם החברתי, "הישרדותם של הכשירים ביותר", שימש בסיס לתפישה בדבר עליונות חברתית של בריטניה על גזעים נחותים או "בלתי מפותחים", והצדיק מבחינתם מאבקים על טריטוריה ועל שליטה כוחנית בעמים אחרים. כך, העובדה שאירופאים לבני עור הצליחו לכבוש את טסמניה נתפסה כמצדיקה את חיסולם של ילידי האי האבוריג'ינים. נטען כי לבנים ישכילו לנצל את הטריטוריה לטובת האנושות באופן מוצלח יותר מהילידים, וכי זהו חלק בלתי נמנע מתהליך הקידמה.

הרברט ספנסר טען שדרגת התפתחותם האינטלקטואלית של בני "הגזעים הבלתי תרבותיים" דומה לזו של ילדים בני הגזע התרבותי, שהוא הגזע הלבן הצפון אירופאי. הגיון זה הוחל גם על נשים. דטרמיניסטים חברתיים כדוגמת קופ (E.D. Cope), טענו כי מאפייניהן הפיזיים של נשים בנות הגזע העליון דומים לאלה של גברים בני הגזעים הנחותים, ככל הנוגע ליכולותיהן השכליות, בגרותן ויכולת ההתמודדות שלהן עם קשיים. סטנלי הול (G. Stanley Hall), הפסיכולוג האמריקאי הנודע ביותר בתקופתו, השתמש בטענה כי נשים הינן פרימיטיביות יותר מגברים מבחינה התפתחותית, כדי להסביר הבדלים בשיעורי ובאופני ההתאבדות, הקיימים בין גברים לנשים. הוא טען:

Woman's body and soul is phyletically older and more primitive, while man is more modern, variable, and less conservative. Women are always inclined to preserve old customs and ways of thinking.

מיליטריזם על בסיס התאוריה האבולוציונית, מבית מדרשו של הביולוג האקל (1919-1834) (Ernst Haeckel) והליגה המוניסטית שייסד, הגיע לשיאו עם התאוריה והמדיניות הגזענית של גרמניה שלפני מלחמת העולם השנייה. האקל, דרוויניסט חברתי שנחשב פאציפיסט, טען שחוקי האבולוציה שולטים בחברה ובטבע כאחד, וכי החוק הטבעי מעניק לגזעים העליונים את הזכות לשלוט באחרים. ההיסטוריון הגרמני היינריך פון טרייץ' (Heinrich Von Treitschke) (1834 – 1896), שהד לדעותיו ניתן למצוא בספר "מיין קמפף" של אדולף היטלר, פיאר את גדולת המלחמה ומוסריותה. החלשים והפחדנים נכחדים, ובצדק, הוא טען. הגדולה טמונה במאבק שבין האומות. המלחמה היא דרך ההתדיינות בין אומות תרבותיות לאישוש תביעותיהן. מקורותיו הרעיוניים של פון טרייץ' אינם לקוחים אך ורק מהדרוויניזם החברתי, קיימת גם השפעה של פרידריך הגל ושל מסורות פרוסיות.

הדרוויניזם ואגף השמאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלכי הרוח של הדרוויניזם החברתי ביטאו נטייה ברורה לעבר הימין הפוליטי, בקרב אנשים שמטבע הדברים התנגדו לסוציאליזם וכפרו בחובת המדינה לעזור לעניים. יחד עם זאת, גם מנהיגי השמאל קארל מרקס (Karl Marx) (1883-1816) ופרידריך אנגלס (Friedrich Engels) (1895-1820) מצאו עניין רב בתורה. הם החילו אותה על המאבק המעמדי בין קבוצות, הצדיקו באמצעותה קריאה למהפכה נגד הבורגנות השלטת, וטענו שניצחון הפרולטריון בלתי נמנע. היו שמצאו ברעיון מלחמת הקיום של דרווין רמז לכך שמתקיים שיתוף פעולה בין הפרטים, ושיש בכך להסביר התנהגויות אלטרואיסטיות. סוציאליסטים איתרו ב"מוצא המינים" נקודות השקה לאידאולוגיה שלהם, דבר שהפתיע את דרווין עד מאד, ואילו הליבראלים ראו בדרווין בן ברית למאבקם נגד הכנסייה.

פאציפיזם מכח הדרוויניזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם המתנגדים לאלימות מצאו עצמם מחוזקים בעקבות קריאת "מוצא המינים". דרווין נתן בסיפרו דוגמאות להקרבה עצמית של פרטים למען טובת הכלל. בפרק השלישי של הספר הוא הרחיב את המונח "מלחמת קיום", כך שיכלול גם מעשים של שיתוף פעולה בין חיות, וציין:

The term struggle for existence, used in a large sense. I should premise that I use this term in a large and metaphorical sense, including dependence of one being on another, and including (which is more important) not only the life of the individual, but success in leaving progeny.

פציפיסטים טענו שרצח ומלחמה בקרב בני אותו מין הינם נדירים בעולם החי ורק בני האדם הורגים את בני מינם על בסיס קבוע. דרווין גם הביע בספר התנגדות לגיוס חובה ולמלחמות בכלל, מאחר שזה מונע מזכרים בריאים להינשא ולהוליד ילדים בשנותיהם הפוריות ביותר, וכמובן שגם מסכן את חייהם.

גלטון והאאוגניקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אאוגניקה

פרנסיס גלטון (Francis Galton) (1911-1822) טבע את המונח "אאגוניקה" בספרו Inquiries into Human Faculty and it's Development שהתפרסם בשנת 1883 ופיתח תורה בשם זה. הרעיון המרכזי שלה הוא שמחובתה של החברה לדאוג לכך שתהיה רבייה מוגברת של "כשירים", ולמנוע את רביית ה"בלתי כשירים", מתוך ניסיון להביא לביעורם או לצמצום משמעותי של מספרם. האאוגניקה הוצגה בצמוד לתורת דרווין, דבר היוצר קושי רעיוני, שהרי הדרוויניזם החברתי מזוהה עם הלסה פיר- כלומר מתן יד חופשית, בעוד שהאאוגניקה דורשת התערבות של החברה בחיי הפרט.

בראשית המאה העשרים הפכה האאוגניקה להיות אחת התורות החברתיות המצליחות, ותרמה לחיזוק של מגמות גזעניות, שוביניסטיות ולאומניות. בשנות ה-30 של המאה ה-20 החל היפוך המגמה, בעקבות השימוש של הנאצים באאוגניקה, וחלה ירידה חדה בתמיכה בתורה זו.

גאלטון סבר שחברות מתורבתות נוטות לשבש את פעולתה של הברירה הטבעית באמצעות הסעד והרפואה, אשר מסייעים לשמר אנשים "בלתי כשירים" רבים, שבמצב הטבעי היו עוברים מהעולם. הוא הזהיר שהגזע האנושי ילך וידרדר אם לא יצומצמו שיעורי הילודה בקרב הבלתי כשירים.

טענתו המרכזית של גאלטון היא שילדיהם של אנשים נעלים נוטים לקבל בתורשה את תכונותיהם הנעלות של הוריהם ולכן יכולותיהם תיהיינה מעל לממוצע, בעוד שעל ילדיהם של הורים נחותים גזרה התורשה מעמד נמוך. הוא ניסה לקדם תוכנית לפיה יחול איסור על רפי השכל להוליד ילדים, על ידי בידודם במוסדות או עיקורם, בעוד שלבעלי הכשירויות הגבוהות יינתנו תמריצים להוליד עוד ילדים.

בשנת 1904 ייסד גאלטון את ה"מעבדה הלאומית לאאוגניקה". ההישג הגדול של התנועה הושג בשנת 1913, בדמות חוק המחייב את אשפוזם של לקויי נפש חמורים במוסדות. בארצות הברית, שבה הגישה הייתה נוקשה יותר מאשר בבריטניה, החלה תנועת האאוגניקה להתמסד ב- 1906 ולקיים מוסדות מחקר. מספר מדינות חוקקו חוקים המחייבים לבצע עיקור של אנשים הנמצאים מתחת לרף מסוים של אינטליגנציה. כמו כן היו יוזמות להגביל הגירה לארצות הברית של "גזעים נחותים" שעלולים לסכן את הדומיננטיות של הלבנים באוכלוסייה. ב-1924 נחקק חוק שקבע שמבקשי הגירה ידרשו לעבור מבחן קבלה, שבעקבותיו נדחו בקשות הגירה רבות.

תנועת האאוגניקה היוותה תחליף של הניהול החברתי באמצעות מדיניות ה"לסה פיר" בתקופה הוויקטוריאנית באנגליה, ומטרתה הייתה להציע מכשיר שנועד לאפשר לממשלות לנהל את אוכלוסייתן תוך שימוש במדע הביולוגיה. מדעי החברה, שהם יריביה של העמדה הביולוגית התורשתית שהובעה על ידי גאלטון, הציעו גישה אחרת לטיפול בבעיה: לבצע רפורמות חברתיות שנועדו לקדם את בני המעמדות הנמוכים. פתרון זה צריך להיות ממומן באמצעות תוספת מיסוי שתוטל על בעלי היכולת. האחרונים טענו שזה בזבוז, שום סכום כסף ושום השקעה בבריאות או בחינוך לא יוכלו לתקן את ה"תורשה הפגומה" של בני המעמדות הנמוכים. לכן הם הציעו למנוע מהם להוליד ילדים. זוהי למעשה התגלמות נוספת של הוויכוח על תפקיד התורשה לעומת הסביבה בעיצוב האופי האנושי (Nature versus Nurture).

הדרוויניזם החברתי כבסיס לאנטישמיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מוצא המינים" תורגם לגרמנית תוך שנה ממועד יציאתו לאור, ורעיונותיו זכו להצלחה עצומה בגרמניה, יותר מאשר בכל מדינה אחרת.

לאורך המאה ה-19, מדענים שונים באירופה פיתחו תאוריות שהתבססו על הדרוויניזם החברתי ועיקרן היה חלוקת העולם לגזעים שונים, ובמיוחד לנחותים ולעליונים. בין המדענים היו הרוזן ארתור דה גובינו, שפרסם את ספרו "מסה על אי השוויון בין הגזעים האנושיים", ויוסטון סטיוארט צ'מברליין. בספריהם דובר על נחיתות העם היהודי. הם התבססו על הדרוויניזם החברתי כדי להמחיש מדוע הגזע הלבן הטהור הוא החזק ואמור לשרוד, בעוד היהודים הם גזע נחות שצריך להיכחד "למען טובת האנושות". תאוריות אלו, שמרכזן שנאת יהודים ביולוגית ולא דתית, היוו יסוד לאנטישמיות המודרנית כפי שהתפתחה במאה ה-19, והובילו במאה ה-20 לפיתוח תורת הגזע הנאצית.

הסתיגויות מהדרוויניזם החברתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתנגדים לתאוריית הדרוויניזם החברתי הציגו מספר התנגדויות בסיסיות לעצם הניסיון ליצור אנלוגיה בין תהליכים אבולוציוניים ביולוגיים לתהליכים חברתיים:

1. הדינמיקה של תהליכים חברתיים שונה באופן מהותי מזו של תהליכים ביולוגים אבולוציוניים. במיוחד שונה קצב ההתרחשות של שני התהליכים. תהליכים אבולוציוניים משמעותיים מתרחשים באופן רציף ואיטי ביותר במשך אלפי ואף מיליוני שנים. תהליכים חברתיים לעומת זאת עשויים להתרחש באופן מהיר, ואפילו להתבטא בקפיצות גדולות ("מהפכות").

2. השונות הנראית לעין בין בני אדם (צבע עור, מבנה פנים וכדומה) היא תוצאה של הבדלים גנטיים זעירים ביותר. אין מניעה לכך שבני אדם ממוצאים שונים יולידו ילדים משותפים, ולמעשה, רוב בני האדם בעולם הינם "מעורבים", במידה כזו או אחרת. לפיכך, טענה בדבר יכולת מנטלית או פיזית עדיפה של גזע או עם היא טענה חלשה. ההבדלים המשמעותיים ביותר שנמצאו בין קהילות אנושיות הן בנטייה לחלות במחלות מסוימות, אולם גם בתחום זה מוצאים בדרך כלל מחלות גנטיות אופייניות לכל קבוצה חברתית, ולא ידוע על קבוצה שהיא בריאה יותר מקבוצות אחרות.

3. הטענה בדבר קיומה (באופן טבעי) או נחיצותה (במידה וזו נכפית בכוח) של ברירה טבעית בין בני אדם אינה נכונה. ישנם מחקרים בני זמננו בסוציולוגיה הטוענים ההפך: שככל שהגיוון הפנימי בתוך חברה אנושית גדל, כך גדלה יכולתה להתמודד עם האתגרים הניצבים בפניה.

האם דרווין היה דרוויניסט חברתי?[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקרים עסקו רבות בשאלה האם דרווין עצמו היה דרוויניסט חברתי. במילים אחרות: האם ניתן להבחין בין המונחים "דרוויניזם" לבין "דרוויניזם חברתי"? ויכוח זה החל עוד בחייו של דרווין, והוא היה מודע לכך. הדרוויניזם החברתי החל להתפתח על בסיס התורה האבולוציונית של דרווין סמוך לאחר פרסום סיפרו "מוצא המינים" בשנת 1859, למרות שהספר אינו עוסק באבולוציה של החברה האנושית, אלא בעולם החי והצומח. העיסוק באבולוציה האנושית נעשה על ידו בספר "מוצא האדם", שפורסם בשנת 1871. דרווין לא יצר את הסטראוטיפים הגזעיים והדעות הקדומות העומדים בבסיסה של התורה, כל אלו היו קיימים עוד קודם; יחד עם זאת, התורה שלו סיפקה גיבוי ביולוגי מדעי לתפיסה של עליונות גזעית, לאלימות וללוחמנות שבאו בעקבותיה.

היו שטענו שבהשקפותיו של דרווין על הטבע לא הייתה אידאולוגיה כלשהי, זהו עיסוק מדעי גרידא. עוד טענו "מגיניו" שהעוולות שנאמרו ונעשו בשם הדרוויניזם החברתי הינן עיוות וניצול לרעה של תורת האבולוציה של דרווין, עשיית שימוש בתאוריה מדעית טהורה למטרות שאינן מדעיות בעליל, וכי דרווין היה מזדעזע אילו ראה את שמו נכרך באידאולוגיות כאלו.

הזרם הנגדי של ההיסטוריונים, בעקבות ג'ון גרין (John C. Greene), מדגיש כי דרווין ראה בברירה הטבעית, כלומר בהישרדותם של הכשירים ביותר, אמצעי המסביר את האבולוציה החברתית האנושית. בספרו "מוצא המינים" ציין דרווין כי המלחמות בטבע, הרעב והמוות גורמים להיווצרותן של חיות עליונות יותר. בספר "מוצא האדם" אימץ דרווין את השקפתו של מאלתוס שמלחמת הקיום בטבע מבורכת, בבחינת הכרח בל יגונה. כמו כן אימץ שם את גישתו של גאלטון, שבחברה האנושית התרבותית קיים כשל: פרטים חלשים בגופם או בנפשם שהיו נכחדים בחברה הפראית, מוחזקים בחיים בחברה התרבותית. טיפול רפואי ל"בלתי ראויים לחיות", עזרה לעניים, בתי מחסה, חיסונים - כל אלה מחלישים את הגזע האנושי. בספרו כתב:

[e]xcepting in the case of man himself, hardly anyone is so ignorant as to allow his worst animals to breed. The aid which we feel impelled to give to the helpless is mainly an incidental result of the instinct of sympathy, which was originally acquired as part of the social instincts, but subsequently rendered, in the manner previously indicated, more tender and more widely diffused. Nor could we check our sympathy, even at the urging of hard reason, without deterioration in the noblest part of our nature.

[1]

("להוציא המקרה של האדם עצמו, כמעט אין מינים כה בורים עד כי יאפשרו לגרועים מביניהם להתרבות. העזרה שאנו חשים חובה לעצמנו לתת לחסרי האונים היא בעיקר תוצאה מקרית ונלווית לאינסטינקט הסימפתיה, שבמקורו נרכש כחלק מהאינסטינקטים החברתיים, אך בהמשך הפך, באופן שצוין לפני כן, רחום יותר ונפוץ יותר. באותה מידה אין אנו יכולים להגביל את הסימפתיה שאנו חשים, גם נוכח דחקו של ההיגיון הנוקשה, בלי שייגרם דרדור של חלקו האצילי יותר של טבענו.")

ההיסטוריון רוברט יאנג טוען כי מאחר שבספרו "מוצא האדם" דן דרווין במפורש בשאלות חברתיות כגון מעמדם של מפגרים, עניים, נשים ובני גזעים לא לבנים לאור התאוריה שלו, ההפרדה בין הפן הביולוגי וכביכול מדעי בתאוריה שלו לבין הפן החברתי וכביכול בלתי-מדעי בתאוריה היא הבחנה מלאכותית ואנכרוניסטית, שאינה בת קיימא.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]