ג'רג' סקיי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'רג' סקיי
Székely György
אין תמונה חופשית
לידה 12 בפברואר 1924
בודפשט, ממלכת הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 בפברואר 2016 (בגיל 92)
בודפשט, הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת אטווש לוראנד (1946) עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 28 בפברואר 2016 עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק אוניברסיטת אטווש לוראנד, Budapest History Museum עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • Academy Award of the Hungarian Academy of Sciences (1965)
  • אלברט סנט-גיירגי (1994) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ג'רג' סקייהונגרית: Székely György; בודפשט, 12 בפברואר 1924 – בודפשט, 28 בפברואר 2016) היה היסטוריון יהודי-הונגרי, פרופסור באוניברסיטה, חבר מן המניין באקדמיה ההונגרית למדעים. הוא היה חוקר בעל שם של תולדות הערים והאוניברסיטאות בהונגריה ובאירופה. בין 1955 לבין 1962 ובין 1976 לבין 1982 הוא היה סגן הרקטור של אוניברסיטת אטווש לוראנד, ב-1956 היה הרקטור, ובין 1969 לבין 1975 היה דקאן הפקולטה למדעי הרוח. בין השנים 1982–1987 היה המנכ"ל הראשי של המוזיאון לתולדות בודפשט (Budapesti Történeti Múzeum).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'רג' סקיי נולד במשפחה יהודית וסיים את בחינות הבגרות ב-1942. לאחר מכן נרשם לפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בודפשט (היום: אוניברסיטת אטווש לוראנד) ולמרבה הפליאה התקבל (פליאה הן בשל חוק הנומרוס קלאוזוס והן בשל החוק היהודי השני והחוק היהודי השלישי). עם כניסת הוורמכט לממלכת הונגריה (מבצע מרגרטה) גורש למחנה ריכוז. הוא עדיין הצליח לשלוח מכתב לפרופסור שלו לפיו אינו יכול להופיע לבחינות. הוא גורש לדכאו והצליח לשרוד שם עד לשחרור המחנה (בימים האחרונים לפני השחרור על ידי הצבא האמריקאי הסתתר בערימת קש).[1]

הוא קיבל את התואר דוקטור במשפטים ב-1946. בתום לימודיו, החל לעבוד כעובד מדינה ובשנת 1949 הפך לעובד המכון להיסטוריה של האקדמיה ההונגרית למדעים. במהלך תקופה זו החל ללמד באוניברסיטת אטווש לוראנד ועבד כאסיסטנט ב"מכון המזרח אירופי למדע" (Kelet-európai Tudományos Intézet). ב-1953 מונה לפרופסור חבר במחלקה להיסטוריה כללית של ימי הביניים באוניברסיטת אטווש לוראנד וזו הסיבה שעזב את המכון להיסטוריה על אף שהיה כבר סגן ראש המחלקה.

בשנים 1953–1955 היה סגן דקאן הפקולטה להיסטוריה, ובשנת 1956 מונה לפרופסור מן המניין באוניברסיטה כחלק מהסגל האקדמי ולראש החוג. בין 1955 (בשנת 1956 היה רקטור לשנה) לבין 1962 היה סגן הרקטור של אוניברסיטת אטווש לוראנד. ב-1969 נבחר לדקאן הפקולטה למדעי הרוח של האוניברסיטה, תפקיד שבה החזיק עד 1975. ב-1976 הוא נבחר מחדש לסגן רקטור האוניברסיטה. הוא מונה למנכ"ל ראשי של המוזיאון לתולדות בודפשט ב-1982, כאשר התפטר מתפקידו כסגן הרקטור. הוא בילה חמש שנים בראש המוזיאון ופרש לגמלאות ב-1994 וזכה לתואר פרופסור אמריטוס שלוש שנים מאוחר יותר.

סקיי הגן על עבודת הדוקטור שלו בהיסטוריה ב-1952. הוא הפך לחבר בוועדת המדע ההיסטוריה של האקדמיה ההונגרית למדעים ובוועדת הלשון ההונגרית. הוא נבחר כחבר נספח באקדמיה ההונגרית למדעים ב-1973 וכחבר מן המניין ב-1985. מאוחר יותר היה סקיי חבר בוועדת הפיקוח של האקדמיה ההונגרית למדעים, בוועדה המשותפת של היסטוריונים הונגרים-פולנים והונגרים-שוודים, ובוועדה המדעית של מועצת הדוקטורט. בנוסף, בין 1958 לבין 1966 היה המזכיר הכללי וסגן הנשיא של החברה ההונגרית ההיסטורית. סקיי היה העורך הראשי של כתב העת "הכרת המולדת" (Honismeret).

סקיי לקח חלק בחיים הפוליטיים לזמן קצר: היה חבר במועצת המנהלים של המועצה הלאומית של החזית העממית הפטריוטית .

תחום המחקר שלו היה היסטוריה של הערים והאוניברסיטאות בהונגריה ובאירופה. הוא עסק בסוגיות מסוימות של ההיסטוריה הכללית של ימי הביניים ובהיסטוריה ובמנהיגים של מרידות האיכרים בהונגריה ובמרכז אירופה. הוא פרסם מחקרים על היחסים של ממלכת הונגריה עם האימפריה הביזנטית ועם האימפריה העות'מאנית.

סקיי היה חבר מערכת העורכים של סדרת הספרים בת עשרת החלקים בשם "היסטוריה של הונגריה", הוא היה העורך הראשי של החלק הראשון של סדרת הספרים שכיסה את תקופת ממלכת הונגריה והמדיארים עד 1242, כלומר עד פלישת המונגולים לאירופה והיה עורך-השותף של ה"היסטוריה של הונגריה" שיצא לאור ב-1964.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרס האקדמיה (1965)
  • פרס על שם אלברט סנט-גיירגי (1994)
  • צלב האבירים של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה של פולין (1996)

פרסומיו העיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מלחמות האיכרים של ימי הביניים (1949)
  • היווצרות הפיאודליזם ושיטתו (1951)
  • עניין ההגנה מפני הכובשים הטורקים ממלחמת האיכרים של דוז'ה ועד מוהאץ' (1952)
  • המעבר לכלכלת הרובוטיקה במרכז ובמזרח אירופה ושנת 1514 (1974)
  • La Hongrie et la domination ottomane aux XV e –XVII e siècles (1975)
  • גרגוריוס השביעי (1984)
  • מסעות בים השחור וחיפוש קשרים בעורף השלטון העות'מאני (1985)
  • מחקרים מההיסטוריה של אוניברסיטת אובודה (1995)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]